אי שם, לפני למעלה מעשור, כאשר עידן האינטרנט החרדי היה בחיתוליו והתבסס כולו על דיווחים של ניקים אנונימיים, שימשה פרשיית המחלוקת בפוניבז' כמין סיפור חדשותי בהמשכים, שמשך אליו צפיות ורייטינג כמו אש בשדה קוצים. פתחת אשכול דיווחים על אקשן בפוניבז'? והופ... מונה הצפיות והתגובות החל לנוע בקפיצות זריזות כלפי מעלה.
זה לא היה רק הרייטינג. היה משהו בפרשייה הזו שביטא את הטעם והניחוח המחתרתי הקסום שהיה לאינטרנט החרדי דאז. הנה, אחת לשבוע אני קופץ לנקודה עם אינטרנט שזמינה לי בכדי להתעדכן בנייעס העסיסי שיש שם. מה הנייעס העסיסי שהיה כל כך דחוף לקרוא באינטרט? שאלה טובה. כל הפרשיות הגדולות שלא הוזכרו בשום מדיה אחרת. פוניבז', ויז'ניץ, סאטמר, וגם קצת עדכונים רכילותיים צהובים על אישי ציבור ומשפחות רבנים וראשי ישיבות. את כל אלו לא היית מוצא לא ב"יתד", לא ב"המודיע" ואפילו לא ב"השבוע בירושלים". ובדיוק בשביל זה היה את האינטרנט החרדי, רפרוף קצר על רשימת הנושאים סייעה לסינון הנושאים המשעממים, והנה אתה מקבל את האקשן האמיתי במנות גדושות. אוחחחח כמה טוב היה לחיות בעידן המודרני של שנות האלפיים.
מאז עבר למעלה מעשור, עשור שבו זרמו בכבלי הנחושת של בזק בערים החרדיות מליוני מגה ביטיים, גיג'ה בייטים, וטרה בייטים. סצנת האינטרנט החרדי עברה מהפכה מן הקצה אל הקצה, והתמסדה בדמות אתרי חדשות שעושים עבודה תקשורתית ומקצועית מן השורה הראשונה. קטונתי מלתאר את היקף ההשפעה של כתבי האתרים החרדים, אולם די להביט בשורת הפרשות הרגישות אותן הם הובילו בשנים האחרונות, בגישה מקצועית ומדויקת, עד אשר באו על פתרונן. אולי האינטרנט נשאר קצת נשכני מידי, אבל כל אדם שמחובר לעשיה הציבורית במגזר יודע עד כמה האינטרנט החרדי דומיננטי ומשפיע על סדר היום. ניחוח הקסם המחתרתי נעלם לטובת אייטמים ודפי בית בוהקים ומעוצבים לעילא. הניקים האנונימיים צפו מעל פני המים והפכו את התחביב למשלח יד קבוע כעיתונאים מקצועיים מן השורה הראשונה.
ועדיין, בכל אימת שילדון בן 18 מרים סטנדר בגבעת הישיבה בבני ברק, כולם נזעקים. הודעות אסמס זריזות משוגרות ממוקדי הנייעס, תוך שניות נמרחות כותרות אדומות בוהקות עם המילים המוכרות שכבר נשמעות כמו קוד חרדי פנימי: "מהומות בגבעת הישיבה".
אז למה? מה כל כך מרתק בזה?
למה הדיווחים הללו, שכבר חוזרים על עצמם בטרחנות משעממת מזה למעלה מעשור בכל תחילת שנת לימודים, מצליחות להסעיר תוך שניות את כל מוקדי הנייעס והחדשות?
כמי שלמד בפוניבז' ומכיר לעילא ולעילא את נבכי המחלוקת הבלתי נגמרת הזו, תרשו לי לתת לכם ספוילר קטן לסרטוני הסטנדרטים המתעופפים שתקבלו השבוע בזרם אין סופי מכל קבוצות הוואטסאפ שאתם חברים בהן.
