אאא

העיתונאי החרדי אלי ביתאן נאם אמש (מוצאי שבת) בעצרת נגד השחיתות בכיכר גורן בפתח תקווה, שעמדה בסימן יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין.

ביתאן הזכיר בדבריו את מנהיגותו של משה רבינו, והחמיא למפגינים שהגיעו לכיכר זו הפעם החמישים למחות נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדללביט והחשדות לשחיתות ראש הממשלה בנימין נתניהו.

בנאומו אמר ביתאן כי "מה המושחתים לא אומרים עליכם ועל ההפגנות, הכל. אבל בסופו של דבר יושבים עכשיו נתניהו, ודוד ביטן, ומנדלבליט, ונשיאת בית המשפט העליון ופרקליט המדינה וכל עורכי הדין והפרקליטים והפוליטיקאים, שממנים ומגוננים אחד על השני, ושואלים בחשש ובפחד - כמה הגיעו השבת לפתח תקווה? הם עוברים שלט שלט, קוראים כל מילה ומאזינים לכל סיסמה. למה? התשובה ברורה: עשר אלף איש עומדים עכשיו בכיכר רבין, אבל הם לא מפחידים אף אחד. יעמדו, יחזיקו שלטים קצת וילכו הביתה. אבל אתם, כל אחד ואחד מכם וכל אחת ואחת מכן, אתם מפחידים אותם. כן מכובדי, הם מפחדים".

"אני זכיתי לגדול במגזר החרדי, בבית שמש ובירושלים", המשיך ביתאן, "תסתכלו סביבכם, אין הרבה חרדים. בוודאי לא כמו שהייתם רוצים. נכון, חרדים בקושי יוצאים להפגין, זה לא מקובל כל כך. גם אם הם סובלים מהשחיתות, וחוסר הצדק פוגש אותם בוקר בוקר, הם ישתקו. אבל זה הולך ונשבר. בשבוע שעבר עמדה פה מיכל צ'רנוביצקי, מנהיגת תנועת נשים חרדיות. מיכל וחברותיה מפסיקות לשתוק, הן דורשות צדק והן נלחמות על צדק. וכפי שאומרים השלטים שלכם ושלכן, לא תקח שוחד - צדק צדק תרדוף. אי אפשר להפריד את השחיתות מהצדק: לא יכול להיות צדק מושחת, ואין שחיתות שיוצרת צדק. אנחנו שותפים שלכם, זה מאבק של כולנו.

"מדברים היום, במיוחד הערב הרביעי לנובמבר, על מנהיגות. כמה המנהיגות היום חסרה וחלולה לעומת מנהיגי העבר. אני לא רוצה לדבר על רבין, לא הכרתי אותו, אני רוצה לדבר על משה. משה רבינו. המנהיג הראשון של העם היהודי. כשמשה נפרד מעמו הוא יכול היה להסתכל בעיניים של כל אחד ואחד ולהגיד: לא חמור אחד מהם נשאתי, ולא הרעותי את אחד מהם. עשרות שנים של הנהגה, ואפילו טרמפ על חמור על חשבון הציבור לא לקחתי! לא שמפניות, סיגרים, טיסות וטובות הנאה, חמור! זו המנהיגות שאנחנו צריכים, ואסור לנו להתפשר עליה. אנחנו נילחם עד שנקבל אותה".

"אני מסיים עם פרשת השבוע, הקדוש ברוך הוא הופך את סדום ועמורה. הגמרא מספרת שהשחיתות בסדום היתה כל כך עמוקה ששמם הפרטי של השופטים היה שקרן ומטה דין. אולי הסיפור נשמע לכם מוכר מאד מהחיים שלנו. עיר שבה החוק היה חוסר הצדק, השחיתות היתה הנורמה, אלימות ואטימות לב. המסר שאנחנו לומדים מהפרשה, שכשאנו חיים בסדום ועמורה יש פתרון אחד: מהפכה", סיים ביתאן את נאומו וזכה לתשואות.