"נכון בקבוצות וואטצאפ של נייעסנים חרדים אוהבים העתבקים ארוכים? אז הכנתי לכן כזה להריץ בקבוצות" כך מתחיל טקסט שזהות הכותבת שלו אנונימית, אבל זה לא מה שהפריע לו "לעוף" בכל מקום אפשרי ואולי בגלל זה.
אין מה להכביר במילים. פשוט ניקח צעד אחורה וניתן לכם לקרוא. התגובות - עליכם.
"באמת שהתעייפתי כבר מלהיות פמיניסטית. באמת שרציתי רק לנוח ולא להתווכח, לא לריב. ולא לעלות על בריקדות.
הצליח לי לזמן מה. לקח לי המון זמן להסביר לאיש שלי ככה שהוא יבין על מה יצא הקצף. מצאתי את עצמי נזכרת במוזיאון העיוורים בחולון, זה שמעביר אותך דרך חוויה של מה זה להיות עיוור.
אפשר ליצור כזה עבור גברים חרדיים? שיבינו בלי הרבה מילים מה זה להיות אשה חרדית? לו הייתן עושות את זה, מה היה שם?
הייתה עזרת גברים עם מחיצה שלא רואים ולא שומעים כלום. והתפילה מתבצעת בעזרת הנשים הגדולה והמרווחת. בכניסה היו שלטים: גברים, אנא אל תעמדו במדרכה כשהנשים יוצאות.
הכניסה לעזרת הגברים מאחורי הבניין דרך פחי הזבל איפה שהמזגן מטפטף, ובבוקר השני של ראש השנה, כשהם מגיעים אין כיסאות כי היה שיעור בצד של הנשים והיה צריך אותם.
וכמובן, בקומה שנייה עם מדרגות תלולות. רצוי לתת להם להעלות עגלה, אם כבר.
בעל קורא לוחש, הם למעלה בקושי שומעים. קריאת מגילה במוצ"ש חצי שעה אחרי שבת כשהם צריכים לארגן את כל הילדים עם תחפושות ולהספיק לבוא.
לכל ישיבה הייתה מנהלת כמו שלכל סמינר יש מנהל, והיא זו שתכתוב את הכללים ואת תקנון הלבוש וגם תעמוד בפתח כשבחורים עוברים לפניה והיא תבדוק אם אכן כל פסיק בתקנון מיושם.
צריך במיצגי המוזיאון ילד / נער / איש שירצה משהו ואז יענו לו "לא שייך", "לא מתאים לבני מלך", "היית צריך להבין בחוש שישי של בני ישראל שזה לא מתאים" - גדלתי על חוש שישי של בת בית יעקב שבגללו אסור לרכוב על אופניים, ללעוס מסטיק וכיוצא בזה.
הרחוב צריך להיות מלא מודעות שמתארות בפרוטרוט מה לא בסדר בגברים. החל מהשוקיים שלהם ועד העובדה שהם אשמים במחלת הסרטן.
הרצאות מתקתקות יושמעו להם ללא הרף שיסבירו כמה כוחם גדול בשתיקתם.
חנות שבה נשים נועצות בהם מבטים זועמים לא ברורים והם נאלצים להידחק לצד בכל פעם שאישה עוברת.
בכלל, יהיה עליהם לזוז לצד כשאישה עוברת גם ברחוב, במעבר חציה, במדרגות ובכל מרחב ציבורי.
בתחנה יהיה אסור להם להידחף ויהיה עליהם לחכות עד שהנשים תעלינה ותתפוסנה את כל המקומות הנוחים.
הם יעלו מאחור וינסו לשלם משם לנהג. כל אחד יאחז בשני זאטוטים מיוזעים ויקפל את העגלה תוך כדי, וכמובן, גם יעביר כסף לנהג. אחר כך שיחפש מקום ישיבה.
הם יקבלו שיחת טלפון פטרונית שבה יישאלו אם אמא בבית ואם יש להם רשות לתרום על דעת עצמם לצדקה.
הם יקבלו עיתון המיועד רק לנשים, עם פרסומות נשיות ותכנים נשיים, עם מדור מנוקד בעברית קלה המיועד אך ורק להם.
כמו כן, תהיה הופעה מוזיקלית שתשודר להם במעגל סגור מאחורי וילון ברזנט ייעודי ובדיוק ייגמרו השתייה והרוגלך, אבל ילדים טובים יעבירו להם איגלו חצי נמס מלא פירורים, אז הם לא יגוועו בצמא.
את פתיחת המקווה לגברים, תחגוג קבוצת רבניות עם תמונות של שולחנות חגיגיים, וייתנו הוראות לבלנים הצדיקים, על מה צריך להקפיד.
כשמישהו קרוב להם ימות חלילה וחס, יגידו להם לעמוד בצד, כדי למנוע צער מהמנוח ומהמתים באשר הם. הם יאלצו להקשיב לדרשות ארוכות וטרחניות של נשים שלא קשורות לנפטר בשום דרך, אבל להם, כקרובים, אסור יהיה לומר מילת פרידה.
וכשייקחו את הנפטר לקברו, תבוא איזו נודניקית צעירונת עם שפם בת מצווה שתצווה עליהם לא ללכת אחר המיטה, אלא להישאר בשקט במקומם. כי המתים יצטערו".
