אאא

השיח בנושא השוויון הפך לטרנד בשיח הציבורי בישראל (ובעולם), ועל פניו נשמע שמדובר בעניין "צודק", אבל ראוי שלא לקבלו כמובן מאליו. כי לכל דרישה יש מחיר, ולא כל דרישה שנראית על פניה כנכונה, היא אכן כזו. ובכללות ניתן להבחין בשתי דרישות שונות בשוויון, שגם שונות במהותן זו מזו. יש שוויון שבא לרומם את הצד החלש, ויש שוויון שמטרתו להשפיל את הצד החזק.

שוויון מגדרי

עובדתית, יש פערים בשכר בין גברים ונשים שמבצעים את אותו התפקיד. במענה לכך, אפשר לחתור לשוויון מרומם ולפיו הנשים תקבלנה יותר - כמו הגברים, ואפשר לחתור לשוויון משפיל לפיו גם הגברים יקבלו פחות.

השוויון המרומם מגיע מתוך דרישת צדק, אם האישה עשתה עבודה ששווה 10,000 ש"ח, למה לשלם לה רק 7,000 ש"ח? זו דרישת שוויון הוגנת. לעומת זאת, השוויון המשפיל מגיע מתוך גישה של "גם לי גם לך לא יהיה". אם הגבר הצליח להשיג משכורת נאה, למה לקחת לו אותה? ולכן צריך להגדיר אותו בצורה הכי ברורה, שוויון רע. ההבחנה הזו מקלה מאוד להבין ולהגדיר את היחס המתאים לדרישות שוויון העולות מידי יום.

כשאנו מתבוננים בדרישת השוויון בין גברים לנשים, אפשר להסיק כי יש בה תתי דרישות שפעמים הן ראויות ופעמים הן במידת סדום. יש בקשה להשוות את השכר כלפי מעלה - חיובי, לאפשר לאשה להגיע להישגים ולדרגות ניהול גבוהות - חיובי, אבל כשבשם השוויון מבטלים אירוע שאין בו נשים על הבמה - זהו שוויון של סדום, "גם לי גם לך לא יהיה".

שוויון על רקע דת וגזע

גם הדרישה לשוויון על רקע דת וגזע יש שבאה לרומם את החלש, לדוגמה כשחרדים טוענים שהם מופלים לרעה בתקציבי החינוך והם מבקשים להשוות את תקציב החינוך לחינוך הכללי - הרי זו בקשת של שוויון מרומם, לעומת זאת כשסטודנטים מחו נגד "חוק האברכים" שלדבריהם נותן יותר לאברכים - היו כאלה שצעקו וביקשו "תנו גם לנו ככה", ולעומת זאת היו לצערנו כאלה שמחו מתוך גישת "גם לי גם לך לא יהיה", וצעקו "לכו לעבוד", "לא מגיע לכם".

המאבק לשוויון בנטל. ב-2012 (צילום: שמוליק קמינקר)

שוויון כלכלי

בתחום הכלכלי, אפשר לחתור לשוויון שמחליש את העשירים ונוטל מהם את כספם, ואפשר לחתור לצמצום הפערים באמצעות הגדלת הכנסות העניים. אבל, נטילת כספי העשירים לא תועיל לעניים, ומאידך אין אפשרות להגדיל את הכנסות העניים לכדי עושר - אם כן מדובר בשוויון שלא יכול להתקיים ולכן אין טעם לעסוק בו. אלא לחתור להעצמת העניים שיוכלו להתפרנס יותר. שוויון ממשי לא יכול להתקיים בתחום זה.

יש גם מקרים עדינים יותר של בקשות שוויון, שמצד אחד מבקשות לרומם את החלש, ומצד שני דורשות מחיר גבוה מן החזק, לדוגמה פינוי מקום לכיסא גלגלים בכל אוטובוס עירוני. מדובר למעשה בויתור של 4 מושבים שאמורים לשרת למעלה מ90% מהנסיעות בהן אין כלל נכה באוטובוס, ומצד שני מבלי הנגשה זאת, אין לנכה כל יכולת להשתמש בתחבורה הציבורית. זה אומר שמידי יום עשרות אלפי אנשים נאלצים לעמוד בנסיעה בתח"צ עבור אחוזים זניחים של נסיעות עם נכים. במקרים אלו צריך להעמיק יותר ולבדוק את התועלת שבשוויון מול המחיר.

אובססיית השוויון

העיסוק בשוויון אם כן מצריך חשיבה פרטנית לגופו של כל נושא ואפליה העולה על הפרק. לצד זאת נדרשת זהירות גם מדרישות השוויון שעולות מגורמים שלא דורשים צדק אלא טשטוש זהות, שלא יהיו הבדלים בין גברים לנשים, ובין דתיים לחילונים, ובין יהודים לערבים, ובין עשירים לעניים וכו', כאשר השקפת העולם העומדת מאחורי זה היא השקפה כפרנית לפיה האדם הוא בסך הכל בעל חי ללא משמעות. ובדרך כלל בשם שוויון זה מגיעים להתרת הכל ולפריקת כל עול. ניתן לזהות את דרישות השוויון הללו בצורה ברורה רק כאשר הן עוברות את הקו האדום, כגון השוואת הטיפול במחבל שזה עתה רצח יהודים לבין יהודים פצועים הנמצאים בזירה. או השוואת זכויות מסתננים מסודן לבני המקום עצמם.

בכל השיח סביב נושא השוויון, צריך לשים לב להשקפת העולם העומדת בבסיס הדרישה לשוויון, וגם לחוסר הצדק המשווע שבדרישה עצמה. וכי תוקף וקרבנו שווים? והאם האחריות והמחוייבות שלנו כלפי אח וכלפי זר הם שווים? חשוב למנוע אי הבנות בנושא, כי לא מעטים מוצאים עצמם תומכים ברעיון שנשמע טוב על פניו, אך בפועל הוא משרת את השטן.