המלחמות הללו כבר מזמן הפכו למופע אלימות משעממם וטרחני, נטול כל משמעות כלשהיא. כל המשמעויות הציבוריות והניואנסים החברתיים שהן ביטאו לפני עשור - עברו מן העולם ונמוגו לחלל. הדבר היחיד שנותר מהן זה הרעש והניחוח של האקשן הציבורי שמושך כל כך הרבה ענין. אבל מבחינה מעשית, יתכן מאוד שלסכסוך שכנים בבניין מגורים בעפולה תחתית יש משמעות ציבורית מעשית יותר מאשר לסכסוך הזה שאין כל סיכוי שמשהו יקרה כתוצאה ממנו. הדרמה הגדולה ביותר שנוצרת מתבטאת בדמות זעקות קרב בסגנון מלחמות השבת - האאאאאאאאאא, ואולי גם שריטה או צריבה קטנה למי שיעמוד במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.
מבחינת סוציולוגית וקהילתית, הפילוג במגזר הליטאי כבר התרגש עלינו במלוא עוזו עוד לפני מערכת הבחירות הקודמת. כיום מדובר בשתי תנועות פוליטיות נפרדות שמיוצגות היטב בידי נציגים עירוניים בחלק מן הערים החרדיות, מערכת נפרדת של מוסדות לימוד שונים, שני עיתונים שונים, ואפילו שני פלגי סטאמר-נטורי קרתא, שבחרו כל אחד את הזרם הליטאי המייצג את הציוניסטים האגודיסטיים המקוריים בהם יש להילחם ללא פשרות כמיטב המסורת. אז אם מישהו חושב שמלחמות הסטנדרים עלולות חלילה להתדרדר למלחמת אחים פנים ליטאית, קבלו צפירת ארגעה: זה כבר מאחורינו. המלחמה תמה, ועדיין נותרנו אחים. אחים שנמצאים פה יחד, נושמים וגם בועטים.
גם מבחינת המלחמה על עתיד הישיבה, אין לסרטונים הללו משמעות רבה. ישיבת פוניבז' מתפקדת זה למעלה מעשור כשתי ישיבות נפרדות לחלוטין בעלות התנהלות, סגנון, ואופי שונה לחלוטין. באופק הנראה לעין לא נראה סיכוי כלשהוא שהישיבות יתאחדו או שהקרע ביניהן יעמיק.
גם הסכסוך המשפטי שמתנהל בין הרב כהנמן לרב מרקוביץ על עתיד נכסי הישיבה, הפך כבר מזמן לסוגיה משפטית סבוכה ומייגעת שמתגלגלת כבר שנים בין ערכאות שונות שאינן מצליחות להביא לסיומה. עוד לא קם שופט אחד עם אומץ שהצליח לייצר הכרעה ברורה ומנומקת, הכרעה שהביאה בחשבון את מכלול ההיבטים המשפטיים שנובעים מהמעמד המיוחד של הישיבה. בנתיים, על כל הכרעה אמיצה שניתנה בידי שופט אחד, הגיעה ערכאה גבוהה יותר שהפכה אותה על פניה. אם מישהו זקוק לראיות על המוגבלות של מערכת המשפט - הנה לכם אחת כזו לתפארת.
ועכשיו תשאלו: אז על מה המלחמה?! מה גורם לבחורים צעירים שעוד לא הגיעו לגיל 20 לבלות את מיטב ימיהם בביזיון עצום קבל עם ועדה והתנהגות אלימה ובריונית? אם אין למלחמה כל משמעות ציבורית/חברתית/רוחנית - ואפילו לא על עתיד הישיבה, מה גורם להם לעשות את זה?
אז ככה: במצב הביניים שבו הישיבה נמצאת כבר למעלה מעשור, המשטרה - שאמונה על הסדר הציבורי - נוקטת בקו של שמירה על הקיים וצילום מצב, תוך רצון להימנע ככל האפשר מיצירת מהומות ואלימות. לאמור: במידה ומתגלע סכסוך אלים בין בחורים מהישיבות השונות, המשטרה פועלת מכח סמכותה במידת האפשר על מנת להשיב את הסדר על כנו. ככל וקיים צד אחד שנחוש להגיע להישג כלשהוא וליצור שינוי לטובתו בתוך מצב הביניים שקיים כיום, והוא אף מוכן לשלם על כך מחיר במעצרים וטרטורים מול המשטרה, המשטרה תעניק לו חלק ממבוקשו על מנת להשיב את הסדר על כנו.
