אאא

לכבוד סיום מחזור לימוד דף היומי בתלמוד ירושלמי הוקדש בסוף השבוע המוסף התורני של 'המודיע' לכבוד סיום הש"ס תלמוד ירושלמי, ובמרכזו מתפרסם שו"ת ממרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי.

הסופר התורני הרב טוביה פריינד, המכהן כסגן ראש עיריית מודיעין עילית, כתב את השאלות למרן הגר"ח באמצעות חתנו הגאון רבי זעליג ברוורמן, ראש ישיבת סאדיגורה, ומרן שר התורה ענה תשובות על שאלותיו, בהן פירט כללים ויסודות בלימוד הירושלמי, על סדר הדפסתו, חידושים, ביאורים ובירורים.

יצויין כי מדובר באירוע נדיר יחסית בו מעניק מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי גושפנקא וחותמת רשמית לפרסום שיחה תורנית בתלמוד הירושלמי תוך שאלות ותשובות עמו במשא ומתן בלימוד בפלפול ובעניני הלכה ומעניינת העובדה שהדבר ניתן דווקא לסופר טוביה פריינד במוסף התורני של 'המודיע' ולא לדוגמא לאחד הכותבים בעיתון הבית 'יתד נאמן'.

ביום שני שעבר, לאחר כתיבתם ועריכתם, הציג פריינד את המאמר לעיני מרן שר התורה שאישר את הדפסתו, תוך שמעניק ברכה והצלחה למסיימי ה'תלמוד ירושלמי' ולמתחילים את לימודה במחזור החדש ומתבטא על השו"ת: "ס' איז גוט, ס' איז גוט (זה טוב, זה טוב!)".

בראש המאמר פותח טוביה פריינד בפרופיל על סדר לימודו של שר התורה: "יום שני השבוע, שעה 5:30 ברחוב רשב"ם; זהו הזמן שנמסר לנו כי מרא דתלמודא, הגאון הנודע רבי חיים קנייבסקי שליט"א, משלים את שעוריו בתלמוד ירושלמי. 'אולי זה יהיה הזמן המתאים להציג בפניו את היריעה המיוחדת על תלמוד הירושלמי' - שח לנו אחד מבני הבית. אלו שאלות שהשיב רבינו בכתב, בהן פירט על דרך לימודו, כללים ויסודות בלימוד הירושלמי, על סדר הדפסתו, חידושים, ביאורים ובירורים מופלאים. קבענו עם חתנא-דבי-נשיאה, חביבו כבנו, מעתיק-שמועתו הגאון רבי זליג לייב ברוורמן שליט"א, ראש ישיבת סאדיגורה, הדולה ומשקה מתורת חמיו הגדול לצמאים לדבר ה' ההוגים בתלמוד ירושלמי, וזיכה את הרבים בביאור על הירושלמי כפי שהסבירם חמיו הגדול, שאף עבר על הדברים העיר והאיר ושם עינו על הכתוב.

"בזמן הנקוב, ניצבנו על יד מפתן הבית הצנוע והמפורסם ברחוב רשב"ם בבני ברק, שם מבקשים יהודים מכל העדות והחוגים, להתבשם בצילו, לשמוע מנועמו, לזכות בהארת פנים, לשאול בהלכה, ללבן בכל סוגיה, להתברך ולהתייעץ; ועל כולנה לדלות מבארו הצח והזך של מעתיק שמועה מדור קמאי, המאיר לכל חפץ ומבקש לדעת את אשר יעשה והדרך אשר בה ילך. האיש על הבית, מכובדינו הרה"ג ר' יעקב קנייבסקי שליט"א, פותח ואומר לנו, ש'אכן הרב נמצא באמצע לימודו סדר ירושלמי (מסכת ערלה), שבו נא בינתיים על-יד השולחן, וכשהרב יסיים 'ענין' או 'פרק', נשאלו אם חפץ לעבור על השאלות והתשובות הנידונים בדברי הירושלמי'...

"הדקות הארוכות, שישבנו ליד שולחן מלך בעת לימודו, אלו דקות נצחיות, בהם זכינו לחזות יגיעת והתמדת התורה של ענק וגאון הבקי במכמני תורה. הרב שליט"א מחזיק דף מ'הזמנה' של שמחת נשואי נכדו, עם הדף עובר שורה שורה מדפי המסכתא, ולאחר מכן על הפירושים, לאחר שמסיים את הדף עובר במהירות על ההגהות אותם רשם בעיטו בשולי הדף. וכך גומע בשקיקה ובשקידה דף אחר דף ללא הפסקה, כאדם הצמא למים. יש לרבינו מחזור לימוד עליו הוא מקפיד משנות בחרותו, הוא מכנה אותו 'החובות'. הוא מקדיש ללימוד זה בעיקר את שעות הלילה מחצות ועד להנץ החמה. מדי יום הוא לומד שמונה דפים בתלמוד הבבלי והסוגיות המקבילות בתלמוד הירושלמי. במסכתות שעליהן אין תלמוד בבלי (בעיקר בסדר זרעים) לומד רבינו את התלמוד ירושלמי בקצב מוגבר, כדי לסיימו במקביל לתלמוד הבבלי. כעת אוחז הגר"ח במסכת ערלה.

