מיומנה של חרדית גאה: שוברים שתיקה!

כאשר אתה נתקל במצבים בהם העומס או המחנק בגרון גובר, המילים מתות לצאת אז פשוט הגיע הזמן להוציא אותם החוצה ולהעביר אותם הלאה * שוברים שתיקה, יש צבא ויש צבא (תרבות)

גילי ש. | כיכר השבת |
שלום!

אני מנוחה, יוכבד, שושנה, שלומית, זלדה מועלם (להמשיך?) בת 22 מהתפוצות. גדלתי בגדוד עם שני מפקדים ועשרה חיילים ממושמעים חלקית בזמן המילואים אני מפקדת על שישה חיילים שבוזים. המילואים ימשיכו עד יבוא מפקדי האישי וישחרר אותי לחופשי. עברנו תלאות מלחמות התפוצצות צינורות מקלחת ומריבות על פינה שקטה.

היו זמנים בהם היו מצטרפים אלינו גדוד הגולדשטיינים ממגדל העמק והייתי צריכה לבתר את חדר השינה שלי בשביל מיטת נוער מטר שישים שרגלי עצמם בלבד מסתכמות בגובה הזה.. למילואים אני הולכת כל בוקר, צועדת רגלית לכיוון המטבח וממלאת שתי פיתות עם אבוקדו וקוטג׳, ארבע פרוסות לחם עם שוקולד השחר (בלבד!). לחמנייה ריקה בשקית לאחד החיילים שיטבול אותה בשקית שוקו שלו. שלוש פרוסות עם טונה וקופסא עם שיפקע בצד לחייל המתבגר, פרוסה עם גבינה לבנה וזיתים אחת והשניה עם ריבה וחמאת בוטנים.

שמונה שנים חיילת במדים של שוטרת כחול תכלת וארבע שנים אותו קונספט רק עם קצת יותר פלאפלים על החולצה (טוב.. ריח של פלאפלים זה למה הכיתה, בסמינר הייתה ממוקמת בול מעל הארובה של יוסי מלך הפלאפל) שירתתי נאמנה בכיתה מטר ושייבה עם ארבעים ואחת בנות במספר. עברנו ימים גשומים שבהן הכיתה הפכה לשייטת והבנות למגבניקיות.

עברנו מראות קשים ביותר בזמן השרות, זכורני קיץ שנת 2008 יום חמסין כזה שגם הדגים בים מתחבאים מהחום שיצאנו את המחנה וירדנו אשדודה, ועם מחצלותינו 800 בנות במספר הסתפקנו בחוף מטר על מטר ועשרה, זכורני לטובה תעלומה כאשר חזרנו החופה והבנות וחיפשו את נעליהם, זאת לא אני שהעלמתי להם את זה.. יש לי אליבי כבוד השופט.

מלחמת יום הכיפורים אנחנו עוברים בגדוד שלנו כמעט כל צום.. בהם חמש דקות לפני תחילת הצום נפתחת מריבה מי מצחצח ראשון שיניים. שבת חופשית אין לנו אפעם! כל חייל ותפקידו גם אם זה לא כזה מדליק אותו לצחצח נעליים לערוך שולחן של פלוגה מורעבת. כיבוי שבעים ושמונה גאדג׳טים, מריבות מחדר הבנות מי ראשונה במקלחת ומי במראה הגדולה בחדר ואוי לזכר שיקח להן את מראת הקסמים המרזה.

בשנות ה-2005 קילקול מכונה בגדוד זה משו שהיה בשגרה! במיוחד בעונת הגוגואים בהם ילד סורר ומורה שכח לרוקן את הגוגואים מכיסו ומחמוד היה צריך לעשות אצלינו ביקור קבע. שטיפת כלים אחרי ארוחה זה להיות רתוק למטבח ערב שלם למה ישר שניגמר הר הכלים של הצהריים באה ארוחת הערב. שקט? לא ידענו מה הוא.. אבל קראנו בספרים..

מסעדה זה בעצם לסגור לנו את המקום ולקחת לפקודתינו את כל המלצרים. ברכב מוגן נסענו כמעט כל בוקר בהסעה של יחזקל, הרכב היחיד בהיסטוריה שרשום תחת חמש נוסעים אבל נכנסים שלושים (ככה הרכב הפך למוגן מכל כיוון בילד אחר)
פקעלך זה ישועת ה׳ שנגמר כהרף עין, חבל זה גם גומי, ומישמש זה פרי שבעצם מחזיר לך כסף חזרה. עמדת המטענים שלנו נראת כמו מרכזיה של בזק, ועגלת הקניות (או שלושתם) בסופר היא גם סוג של סופרלנד.

כן, את כל זה עברתי על בסיס יומי עד שכל חייל גדל והפך קצין לחיילים תחתיו.

ולפעמים..

כשהבית כולו כמרקחה המקלחת תפוסה ואתה השלישי בתור, ומתנגן שיר שאתה שונא ברקע כי האח תפס את המערכת ראשון, אמא בישלה רק שלושה סוגים של מאכלים ואת כולם אתה לא אוהב אבל חלק גדול מהבית אוהבים אז צריך להתחשב, והחדר של הבנות הפך לישיבת מתנחלות. אני פשוט יושבת ומדמיינת ללכת לנוח עם מדים ירוקים ונשק .. נשמע אחלה חופשה. אז פעם הבאה. אם מישו מתלונן, תשברו שתיקה!

נ.ב נאמר בהומור ולא בזלזול חלילה על הצבא.

]]>
תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית