אאא

א.

חג הפורים קרב ובא בצעדי ענק, בשבת הקרובה כבר נקרא בבתי הכנסת את פרשת "זכור". פרשה זו, עוסקת בחיוב התורה למחות את זכר עמלק, והיא נקראת בכל שנה בשבת שלפני חג הפורים. אחת הסיבות שפרשה זו נקראת בסמיכות לחג הפורים, היא עובדת היותו של המן, מצאצאיו של עמלק, ובשנאת היהדות ורצונו להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים ביטא את שורש הרוע האנטישמי של "עמלק" המיתולוגי.

בספרות חז"ל נקראת הקדמת קריאת פרשה זו בשבת שלפני פורים כ"זכירה" מקדימה ל"עשיה", זכירת מעשה עמלק היא ה"זכירה", וימי הפורים בשבוע שאחריה נקראת "עשיה". מושג ה"עשיה" הוא מושג מוגדר בהחלט, ימי הפורים מתקיימים בכל מצוות ומנהגי היום, קריאת המגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, משתה ושמחה בהפלגה מרובה: 'עד-דלא-ידע', כהודאה מיוחדת לבורא העולם נס הישרדותו של עם ישראל בכל תקופות גלויותיו.

כל המצוות והמנהגים הללו שייכים למושג המוגדר של "עשיה", אך עלינו להבין מה הוא מושג ה"זכירה"?

ב.

למושג "זכירה", יש משמעות רחבה מאוד, גם בערכי יהדות וגם במערכת החיים הרגילים שלנו. גם לוח השנה האזרחי המודרני הועמס בימי זכרון. יום הזכרון לשואה, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ועוד ועוד. להבדיל, יום ראש השנה, החג הקדוש והמקודש, נקרא "יום הזכרון". בתפילת המוסף של ראש השנה אף מייחדים ברכה מיוחדת ל"זכרונות".

הזכרון אם כן, הוא חלק אינטגראלי בהוויה שלנו כעם, כאומה, וגם כיחידים. הרב שך זכרונו לברכה היה זועק במשאותיו קבל עם ועולם, כיצד יתכן שכל אומה שמכבדת את עצמה בכל העולם כולו יודעת את העבר שלה, את מורשתה, את תרבותה, היא גאה בו ומשתדלת להנציח אותו, ואילו אנחנו, כיהודים, העם הנבחר, בעלי התרבות המפוארת ביותר, המורשת העשירה ביותר, כיצד יתכן שנתכחש העבר שלנו? כך גם אנשים שלא נודעו כשומרי מסורת ידעו לאבחן כי: "עם שאינו מכבד את עברו, גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל", אמרה זו מיוחסת ליגאל אלון, מי שהיה ראש ממשלה, שר וחבר כנסת בממשלות ישראל.

בנוסף, ישנו פן נוסף לזיכרון. בכדי לחיות נכון את העתיד ולהבין את הצפוי, יש לנו לחזור לאחור. לזכור מה היה בעבר. להתבונן בדורות הקודמים, באירועים שהתרחשו כתוצאה ממעשים שהיו. רק מי שיודע להתבונן היטיב בעבר, יכול לחשב נכון את הדרך העתידית. בשביל להבין מה יהיה, צריך להבין מתוך מה שהיה.

פרשת 'זכור' אם כן, אינה רק "זכירה" לצורך זיכרון היסטורי, מיתולוגי, אלא לימוד לדורות של המעשה המחפיר של עמלק, כפי שמספרת התורה "אשר קרך בדרך", ומסבירים המפרשים, שעמלק קירר את האמבטיה, כלומר, עד שעמלק העז ללחום בישראל, אף אחת מהאומות לא העזה, כולם היו בפחד מהאלוקים שבחר בעם ישראל לו לעם ונתן לו את תורתו, אך כאשר עמלק יצא ונלחם, הוא גרם לאומות נוספות להעז להתעמת עם העם היהודי. הוא היה מוכן "להקריב" את עצמו כדי לערער את היראת שמים שהיתה אז נחלת האומות כולן. ממעשה יש ללמוד לדורות ולמחות את שמו של עמלק, לא לתת קיום להתגלמות הרוע בעולם. עד כדי כך שהתורה מצווה גם ציווי 'עשה' וגם ציווי 'לא תעשה". זכור, ולא תשכח.