"את הטור והשולחן ערוך הוא לומד עם נושאי כליהם בהספק של כ-5 דפים ביום, בעימוד של דפוס וילנא. בימי שישי הוא מוסיף ללימוד שניים מקרא ואחד תרגום את מדרשי ההלכה הקשורים לפרשת השבוע לצד פרשני המקרא מהראשונים. הוא נוהג לסיים מדי שנה את התלמוד כולו במעמד קהל רב. זמן הסיום נקבע לערב פסח על מנת לקיים סעודת מצווה בשל תענית הבכורות המוטלת עליו".

פריינד מתאר כי "בעת לימודו בחוק לימודו סדר הירושלמי, ראינו את הערות והארות, הגהות וביאורים שרשם עלי גליון, בצמוד להגהותיו והערותיו של אביו הגדול הגאון בעל הקהילות יעקב זי"ע - הם שהביאו לפירושו הגדול של הגר"ח שליט"א על מסכתות הירושלמי זרעים ומועד, ואלפי יהודים בכל קצווי תבל ההוגים בקביעות בלימוד ירושלמי לאור תקנת לימוד הדף היומי, נעזרים בפירושו הבהיר והקולע".

טוביה פריינד במאמרו מגלה, מה הביא אותו לשו"ת ונועם שיח במחיצת מרן שר התורה לכבוד הסיום: "ספרים רבים חיבר הגאון הנודע רבי חיים קנייבסקי שליט"א בכל מקצועות התורה, ושמעתתא דיליה מתבדרין ביגיעה ובהדרת-הוד בבית מדרשא ובהיכלי תורה. בשונה מכל ספריו שכתב, את הפירוש על הירושלמי לא כתב וחיבר בעצמו, אלא הינו דברים שהשמיע במהלך אמירת שיעור שלו בירושלמי, שהחל עם מניין מצומצם של אברכים, אחרי כלות ימי ה'שבעה' לפטירת אביו הגאון הנודע רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצוק"ל בעל ה'קהילת יעקב' מסטייפאלע, בחודש אב תשמ"ה.

"אותם ימים הושיב בנו רבינו הגר"ח שליט"א, 'ישיבה על קברו' והחל להרצות שעור קבוע לחבר תלמידי חכמים בסדר זרעים מן התלמוד ירושלמי. בין התלמידים החברים המקשיבים המשתתפים בשיעור, היה גם חתנו הגאון רבי זליג לייב ברוורמן שליט"א, שזיכה את הרבים בביאור על הירושלמי כפי שהסבירם חמיו הגדול, שאף עבר על הדברים העיר והאיר ושם עינו על הכתוב".

הגרז"ל ברוורמן סיפר על הפירוש הגדול כי "השיעור בירושלמי של מו"ח שליט"א התקיים יום יום לאחר תפילת שחרית. למדו בו בכל יום כמה דפים ירושלמי. אט אט החלו עוד ועוד להצטרף לשיעור, ואז הוחלט להרחיב את השיעור ולהקדיש לו יותר זמן. זמנו של השעור נקבע למוצאי שבת קודש. השיעור היה נמשך לפעמים זמן רב, עד שהיו יכולים לסיים פרק שלם. אחר שסיימנו כמה פרקים העליתי את הדברים על הכתב, והמה הצטברו לפרקים פרקים מסכתא בתר מסכתא, וכיון שכבר עסקו בו הלומדים והעלו הערות והשגות, לוטשו הדברים שוב ושוב עד שסיימו סדרי זרעים ומועד".

הוא סיפר, כי חמיו הגר"ח, אינו מעלה בעצמו את הדברים על הכתב, אך פורס את חסותו על כל הנכתב, מבקר ומגיה כל שורה: "אין מלה שאינה עוברת את שבט ביקרתו. מעלה ומוריד, מוחק ומתקן. הכל כדי שפירוש הירושלמי יהיה בהיר ונהיר לכל לומד באופן הפשוט ביותר".

