אאא

פרויקט "המבוקשות" של 'כיכר השבת' שהחל לפני כחודשיים מסעיר את הרוחות ועולם הישיבות כמרקחה על מעמדות, הדקויות והבדלי השיטות בין הישיבות. במסגרת הפרויקט, הגענו אל מי שכונתה בעבר "אם הישיבות" – ישיבת פוניבז'.

שמה של הישיבה ידע עליות ומורדות בשנים האחרונות, בעיקר בהתאם למדד הלבנים המתעופפים וחביות הטשולנט הנשפכות מצד זה על צד אחר ולהיפך. ככל שאש המחלוקת בוערת, כך הורים החפצים שבנם ילמד במקום טוב המחנך ליראת שמים יחששו לשלוח אותו לעין הסערה. אך למרות כל זאת, פוניבז' עדיין ניצבת בראש הפירמידה. כמעט אף ישיבה לא תתחרה עם שעות הלימוד ואיכותו כפי שמתקיימים בין כתלי פוניבז'.

   "המבוקשות" - פרויקט מיוחד >>

בסופו של דבר, כל בחור שעומד בצומת עלייתו לישיבה הגדולה, צריך לשאול את עצמו מה הוא רוצה להשיג במשך תקופת שהותו בישיבה בה הוא מתעתד ללמוד, הן מבחינה תורנית והן מן הפן האישי. כמו כן, כל ישיבה צריכה לשאול את עצמה מה הם הכלים והיכולות שהיא יכולה להעניק לבחורים המשחרים לפתחה. התשובה לשאלה זו אינה חד משמעית, שכן כל בחור ואופיו, וכל ישיבה והמבנה הייחודי שלה, אבל ניתן לחלק את הישיבות לכדי שלוש קטגוריות כלליות, שבכל קטגוריה ניתן למצוא כמה תתי קטגוריות וסגנונות שונים של ישיבות.

ניתן לתמצת זאת בקצרה. סגנון ישיבות אחד הוא הסוג שכבר עסקנו בו בכתבות קודמות. ישיבות שההולכים אליהן רוצים להעביר את חמשת או ששת שנות הישיבה על הצד הטוב ביותר, הן מבחינה לימודית והן מבחינת ההעצמה האישית. סגנון הישיבות השני פונה לקהל יעד שמטרתו היא להספיק בשנות שהותו בישיבה הגדולה כמה שיותר: הן מבחינה לימודית, לעזוב את הישיבה לאחר ידיעת סדרי נשים נזיקין ברמת הבנה נאותה, והן מבחינת בניין האישיות כדי שיוכלו לצאת לחיים אחר הנישואים כשהם מודעים כבר לעולם ולנעשה סביבם.

קיים גם סוג נוסף של ישיבות שהלומדים בהן אינם מבדילים כלל בין מסגרת הלימוד בישיבה ללימוד בכולל, מבחינתם הם מתחילים כעת ללמוד ברצף ככל שיתאפשר להם, ולכשיינשאו בהמשך החיים הם יעברו מהספסל בישיבה ללמוד בכולל.

 ראשי הישיבה בשיחת רעים (באדיבות המצלם)

תקראו לה 'אם הישיבות', תכנו אותה 'הרווארד של הציבור הליטאי', או בכל שם וכינוי אחר, בשורה התחתונה, ישיבת פוניבז' קנתה לעצמה כיסא של כבוד המונח ב'מזרח' של עולם הישיבות, גם לאחר תקופות מסוימות שהיא קצת נסוגה אחורה ברשימה, הרי שכיום, לאחר מאבקים מתמשכים, שבה שמשה והפציעה, ונראה שאט אט היא החלימה מפצעיה ובשנים האחרונות היא חזרה לכבוש את המקום הראשון ברשימת הישיבות המובילות.

מה יש ל'אם הישיבות' להציע?

מבחינה חברתית אין ספק שהחברה התורנית היא שלטת כמעט בלעדית בישיבה, בחור שלא ימצא את מקומו בבית המדרש, עם חברותות מובילות ועם הקשרים הנכונים, יכול למצוא את עצמו כמעט מנודה מבחינה חברתית.

המאבק על המעמד החברתי בין הבחורים מתחיל מרגע הכניסה לישיבה, ומתמשך לרוב עד אמצע או סוף השנה השלישית בישיבה, אז, משקנה הבחור את מעמדו בין חבריו בוועד, שוב יכול הוא להתמקד במטרה שלשמה הגיע לישיבה, בד בבד עם שימור מעמדו. מובן מאליו, שלא כולם שורדים את קו הגמר, וישנם תופעות של בחורים שדווקא פרשו מהתחרות בעודה באיבה, ודווקא בגילאים מבוגרים יותר הם נמצאים במרכז הוועד.

היכל הישיבה (צילום: בעריש פילמר)
היכל הישיבה (צילום: בעריש פילמר)

שינוי משמעותי שחל בשנים האחרונות בישיבה הוא הקדמת גיל הנישואין בקרב תלמידי הישיבה לאזור גילאי 20-21, דבר הגורם לאחרונה לתהיות בשאלת כדאיות ההשקעה בתחרות בשנים הראשונות בישיבה.

ישיבת פוניבז' העמידה תלמידים לרוב. לא רק תלמידים שלמדו בישיבה עצמה, אלא כל העיר בני ברק והמושגים 'בני ברקי' ו'בני ברקיות', הינם תוצר מובהק של האופי החברותי בישיבה, הפרשנות הפוליטית החרדית הפנימית לא פסקה מעולם מעל גבעת הישיבה.

העיסוק, האובססיבי משהו – כך לדעת רבים וטובים, בבחישה בנבכי חצרות גדולי ישראל, בסיעות החרדיות בכנסת, ובנעשה ונשמע במערכות העיתונים החרדיים, הוא חלק אינטגרלי מאישיותו של הפונוביז'ער, והמנטליות היא בני ברקית ועוצמתית ללא ספק. עניין של אופי.

כבר עמדנו על כך שכיום חזרה הישיבה להוביל, לאחר מאבקים ממושכים שנמשכו במשך שנים, אך יש לציין שבחורים רבים עדיין נמנעים בשל כך מלהגיע לישיבה, וזאת לאור העובדה כי המאבק עוד לא הסתיים, ומדי שנה, בד"כ בתחילת השנה, מתפתחות על גבעת הישיבה בבני ברק קטטות בין בחורים משני הצדדים, משטרות לצד אמבולנסים שועטות על הגבעה, והאנדרלמוסיה חודרת לבין כתלי בית המדרש, דבר שללא ספק מרתיע בחורים, בעיקר ממשפחות ירושלמיות שלא גדלו והתחנכו על ברכי המריבה הזו, מלהגיע וללמוד בישיבה.

אמנם הבניה של התלמידים בישיבה היא כמעט אך ורק בינם ובין עצמם, אבל אי אפשר בלי כמה מילים על רבני הישיבה ועל מדת השפעתם על הבחורים.

היכל הישיבה (צילום: בעריש פילמר)
היכל הישיבה (צילום: בעריש פילמר)

למרות שראשי הישיבה הם גדולי הדור, הרי שבכל זאת הר"מים פופולריים יותר בישיבה מבחינת לימוד, הגאון רבי חיים פרץ ברמן נודע כגאון בעיקר בתחום החשבון בסוגיה, כאשר כל סוגיה מחושבנת אצלו עד לפרטי פרטים, אם כי יש לציין שצורת מסירת השיעורים שלו היא מונוטונית משהו.

הגאון רבי דוד מילר ידוע כאחד ממובילי תחום ההבנה וההעמקה בלימוד בישיבת פוניבז', הוא מקרב אליו בחורים רבים, הלומדים אתו בקביעות, מהם אף הסועדים על שולחנו בביתו בשבתות וחגים. לפני כשנתיים התווסף לצוות הישיבה הגאון רבי יעקב אפשטיין, מבוגרי הישיבה, וניכרת תנועה של בחורים המגדירים עצמם כתלמידיו, אם כי רק למחצה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בתחום אחד אין לישיבת פוניבז' מתחרים, החברה התורנית היא חברה עוצמתית מן העידית שבעידית בקרב האליטה התורנית. בית המדרש הוא גדול ועוצמתי, בחורים ואברכים, צורבים צעירים לצד תלמידי חכמים, יושבים בו ועמלים בתורה.

במורדות גבעת הישיבה ניצב בניין מיושן, 'אהל קדושים', שיועד בתחילה להיות מוזיאון לקדושי השואה ולפני שנים מספר הוסב לשימוש הכולל של ישיבת פוניבז' וגם שם יושבים עוד למעלה מאלף בחורים ואברכים ושוקדים על תלמודם, וקול התורה אינו פוסק משם בימים ובלילות.

בחור המתעתד ללכת לישיבת פוניבז' צריך להיות כשרוני וחריף. מוכן להיאבק מאבק ממושך על מעמדו ותדמיתו, בעל נפש חזקה ועוצמתית חסינת משברים. ויותר משמץ הבנה ברזי הניואנסים הבני-ברקיים, שלא יקרה חלילה מקרה והוא בטעות ידבר עם האדם הלוא נכון בזמן הלוא נכון במקום הלוא נכון, והוא לפתע ימצא את עצמו מחוץ לתמונה.

לסיום פרק ניתן לומר כי המפץ הגדול של עולם הרישום נמצא בשיאו, על פניו, סוף זמן חורף בעולם הישיבות מתנהל כרגיל, אולם מתחת לפני השטח הכל בוער. לדברי הרשמים, ראשים רבים כבר מסומנים - מה שמוביל לאפקט דומינו בעולם הישיבות, כך שבפועל, ראשי הישיבות מדרג ב' ומטה (להוציא חברון, פוניבז' ותפרח) הנאבקים מדי שנה להעלות את רמת ישיבתם, נאלצים להיכנס לעונת הרישום מוקדם מהרגיל.