אאא

אחת התופעות המתסכלות בנישה החינוכית זה חוסר תקשורת. כאשר כמחנך/הורה אתה מנהל דיאלוג עם בן שיחך המתחנך, ניתן להעביר את המסר ואת הדעה באופן ראוי וטוב, כל עוד כללי הדיאלוג והשיחה נשמרים באופן תקין ואפילו מכבד, אך ברגע שהשיחה יוצאת מפרופורציות והופכת לחילופי האשמות, תוך התגוננות בעמדתך האישית, ללא הקשבה אל העומד מולך, או שמאבדים את כללי השיחה הבסיסיים שכוללים כללי דיבור נאותים, נימוסים, ואפילו תחושת איבוד הכבוד ההדדי, השיח הופך למונולוג ומאבד את אפקט הדיאלוג.

בעולם הפוליטי נחקקה דוגמא טובה לעניין זה - בשנת 1999 התקיים עימות תקשורתי בין המתמודדים לראשות הממשלה, בנימין נתניהו, אהוד ברק, יצחק מרדכי, כאשר עיקר הזירה הייתה בין שני הראשונים. בדקה האחרונה הודיע ברק שאיננו משתתף בעימות, ונתניהו הגיע לעימות מול מי שהיה עד לא מכבר שר הביטחון בממשלתו. תחושת נתניהו הייתה מעולה לאור ניסיונו העשיר בעימותים בהיותו שגריר בחו"ל, והעימות הנוכחי היה כמעט חסר משמעות מבחינתו.

אך המציאות הייתה שונה ויצחק מרדכי הצליח לגרום לנתניהו חוסר בטחון עצמי, ולהפסיד בעימות ללא ספק. מרדכי יצא מהעימות כשידו על העליונה וכל עיתוני הבוקר שלמחרת חגגו על האירוע. אנשי מקצוע שלמדו ולומדים את אותו העימות, מצביעים על כך שנתניהו איבד את העשתונות כאשר מרדכי התחיל להשתמש בתנועת ביטול בידו מספר פעמים תוך גיחוך חצי מחויך, בפניו מבט מזלזל. נתניהו היה מופתע מהזלזול וחוסר הכבוד שהפגין מרדכי, שהיה עד לא מכבר שר הביטחון בממשלתו ובכך הוא איבד את לשונו והפסיד בעימות. תחושת נתניהו הייתה שהיושב מולו הגיע טעון וחסר התחשבות, ובכך הפך מרדכי את העימות למונולוג שלו, ובמקרה זה הצליח להביא לניצחון בעימות.

חוסר תקשורת גורם גם לטובי אנשי המקצוע לאבד את יכולת ניהול שיח והבנה עד איבוד עשתונות, ככל שדברים אלו נכונים כאשר מדובר בשדה החינוכי המלאכה מורכבת פי כמה וכמה, כאשר הרצון לאפשר לחניך להצליח בחיים ולהעניק לו אהבה וכלים נתקל בחומה בצורה ובעיקר כזו שאיננה מובנת מה מקורה, הופך את הרצון להעניק אהבה לתסכול ענק ובעיקר דאגה לעתידו.

שבעתיים קשה הדבר כאשר אותה חומה בצורה מקבלת סיוע של חמלה ורחמים מסביבתו הביולוגית של החניך מול המערכת החינוכית ובמיוחד כאשר זה מההורים שבתמיכתם זו מנציחים את הכישלון ואת חולשותיו של החניך. כל זה מתוך רחמים זמניים ומדומים, שללא ספק בטווח הארוך יבינו גם יבינו את הטעות ברחמים אלו.

בשיחות שמקיימים עם חניכים התחושה היא שהחניך חסר יכולת בחירה בדרך החיים, גם אם נגלה אצלו בסיס פנימי של נקודת רצון נפגוש בו לשיחה אישית חוזרת מהר מאוד, על אותם בעיות, כביכול לא שוחחנו עליהם אתמול שלשום. אכן קיים אצל חניכים אלו חוסר יכולת לבחור באור האמת גם כאשר הם מודעים היטב שזוהי טובת חייהם, והם מפסידים את עולמם בזה ובבא בבחירות שגויות שלעיתים הם קשות ומרחיקות לכת.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הרש"ר הירש בפרשתנו (ויקרא פרק יא פסוק מג) מוביל אותנו להבין שאכילת מאכלות אסורות מגבירה את התאווה להנאות אסורות. יחד עם זה היא מביאה טומאה לכלל האישיות. והטומאה היא חוסר חירות מוסרית ושיתוק הרצון המוסרי החופשי, שנועד להשתלט על כוח התאווה, אתה לא מבין למה החינך/הבן שלך לא מצליח לבחור בדרך הנכונה, אתה רוצה להבין מהי החומה הבצורה הזו, היא תוצאה ישירה של חוסר הקפדה על כשרות ועל הדברים הנכנסים לפה.

כי הרצון החופשי הוא תנאי יסוד לקדושה - שהיא מטרת השיא של השלמות המוסרית; ואין קדוש אלא מי שמוכן - מתוך שמחה ובלא מאבק - לקיים את דרישות הרצון האלוהי. על הרצון החופשי להתנגד לתאווה, המוליכה את האדם בדרכים לא - מוסריות; ואכילת מאכלות אסורות משתקת רצון זה. אכילה זו משחיתה את הווייתנו הנפשית משתי בחינות: היא מביאה לידי שיקוץ נפש - מעוררת ומגבירה מאוויים לא - מוסריים; יחד עם זה היא גם מביאה לידי טומאה; שהרי היא משתקת את הרצון המוסרי החופשי, שנועד להשתלט על אותם מאוויים.

הרש"ר הירש בדבריו מביא לנו תרופת פלא לבקיעת אותה החומה הקשה על ידי הקפדה על המותר בפיך, אם אתה מכניס לביתך מאכלים כאלו ואחרים או לא חינכת את ילדיך להבין מהם כללי הכשרות הנכונים על פי השולחן ערוך, אל תתפלא כאשר תעמוד מול החומה הקשה ההיא מתוסכל, היא נבנתה משורות שורת של מאכלים אסורים (גם כאלו שכתוב עליהם כשר).

שיקוץ נפש מפנה את מאוויי האדם למטרות המנוגדות לתורת ה'; והן התורה היא הביטוי לרצון ה'; ונמצא, שהאדם מתאווה לתועבת ה' אשר שנא. אכילת מאכלות אסורות מגבירה את התאווה להנאות אסורות. יחד עם זה היא מביאה טומאה לכלל האישיות. כבר ביארנו פעמים אחדות, שטומאה היא חוסר חירות מוסרית (ראה פי' לעיל עמ' פג, קכג). היא שיתוק הרצון המוסרי החופשי, שנועד להשתלט על כוח התאווה. הרצון החופשי הוא תנאי יסוד לקדושה - שהיא מטרת השיא של השלמות המוסרית; ואין קדוש אלא מי שמוכן - מתוך שמחה ובלא מאבק - לקיים את דרישות הרצון האלוהי. על הרצון החופשי להתנגד לתאווה, המוליכה את האדם בדרכים לא - מוסריות; ואכילת מאכלות אסורות משתקת רצון זה. נמצא, שאכילה זו משחיתה את הווייתנו הנפשית משתי בחינות: היא מביאה לידי שיקוץ נפש - מעוררת ומגבירה מאוויים לא - מוסריים; יחד עם זה היא גם מביאה לידי טומאה; שהרי היא משתקת את הרצון המוסרי החופשי, שנועד להשתלט על אותם מאוויים.

 

הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי וחבר אגוד ענ"ף