אאא

אמנם, אנו עומדים כעת רק בעיצומו של החורף, אבל עונת הרישום לישיבות הגדולות - כבר בפתח. מוחם של בני שיעור ג' בישיבות הקטנות, מתייגע בבחירת ישיבה מתאימה, ושמות הישיבות הגדולות, אליהן הם מתעתדים לעלות בשנה הבאה, כבר מתעופפות בחלל האוויר.

גם בקרב ה'רשמים' של הישיבות הגדולות, מורגשת זה מכבר תחושת דריכות, עם תחילת הכנת רשימות ה'פילוחים' של בני הש"ג בישיבות הקטנות הרבות, המפוזרות במרכזים החרדיים ברחבי הארץ.

במהלך הכנת הכתבה, נתקלתי בישיבות רבות הנחשבות למקום מצוין – בו לומדים כיאה, באווירה טובה, אולם ישיבות אלו אינן עומדות בתחרות עם 'האריות שבחבורה', אליהן מגיעים בחורים הנחשבים כבחורים "טובים" ולאו דווקא הכישרונות הגדולים של עולם הישיבות. גם ישיבות אלו ראויות לסיקור, וייתכן שדווקא במקומות האלה, 'מדד השטייגען' מנצח.

פעם, הכול היה פשוט. ההיצע היה מצומצם ומוגדר יותר והשיקולים היו ברורים. בחור, היה הולך לישיבה מסוימת, אם בשל קרבתה לעיירה שבה היה חי, אם כדי ללמוד בדרך לימוד מסוימת (או לחיות בדרך חיים - בכל הנוגע לישיבות של בעלי המוסר דוגמת נובהרדוק, סלבודקא, קלם), אצל רב' שמעון בגרודנא, אצל רב' ברוך בער בקמניץ, או אצל כל שאר רבותינו, שכל אחד התייחד בדרך לימוד שונה או בצורת חינוך אחרת. אלו היו פחות או יותר השיקולים המרכזיים, אז.

כיום, הכול שונה, ההבדלים בין סוגי הישיבות כבר פחות חדים ומשמעותיים, הן מבחינת צורת הלימוד והן מבחינת הנהגות החיים. הציבור החרדי די השתווה מבחינת זהות, ובחור עלול להתלבט בין כמה ישיבות, וכן להיפך, כמה ישיבות יכולות למצוא את עצמן רבות על אותו בחור. בסופו של דבר, גורלות נופלים ודילים נסגרים, וכולם מוצאים את עצמם בתחילת השנה בישיבה כזו או אחרת, כאשר אין להם בדל של מושג, מדוע הם נמצאים דווקא בישיבה הזאת ולא בשכנתה שמעבר לכביש.

 המצגת של 'אור ישראל' (צילום: נתי אלבר, הפקה: ז. סגל)

בסדרת הכתבות הבאות, נעשה ב'כיכר השבת' ניסיון, צנוע בהיקפו, להשליט סדר בבלגן ולהוכיח כי בניגוד לסטיגמות שנוצרות - לפעמים רק לאחר קמפיין מאומץ - אין ישיבות טובות יותר וטובות פחות, אלא כל בחור צריך לבדוק עד כמה הוא מכיר את עצמו, ורק לאחר מכן להתאים לעצמו ישיבה שתהיה הטובה ביותר עבורו, ישיבה, בה הוא יוכל להעצים את אופיו ולמצות את כישוריו, הן בתחום הלימודי והן בשאר תחומי החיים.

לצורך כך, ערכנו ב'כיכר השבת' סקירה יסודית, הכוללת רשימה של שמונת הישיבות המובילות כיום במגזר הליטאי, ניסינו לשרטט בקווים כלליים את אופי הישיבה ולסכם בכמה מילים את מכלול הנתונים שיש לישיבה להציע לבחורים המתדפקים על דלתותיה. נקווה שיהיה בזה תועלת, הן לבחורים שאינם מוצאים ידיהם ורגליהם בבחירת ישיבה, והן להורי הבחורים שעומדים במבוכה הזו, בגלל השינויים התמידיים באופי הדור בכלל, ובישיבות בפרט.

בפרק הראשון נעסוק בישיבת 'אור ישראל' שבפתח תקווה, בראשות הגאון רבי יגאל רוזן, אשר פתוחה בפני בחורים שבאים לאו דווקא ממשפחות הנמנות על ה'אליטה' החרדית, אם כי אין זה בהכרח, וניתן למצוא בה גם בחורים מהמגזרים השמרניים יותר.

ראש הישיבה הגאון רבי יגאל רוזן (צילום: יעקב נחומי, פלאש 90)
ראש הישיבה הגאון רבי יגאל רוזן (צילום: יעקב נחומי, פלאש 90)

נדמה, כי המשותף לכל הבחורים הלומדים ב'אור ישראל', הם היותם בעלי אישיות חלקה ובריאה, בלי סיבוכים או התחכמויות. הסיבה לדבר הוא הסינון הקפדני שעורך ראש הישיבה במבחני הקבלה לישיבה, ששיטתו בדבר 'המשטר' המונהג בה, על ההתייצבות בזמן לסדרים ולתפילות, כבר קנתה לה שם בעולם הישיבות, ונדמה שמכל הישיבות בעלות וותק כמוה, היא לא השתנתה כלל מאז היווסדה.

לפני כל תחילת 'זמן אלול' חדש בישיבה, נוהג ראש הישיבה לכנס 'אסיפת הורים' להורי התלמידים החדשים, העומדים להתחיל את לימודם בשנה הבאה בישיבה, ובה הוא מעביר את המסר שלו בחינוך להורי התלמידים. באסיפות אלו הוא נוהג תמיד לומר 'נתתם לי לחנך את בנכם, תנו לי לעשות זאת כפי השקפת עולמי, אבל כשבנכם יצטרך את תמיכתכם - תנו לו אותה כהורים, אל תחסכו ממנו את אהבתכם בגלל החשש שמא לא ימצא חן בעיני התמיכה הזו, שכן אני עושה את תפקידי כמחנך, ואילו אתם תמלאו את תפקידכם כהורים'.

 תפילה בהיכל הישיבה (באדיבות המצלם)

ואכן, ה'משטר' החינוכי בישיבה הוא קפדני ביותר, ואינו מתאים לכל הבחורים שעברו את סינוני הקבלה. הסיבוב המפורסם של ראש הישיבה, שנערך בפנימיות פעמיים ביום, העמידה עם השעון לספירת הדקות בתפילת שחרית בישיבה, הלחץ שלא להיתפס ולא להיזרק מהישיבה - כל אלו שוחקים את הבחורים, אף הטובים ביותר, בישיבה.

יש להדגיש, שכל עזיבה למספר שעות את הישיבה, זקוקה אף היא לאישור מיוחד מאת ראש הישיבה, אישור שאמנם על-פי רוב ניתן בסופו של דבר, אבל הוא מקשה על רוב הבחורים שמרגישים כבולים ברמה יומיומית. לפיכך, מחזה שכיח בישיבה, שבמשך השנים עוד ועוד בחורים עוזבים את הישיבה לטובת ישיבות אחרות בעלות משטר נוקשה פחות, מציאות שללא ספק צריכה להילקח בחשבון עוד טרם כניסת הבחור לישיבה.

החברה בישיבה דומיננטית ביותר, ומזכירה בפתיחותה את החברה החברונאית. אמנם, מטבע הדברים (כגון האיסור שחל על החזקת סלולרי בישיבה, והאיסור על הנוהג הנפוץ ביותר בקרב הצעירים, העישון) היא קצת שונה באופייה הכללי מהחברה בישיבת חברון, אך הקווים הכלליים די זהים.

