אאא

ערב פסח, י"ד ניסן לפנות בוקר:

מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי מתפלל שחרית כותיקין כהרגלו כל יום מיום עומדו על דעתו. לאחר התפילה מסיים בקביעות כל שנה את הש"ס בבלי כולו. כידוע, מרן לומד 

בכל יום לפי סדר מיוחד, שמונה דפים בש"ס בבלי ובערב פסח מסיים את כל הש"ס. מרן שר התורה בכור להוריו ולכן חייב ב'תענית בכורים', אך כיון שמסיים את הש"ס הוא פטור מן התענית ומצוה לאכול מדין סעודת מצוה. 

את הסיום עורך בבית הכנסת, מביאים לו את הגמרא האחרונה של הש"ס, מסכת 'נדה'. מרן עומד סמוך לבימת בית הכנסת וסביבו מצטופפים מאות אנשים. הגר"ח אומר את הקטע האחרון ולאחר מכן את ה'הדרן', בהתרגשות רבה, לאחר מכן את הקדיש של הסיום, כשכל הקהל מאזין בהתרגשות לסיום נדיר זה. סיום כזה הוא חזיון שאינו מצוי בימינו, בפרט בכל  שנה, בכזו קביעות.

- - - -

עד לפני שנים ספורות, בעודה בחייה, הייתה אשת חבר הרבנית הצדקנית מרת בת שבע קניבסקי ע"ה, רעייתו של מרן, עומדת בעזרת הנשים, ובהתרגשות עזה מקשיבה לכל מילה היוצאת מפי בעלה. היא הרי מלווה את בעלה גדול הדור בלימוד הש"ס כל יום. 

מברכות דף ב' ועד נדה דף ע"ג! יחד קמים בשעה שלוש בבוקר והיא עומדת על ידו הכן לבקשתו אם ירצה דבר. יחד היא היתה חווה את ההספקים היומיים של מרן, שמחה בשמחתו אם סיים את ההספקים היומיים ומצטערת עמו אם לא סיים את ההספק ונשארו לו "חובות", כפי שהוא מכנה זאת. כעת היא עומדת ומוזילה דמעה קטנה של אושר וגיל, ומאחלת לעצמה ולבעלה שיזכו עוד שנים רבות. ביום זה, יום ערב פסח, כשבכל בתי ישראל נזהרים עם הילדים ושאר בני הבית שלא יסתובבו עם חמץ, הייתה הרבנית ע"ה, מכינה כמה תבניות של עוגה מחמץ גמור כדי שיהיה לכבד בו משתתפי הסיום של בעלה הגדול לאחר הסיום על ש"ס בבלי, עולה לביתו ומסיים שם גם את כל התלמוד ירושלמי ועוד מדרשים. לאחר מכן טועם משהו לפת שחרית, ותיכף מתחיל את לימוד הש"ס מחדש. בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בהתלהבות ובשמחה כמו פעם ראשונה.

כשמתקרב זמן שריפת חמץ, נוטל את מעט החמץ שמצאו אתמול, ובתוכם עשרה פתיתי החמץ שהחביאו, יחד עם לולבים והדסים והערבות שנותרו ממה שקיימו בהם את המצוה בסוכות בידו, ויורד למדורה הקרובה אל ביתו, שם זורק את השקית הנ"ל. לאחר כמה שניות כשרואה שמתחיל החמץ להישרף, אומר בכוונה ג' פעמים "כל חמירא" וכו' ובזמנו היה מורה גם לאשתו הרבנית ע"ה, לומר.

• • •

בחזרה לבית המדרש: לאחר מכן חוזר הגר"ח לביתו וכמובן ממשיך היכן שאחז ושוקע בתלמודו, עד לזמן מנחה גדולה. מגיע זמן מנחה גדולה, מרן הולך לבית מדרשו "לדרמן" ולאחר התפילה מקבל כמה רגעים את הקהל הממתין לו, ומשם הולך למקוה לטבול לכבוד יום טוב. "כל מעשיהם של צדיקים בזריזות" אמרו חז"ל. גם במקוה מרן אינו משתהה יתר על המידה וטובל לכבוד יום טוב טבילה אחת, ואילו לכבוד שבת רגיל לטבול ארבע טבילות, כנגד שם הוי"ה ברוך הוא. 