שינויים כאלו במצב הביניים נחוצים לצדדים בין היתר בכדי להרוויח נקודות לקראת היום שיבוא, ובו הם ישבו לשולחן המשא ומתן על מנת לחלק ביניהם את נכסי הישיבה. כל אחד שואף לשפר את תנאי הפתיחה שלו לקראת יום המשא ומתן. האם יום כזה יבוא? לא ברור. אבל אם אפשר בנתיים לשפר עמדות, אז למה לא?!
ולמה יש בחורים שמשתתפים במיצג הזוועה הזה?
קודם כל כי הם בחורים צעירים, והדם שלהם רותח. זה שילוב מסוכן מאוד, בכל מקום, לא רק בפוניבז'. בנוסף, הסיבה שגורמת לילד בן 17 ליטול את החוק לידיים ולהחליט שהוא בצד של הטובים ועליו לזרוק סטנדר בכדי למגר את הרעים - בה בעת שהוא בסך הכל מייצג אינטרס כלכלי של הישיבה שלו ותו לא - היא בדיוק הסיבה שגורמת לציבור כולו להתעניין כל כך במה שקורה בגבעת הישיבה. הבחור הצעיר הזה משוכנע שהוא נאבק במלחמה רוחנית הרת גורל על עתידו של הציבור החרדי. במלחמה כה חשובה זו וודאי זכות גדולה להימנות על הלוחמים בקו החזית הראשון.
והנה ההוכחה הראשונה לכך שמדובר במלחמה כה חשובה: מידת הענין ההולכת וגוברת של הציבור כולו בנעשה בישיבה. הבחורים זורקים את הסטנדרים ומיד רצים להתקשר לחברים ולמשפחה: נו, זה כבר בכותרת של "כיכר"?! ראשית?! יש גם וידאו? שומעים את הצעקות?
תדמיינו לעצמכם. ילד בן 17, תפס אומץ, זרק רבע סטנדר, ועיני כל הציבור החרדי נשואות אליו. מפתה, לא?! אתמול הוא עוד שיקשק מהמשגיח בישיבה הקטנה, והיום הוא כבר קובע את עתיד הציבור החרדי. כל אחד ואחת מכם שמצקצקים בשפתותיהם ורצים לקרוא את העדכונים מגבעת הישיבה רק מעצימים את הפנטזיה הדמיונית של הילד. במקום לעצור את הסרט שהם חיים בו, אתם רק מעצימים את זה.
אז איך עוצרים את זה?
נשמעות קריאות פתטיות לסגירת הישיבה לתקופת מה. מין עונש כזה בגישת המשגיח מהישיבה הקטנה: הרבצתם? זרקתם סטנדר? לכו הביתה. תשבו עם עצמכם ותחשבו כמה זה גרוע. נו נו נו לכם. מי שחושב שכך תיפתר הבעיה, לא יודע כנראה מהי ישיבה, לא מכיר את שורשי הסכסוך וכנראה שגם לא דרך בעשור האחרון בגבעת הישיבה. הוא פשוט לא מבין את המניע של האלימות הזו.
לעניות דעתי, הפתרון היחיד הוא פשוט שנתגייס כולנו יחד בכדי להוריד את כל הדרמה שמתלוות למה שקורה שם, בגבעה בבני ברק. בואו נפנים שהסכסוך הזה לא מעניין, לא משמעותי, וחסר השפעה על מה שקורה בציבור החרדי. מדובר בסכסוך משפטי-כלכלי נטו נטול כל משמעות, שלא זכאי גם לדיווח בשורת העדכונים היבשה של אתרי החדשות. הגיע הזמן שכולנו נפנים את זה ואז גם הבחורים יפנימו את זה. הם נלחמים במלחמה פגת תוקף רק בכדי לשרת אינטרס כלשהוא. מכירים מישהו שיהיה מוכן להילחם במלחמה כזו? גם אם יש מישהו כזה, הוא בטח לא שווה שנקדיש לו את תשומת הלב שלנו.