היכל ישיבת ''אור ישראל'' בפתח תקווה (צילום: יעקב נחומי, פלאש 90)
היכל ישיבת "אור ישראל" בפתח תקווה (צילום: יעקב נחומי, פלאש 90)
הגדלה

שיטת הלימוד הנהוגה בישיבה - אף היא ייחודית. ראש הישיבה הגר"י רוזן נודע ביכולת הניתוח האנליטית שבה הוא משתמש כדי ללמוד את הסוגיות, הן בשיעורים יומיים והן בשיעורים כלליים. לאחרונה נפוצה צורת הלימוד הזו בעולם הישיבות על ידי תלמידים רבים שלו עצמו ושל הגאון רבי ברוך ויסבקר ראש ישיבת 'בית מתתיהו' שבבני ברק, כמו של תלמידי הגאון רבי יהושע ארנברג מישיבת 'כנסת יצחק - חדרה'.

במאמר המוסגר יש לציין כי לאחרונה, דרך לימוד עמוקה ומקיפה אף יותר מתפשטת בישיבות מבית היוצר של הגאון רב יוס'ל שרייבר והגאון רבי חיים מן ההר, הדומים להם, ותלמידיהם. (אם כי יש לציין שדרך לימודו של הגר"ח מן ההר שמקורה בישיבת ה'מתמידים' בה שימש בעבר כראש הישיבה, כבר אינה נחשבת כבעבר).

הגאון רבי יהודה הילדסהיימר, חתנו של ראש הישיבה, הנושא תפקיד תורני בישיבה, ידוע אף הוא בדרך לימודו הייחודית, אותה למד מהחוברות של רב' יוס'ל שרייבר הנפוצות בעולם הישיבות, וגם לו תלמידים רבים בישיבה.

 הקפות שניות ב'אור ישראל'. ארכיון (צילום: כיכר השבת)

לגופו של עניין, יש לעמוד על הנקודה המרכזית. בוגר הישיבה מתאר בפני 'כיכר השבת' את הדרישות בהן כל בחור צעיר יידרש לעמוד בהגיעו ל'אור ישראל': "הבחור ששוקל בדעתו ללכת ללמוד בישיבת 'אור ישראל' חייב לעמוד במידה זו או אחרת בשורת התנאים המגבילים. בנוסף, נצרך הבחור להתאים עצמו לישיבה שבה ימצא את עצמו מוגבל וחסר ייחודיות במובן מסוים".

לדברי הבוגר, "מומלץ כי הבחור יהיה חברותי מספיק כדי להצליח בחברה התוססת של הישיבה, כי מחוצה לה, אין לו מה לחפש".

בפורומים שונים הבאים לסווג ולהגדיר ישיבות, עולה שוב ושוב השאלה הבאה, איך ניתן לומר שישיבה זו או אחרת היא בעלת אופי מסוים, הרי אנו רואים לצערנו ישיבות גדולות שהתפלגו זו מזו, ולאחר הפילוג כל ישיבה פונה לכיוון שונה. לדוגמה, ישיבת פוניבז' שמלכתחילה התנהלה כיחידה אחת זהה, ולאחר הפילוג לשתי ישיבות - 'שונאים' ו'מחבלים', השתנה האופי אותן נשאו מלכתחילה ושוב אין אינן זהות זו לזו.

מקרה דומה, אך יותר קיצוני הוא בישיבת גרודנא, שאחרי שהתפלגה וחלק מראשי הישיבה פרשו והקימו ישיבה חדשה בעיר באר יעקב, שתי הישיבות, זו שבאשדוד ואחותה הצעירה שבבאר יעקב, לא דומות כלל אחת לשנייה, ועוד לפני הפילוג בציבור הליטאי, כל אחת מהן פנתה לקהל יעד שונה בתכלית. ועוד דוגמאות.

בפרק הבא נסקור ישיבות המגדירות עצמן כ"פרומערס", ומתאימות עצמן לבחורים אשר באים ממשפחות "סגורות", כפי שהן מכונות בעגה הישיבתית.