מרן הגר''ח קנייבסקי בבדיקת חמץ, אמש
מרן הגר"ח קנייבסקי בבדיקת חמץ, אמש

משם פונה שוב לביתו, לוקח הגדה של פסח ואומר מתוכה את סדר קרבן פסח הקצר שהיו מקריבים אבותינו בזמן שבית המקדש היה קיים ולאחר מכן אומר את איגרת ר"ש מאוסטרופלי. בסוד דבריו מי יבין, דברי קבלה עמוקים וגבוהים הם. לאחר מכן לעיתים הגר"ח נח מעט ופעמים לומד עניינים אחרים הנוגעים לחג, או סדרים קבועים אחרים.

• • •

ופרוש עלינו סוכת שלומך: כניסת החג בקדושה ובטהרה, לאחר זמן הדלקת הנרות הגר"ח עונה לשואלים בדברי תורה והלכה ונכנס לתפילת ערבית.

לאחר מכן עובר הקהל להתברך ולברך בברכת גוט יום טוב. מרן משיב בסבר פנים יפות לכל מאות המתפללים ועולה לביתו, להתחיל בסדר הלילה הגדול.

המסובים הקבועים בליל הסדר הם משפחת בנו, הגאון רבי אברהם ישעיהו, עם כל יוצאי חלציהם. 

בני הבית כבר מכינים מבעוד יום את השולחן הארוך ערוך בטוב טעם, כיסא נאה לכל אחד עם כרית קטנה להסב עליה, בראש השולחן במקום כיסא יש מיטה רחבה ובצידה השמאלי ערימת כרים מוכנים, להסב עליהם. 

על יד מקומו של הגר"ח מוכנות כבר ג' מצות מיוחדות שהן "תנור ראשון" וגם "קצירת יד", בין מצה לחברתה מונחת מפה מיוחדת ונאה, על יד זה מוכן מגש עם "סימני הסדר" מרור, חרוסת, ביצה, זרוע, כרפס. אמנם מרן לא מקפיד על סדר מסוים של הסימנים בקערה. 

מרן נכנס לחדר, מתעטף בקיטל צחור ונאה, וחוגר עצמו בגרטע"ל כמו בתפילה, ועל ראשו לובש "שטריימל" עתיק שקיבלו מחמיו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בשנים האחרונות יש למרן שטריימל חדש. וכך, כשכולו אומר כבוד והדר, ניגש להתחיל את הסדר של הלילה הנורא הזה, בו יצאו אבותינו ממצרים.

עובר לתחילת הסדר, מתקרבים למקומו כל הנכדים הקטנים והגר"ח מחלק להם קליות ואגוזים 'שלא ישנו התינוקות'.

ואז בניגון מיוחד שמקובל לו מאבותיו, מתחיל לזמר, "קדש ורחץ, כרפס יחץ...". כשמסיים, מכריז בקול רם "קדש", ומוזג יין לתוך גביע נאה ומיוחד שלפניו, ואחריו עושים כולם כך, ואז אומר לבדו וכולם שומעים, את כל הקידוש בקול רם וברור שכל הקהל המונה בדרך כלל למעלה מעשרים או שלושים אנשים, בלע"ר ישמעו. לאחר מכן שותה מכוסו וכולם שותים, איש איש, מכוסו שלו.

את כוס הקידוש מעטר סביב הגביע בשש כוסות קטנות כדרכו, ומשתדל לעטר גם כן בכוס השני והשלישי והרביעי. 

אגב, הגביע בו משתמש הגר"ח הוא מיוחד ומעניין: מרן נוטל גביע נאה רגיל, ובתוכו שם כוס זכוכית בולטת קצת לחוץ, כך שהיין נראה מבעד לכוס. הטעם לזה הוא משום שיש עניין לראות את היין ולכן דואג שייראה גם מהצד ולא רק מלמעלה. מרן שותה רק יין ולא מיץ ענבים, ולא מוסיף מים, אלא כולו יין, כך נוהג בכוס ראשון ואחרון. 

את הקידוש אומר בישיבה ולא מעומד, וכן נוהג כל השנה.

• • •

בלי להשתהות ולבזבז זמן יקר, מכריז מרן 'ורחץ', וכולם ניגשים ליטול ידיים אבל לא יוצאים מהחדר, אלא נוטלים ידים רק באותו החדר, וגם לסעודה "רחצה" מקפידים על זה, שלא לצאת מן החדר לנטילת ידים משום חשש של הפסק בשינוי מקום. לפני הסעודה מכינים דלי גדול של מים שיספיק לכל ידי המסובים בשתי הפעמים ורחץ, ורחצה. על הקפדה זו נוהגים כן בכל שבתות השנה אחרי קידוש. 

