אאא

ירושלים 2008. כימים האלו היו אלו ימי הבחירות לרשויות המקומיות. המאבק ניטש אז בין מועמד החרדים מאיר פרוש והמועמד החילוני ניר ברקת. על פניו היה על מאיר פרוש ליטול את ראשות העיר ללא מאבק רב. הכוח החרדי הדומיננטי בעל שיעור ההצבעה הגבוה בצירוף עם שיעור ההצבעה החילוני הנמוך, אמורים היו להביאו למרומי הקומה השישית בכיכר ספרא בבירה.

לא כן היה.

בהסכם שהתבצע מאחורי הקלעים בין ניר ברקת לחסידות גור, נתנו הללו את כוחם ומרצם לו, למרות היותו מועמד חילוני במוצהר וכשמולו מתמודד מועמד חרדי מובהק. נפל דבר.

מרגלא בפומא דאינשי כי ירושלים ארץ ישראל המוקטנת היא, כי תהליכים העוברים עליה משקפים את תהליכי העומק של החברה הישראלית כולה על חלקיה. אם כך הוא הרי שבבחירות 2008 נפער הסדק, המתאם ההדוק שהיה בין הזהות החרדית לרמת ההקפדה על הדתיות החל להתפרק, בחירות שהתבררו למפרע כקו פרשת המים.

***

ירושלים 2018

הסדק דאז הפך והיה לשבר עובדתי. למי שעוד היה בליבו ספק כי אין החרדיות עוד כי אם הגדרה חברתית בעלמא, לא היה לו אלא להעיף מבט אל מפת הכוחות: הליטאים מחד הנותנים את קולם למועמד מזרחי דתי-לאומי, החרדים המודרנים מאידך שחלקם נתנו קולם למועמד חילוני ובתווך - בתווך ניצב לו לבדו מועמד חרדי בו תומכים החסידים בלבד.

מרתק במיוחד היה להעיף מבט על הטרמינולוגיה הפנים חרדית. מבלי הבט לדיסוננס הקוגניטיבי שבדבר המשיכו השלטים ופרסומי החוצות לדבר דתית. הסיסמה הנושנה לעשות ככל אשר יורוך הפכה למשל ולשנינה, הרי במצב העניינים המתואר רבות ההוראות למועמדים ממועמדים שונים, מי מהן תקיים את רצון הבורא יותר? עצרות הבחירות אליהן נסחבו רבנים ישישים, כמו גם התחנונים מעל גבי העיתונים המפלגתיים להתפלל "להצלחת המערכה הגורלית", הפכו את הדבר לתיאטרון אבסורד גרוטסקי לכל מי שמעט שכל חוקר בקודקודו.

אולם, למרות האמור לעיל, התהליך המתואר הינו תהליך בירור חשוב - תהליך לבירור דמותו של ליברליזם פנים חרדי, יותר מדויק פלורליזם פנים חרדי.

***

המחזה שלפנינו הוא תנועת מטוטלת מן הקולקטיביזם המוחלט אל האינדיבידואליזם. מן ההשתייכות הטוטאלית לקהילה עד כדי ביטול עצמיותך ממש כמשתקף בביטוי המפורסם: "אין לנו זכות בחירה, כי אם זכות הצבעה" ועד לבעיטה של יחידים בממסד באמצעות הצבעות שונות ומשונות בקלפי. זהו שלב מעבר עדין מאד, בו מועדים להרס פנימי דווקא ערכים טובים וחשובים. אובדן הדרך המבולבל יכול להוביל לפירוק ערכי.

כאמונים על השמרנות, עלינו מחד לשמוח על ריבוי ומגוון הדעות, אולם להתריע בקול כי יש להוציא מן המשחק הזה את היסודות המקודשים מפני שזהו כבר מעבר לריבוי דעות, זוהי השמדה עצמית. ילד הגדל במצב שכזה על הדעה כי הצבעה לוועד בית גדול המכונה בשם עירייה, שקולה למצוות עשה דאורייתא יבעט בכל לכשיגדל וישכיל. נער הלמד כי מותר לשקר לצורך הצבעה, כי מותר לשנוא בשם מפלגה, מדוע שיעצור כאן? מה מנו יהלוך מלגזור גזירה שווה לדברים חמורים הרבה יותר?

הרכבת יצאה לדרכה, אמת. אולם לנהג זהיר אנו זקוקים, מתון מתון - ארבע מאה זוזי שוויא.