ג.

חג הפורים שחל השבוע הוא גם הזדמנות מעולה לדון באחת השאלות המרתקות ביותר המעסיקות כל אדם באשר הוא: מהי השמחה וכיצד זוכים להיות שמחים? כדי לענות על שאלה זו, יש לערוך תחילה הבחנה ברורה בין שמחה לבין הוללות. אנשים המחפשים כל העת הזדמנויות מלאכותיות של שמחה, יהיו אולי בעליצות באותן רגעים,. הם ישכחו מכל הצרות, יכנסו אל תוך מעגל של דמיונות, אך כשהכול ישקע, הם יגלו כי הם אינם שמחים כלל. השמחה מתחילה בתוך הלב פנימה. שמחה היא רגש של שלווה, אושר ומנוחת הדעת. לא ניתן לזכות לשמחה על ידי מטאפורה חיצונית חלולה.

מקובל לחשוב שהשמחה היא תוצאה של השגה רוחנית או גשמית והיא מגיעה בעקבות מצב חיצוני מסוים, אך התבוננות בדברי חז"ל מגלה שהשמחה היא תוצאה של עבודה עצמית בלבד.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

נתבונן לרגע בתופעה ייחודית מאוד הקיימת דווקא בדורנו.

מחד – העולם מלא בשפע שדורות קודמים לא ידעו. הכול הרבה יותר נגיש וקל. ההתקדמות הטכנולוגית הייתה אמורה להיטיב עם חיינו ולגרום לשיפור משמעותי באיכות החיים. אך העובדה המצערת היא שבשורה התחתונה אנשים פשוט אינם יותר שמחים! אם לא להיפך... אם כן אנו רואים הנאות העולם הזה אינן מביאות שמחה על האדם. נו, אז מה כן?

חז"ל אומרים: "אין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה." חז"ל מתארים שני קטבים שליליים ואמצע חיובי. קוטב אחד שלילי – עצבות ועצלות. קוטב שני שלילי - שחוק וקלות ראש. באמצע – שמחה של מצוה. האלטרנטיבה לעצבות איננה השחוק וקלות הראש, מפני שהשחוק וקלות הראש אינם פחות שליליים מהעצבות, הם אינם מעניקים לאדם שמחה פנימית. האלטרנטיבה היא שמחה של מצוה, שמחה הנובעת מפעילות ערכית אמיתית ועשייה תכליתית. היא מעניקה לאדם שמחה פנימית ואושר אמיתים.

רק שמחה המביאה לאדם סיפוק אמיתי, ערכי, היא זו אשר מטביעה את חותמה עלינו וגורמת לנו להיות מאושרים. מי שאינו יודע ליהנות ממה שיש לו ומחפש את האושר והשמחה במקום אחר, יגלה לצערו ולדאבונו כי לא רק שאינו שמח, אלא הוא מגיע לידי עצבות. קחו למשל את המן. האיש שמבחינה גשמית היה לו הכול, אך לא הסתפק במה שקיבל אלא רצה עוד. המן מתואר במגילת אסתר במלוא הדרו. משופע בעושר ובנכסים ובמעמד של שליטה כמעט בלתי מגובלת. הוא הגיע למעמד רם וכל מי שרואה אותו צריך להשתחוות בפניו. אך לנוכח העובדה שמרדכי אינו משתחווה לו הוא מכריז: "וכל זה איננו שווה לי..."

הדרך לשמחת אמת היא להיגמל מהרדיפה אחר הישגים מדומים, לדעת להשתמש בכוחות והיכולות שניתנו לנו מאת הבורא ולהגיע איתם לשלמות האמיתית, למילוי היעדים האמיתיים בעולם. זה הוא שורש השמחה והאושר! זו היא שמחת פורים שורשית שתאיר לנו ותלווה אותנו למשך כל השנה!

שבת שלום ופורים שמח