לאחר מכן מוצגות השאלות והתשובות עם מרן שר התורה: הגמרא במסכת בבא מציעא (דף פ"ה ע"א): "רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה". רש"י על אתר מפרש: "כשעלה לארץ ישראל ללמוד מפי רבי יוחנן ואמוראים שבארץ ישראל, לא היו בני מחלוקת ונוחין זה לזה כשמן, כדאמרינן בסנהדרין (דף כ"ד ע"א) ומיישבין הטעמים בלא קושיות ופירוקין". שאל את רבינו, איך בכלל מותר להתענות לשכוח דברי תורה?

והשיב: "שרבי זירא חשש שדרך הלימוד בבבל שהיה רגיל בה תפריע לו בלימוד מאמוראים שבארץ ישראל, ששם היו חריפים יותר ולא הצטרכו לפלפל יותר מדאי כפי שפלפלו הבבלים. ולכן התענה כדי לשכוח את 'שיטת הלימוד' שהיה נוהג בבבל. וראה בכמה מקומות בש"ס בבלי: מס' יומא דף פ"ה ע"ב, מגילה דף ז' ע"א, חגיגה דף י' ע"א: אמרי אינשי טבא חדא פלפלתא ממלא צנא דקרי. ולכן התלמוד ירושלמי יותר קצר מהתלמוד בבלי, שבני ארץ ישראל היו חריפים בהבנתם ואך דיברו בלשון קליל וקצרה...".

עוד נשאל מרן הגר"ח, האם יש כלל אימתי מפרשים את הבבלי ע"פ הירושלמי?

והשיב: "בגאונים ובראשונים מובאים הכללים בזה, יש פעמים שמפרשים ונוקטים לפי הירושלמי ויש פעמים לפי הבבלי. ומילתא דבירושלמי פסיקא ליה להקל ובתלמוד בבלי הוא בעיא דלא איפשטא, בדרבנן אזלינן להקל ובדאורייתא להחמיר".

"יש עובדות שבבלי מסופר כך ואותה עובדא מסופרת בירושלמי באופן אחר, למרות ששניהם נכתבו באותו זמן. היתכן שעובדא אחת יסופר בשתי גירסאות?".

ומרן הגר"ח השיב כי "גם בבבלי עצמו לפעמים יש דברים שגמרא זו מסופר כך ובגמרא אחרת מסופר אותה עובדא באופן אחרת. וזה שינויי נוסחאות, יש שלמדו כך ויש למדו כך".

שאלה: "בירושלמי מובא פעמים רבות מחלוקות בין רבי יוחנן וריש לקיש. ולפעמים מצאנו בבבלי אותה מחלוקת אבל בדיוק היפף ממה שמובא בירושלמי שכל אחד סבר".

תשובת הגר"ח: "או שזהו טעות סופר, או שזהו לישנא אחרינא".

שאלה: "דרך הלימוד בירושלמי למי שעיקר עניינו בתלמוד בבלי – האם שישקיע ללמוד את המקבילות של הירושלמי לסוגיא שעוסק בבבלי או שילמד את הירושלמי לפי הסדר שלו. האם לירושלמי יש עדיפות על פני הראשונים והאחרונים בסדר הקדימה בלימוד?".

תשובת הגר"ח: "ענייני הלימוד שילמוד האדם כפי שאמרו 'ילמוד כל מה שליבו חפץ'..." ולבני ביתו סיפר רבינו, כי בשנות נעריו השקיע שעות רבות בלימוד ירושלמי, היות שפעם לא הגו כ"כ בלימוד זה, כפי שהוגים בו כיום ב"ה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

שאלה: מדוע באמת הוזנח לימוד הירושלמי במשך הדורות, האם בגלל שאין הלכה כמותו, או בגלל שיש בו שינויי גירסאות או בגלל סיבות אחרות?".

תשובת הגר"ח: "הבבלי היה כמאה שנה אחר הירושלמי ולכן נפסק כמוהו ברוב מקומות כי הלכתא כבתראי. לכן למדו והתייגעו בו פחות כי לא פסקו הלכה כמותו. גם התוספתא היה קודם והרבה אין מתעמקין בו אין הלכה כמותו. ועיין ברי"ף סוף מסכת עירובין שכותב שהלכתא כבתראי ולכן התעמקו יותר בבלי".

שאלה: "כיום שאין בידינו את כל הירושלמי, שחסרים קטעים רבים איך עושים סיום? והאם מהני לגבי סיום לתענית בכורים בערב פסח, או לגבי אכילת בשר ושתיית יין בתשעת הימים?".

תשובת הגר"ח: "מסכת נדה בירושלמי חסרה חצי מסכת, והרבה שואלים איך לעשות סיום. אני נוהג לעשות סיום רגיל כי אצלנו זה ספר שלם, למרות שאנו יודעים שחסרים קטעים".