אאא

פסק דין נדיר ניתן השבוע בבית הדין לעבודה בירושלים, נגד שתי עובדות חרדיות בעמותת הצדקה "נווה צדקה וחסד" - שהפכו מתובעות לנתבעות. הן תבעו את העמותה במאות אלפי שקלים, אך לבסוף חויבו בעצמן לשלם לה עשרות אלפים.

עיקר העתירה, המתפרסמת כעת לראשונה ב'כיכר השבת', עסקה בטענות מפורטות על התעמרות הבעלים החרדי בעובדות אלו, בעת היותן בהיריון.

בנוסף, העובדות טענו לנזק בריאותי שנגרם להן, בשל העובדה שהבעלים עישן במקום העבודה הנחשב למקום ציבורי.

הסכומים שהנשים תבעו את מקום עבודתן הסתכמו במאות אלפי שקלים: האחת תבעה בסכום של 504 אלף שקל והשנייה בסכום של 470 אלף שקל.

אלא שבהחלטתם קיבלו כאמור שופטי בית הדין דווקא את טענות עורך הדין של העמותה, יעקב שטרית, לפיהן ההתנהלות של התובעות כלפי בית הדין הייתה מזלזלת לאורך כל ההליך.

"מצאנו ממש בטענה זו", כתבו השופטים, והוסיפו את המשפט המכריע, לגבי עצם התביעה: "כתב התביעה כולל טענות מן הגורן ומן היקב, שהוברר מתוך העדויות כי לפחות לגבי חלק מהן התובעות עצמן מכחישות אותן במפורש".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

פסק הדין הנדיר (צילום מסך)
פסק הדין הנדיר (צילום מסך)
הגדלה

עוד כתבו השופטים בהחלטתם: "ביחס לחלקים אחרים מן התביעה הוברר כי נטענו בעלמא ולא נעשה אף מאמץ להוכיחם. באותו אופן הצביע ב"כ הנתבעת בסכומיו על כך שברכיבים רבים לא טרחו התובעות לבסס בתחשיב ובאסמכתאות נדרשות את הסכומים הנתבעים, ועד כדי כך הגיעו - שברכיב ההפרשות הפנסיוניות אף לא טרחו לנקוב בסכום כל שהוא".

"עוד הוברר", כתבו השופטים, "כי יש שינוי גרסה ביחס לסכומי התביעה בין כתבי התביעות, התצהירים והסכומים, שוב ללא כל הסבר. בכך יש להצביע על מידת הרצינות שייחסו התובעות עצמן לתביעות שלהן".

"לאלה מצטברות מסקנותינו בדבר חוסר מהימנות ממשי בגרסת התובעות, ובכך שהובהר שאין ממש בכמעט כל רכיבי התביעה, ולכל אלה מתווספים הסכומים המופרזים שנתבעו. הגשת התביעה בנסיבות אלה, כאשר ברור כי בחלקים נכרים ממנה אין אף התובעות עצמן מאמינות, מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט, וביזוי ההליך השיפוטי כביכול העלו התובעות על הכתב טענות מכל מין וסוג ו'ישחקו הנערים לפנינו'...".

בהחלטה הסופית שניתנה השבוע בבית הדין האזורי לעבודה, נקבעע"י השופטת שרה ברונר ישרזדה, כי אחת הנשים תשלם לעמותה 40 אלף שקלים והשנייה תשלם 36 אלף שקל. רק באשר לנזקי העישון, נקבע כי יש סוג של צדק בטענתם של התובעות וכי על העמותה לשלם לכל אחת סכום של 1,000 שקלים.