• • •

'כרפס' – מרן נוטל חתיכת תפוח אדמה, יותר מכזית ומטבל בידיו מתוך קערת מי המלח שלפניו, מטבל לפני הברכה ואוכל. לאחר מכן 

לוקח עוד חתיכה, כל השנים היה שולח לרבנית ע"ה, כאשר בנו, מחלק לשאר המסובים. 

מרן הגר''ח קנייבסקי בשריפת חמץ, הבוקר
מרן הגר"ח קנייבסקי בשריפת חמץ, הבוקר
הגדלה

אווירת הסדר היא רגועה, בלי לחץ ונערווי"ן, אין צעקות וגערות. באוויר מורגשת המטרה: לא 'לסחוב' זמן, לא להאריך בדברים מיותרים, לא לאבד זמן! כדי שלא יישנו התינוקות! הרי זה חלק עיקרי בלילה. חלק מהילדים רציניים יותר וחלקם פחות, אחדים מהם כבר משתובבים... הכל הולך אחר הכוונה: והגדת לבנך.

• • •

יחץ – מרן מכריז: "אצלינו לא נוהגים לגנוב את האפיקומן. אנחנו לא מחנכים את הילדים לגנוב". כמובן, שאחרי כזו הכרזה אין אחד שמעיז לגנוב. הגר"ח חוצה את המצה האמצעית לשניים ואת השבר הגדול יותר עוטף במפית נאה ומניחה על ידו.

• • •

מגיד – מרן, מרמז לבנו שכבר אינו צעיר כלל וכבר בעצמו סבא לנכדים לומר את מה נשתנה. אחרי שמסיים לומר, אומרים שאר הנכדים מקטן ועד גדול, כרבע שעה אורך כל זה, מרן מקשיב לכל אחד, ניכר עליו שהוא מרוצה מאוד. לאחר מכן הוא אומר בקול רם, "דער תירוץ איז", כלומר, "התירוץ הוא"... וממשיך מיד, "עבדים היינו לפרעה במצרים" וממשיך לקרוא, כשמידי פעם נעצר לרגע ומסביר ולא משתהה באמירת פירושים, או ווארטים אחרים.

כשמגיעים ל'מה נשתנה' הגר"ח מסלק את המצות לקצה השולחן. לא פעם, מנסה אחד הנכדים הצעירים לומר איזה פירוש נאה, הגר"ח מסמן לו שיאמר זאת אחר כך. באחת הפעמים הסביר: "הרי את השיעור כמה להאריך באמירת ההגדה כבר קבע לנו בעל ההגדה, ואין צריך להוסיף עליו, אם רוצים אפשר לומר בלי גבול אבל בזמן אחר". אמירת ההגדה עצמה לא אורכת יותר מחצי שעה, כך שכולם עירניים ולא עייפים.

באמירת ההגדה, פניו מתלהטות באש של קדושה והוא קורן מאושר רוחני, הוא שקוע כל כולו בתוך כוונת המילים, ומרגיש בעצמו כאילו יצא הוא ממצרים. 

אמירת "והיא שעמדה" אצל מרן היא פרק מיוחד. הגר"ח מניח את הכוס מידו אחרי שנטלה לאמירת והיא שעמדה, ואז עוצם את עיניו ושר בהתרגשות שוב ושוב את המילים המיוחדות, "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו". נקל לחשוב שהוא מעביר במהירות במוחו הנורא את גלויות עם ישראל במשך הדורות, את התלאות הנוראות שהשתעבדו בהן האומה הישראלית, הוא גם נזכר בצרות שעבר אביו זיע"א במלחמה ברוסיא, ואת המכות הנוראות שספג שם, ועל כולם "והקב"ה מצילנו מידם". לאחר מכן ממשיך לומר בהתרגשות רבה את ההגדה שחיברו קדמונינו זיע"א. אגב, כאן המקום לומר, כי לאחרונה בארץ ישראל בעת שאירעו כל מיני גזירות על לומדי התורה, וגם בחו"ל, היו מקומות שהשלטון רצה לגזור על המילה ועל נישואים ועל עוד דברים, באו אל הגר"ח כמה פעמים ושאלו: "ילמדנו רבינו מה ניתן לעשות בענין זה", והוא משיב תמיד בציטוט מדויק מן ההגדה: "שבכל דור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם", "הנה לך התשובה", אומר מרן.

כשאומר 'דם צפרדע' וכו', וכן באמירת דם ואש ותמרות עשן ובאמירת דצ"ך וכו', טובל את האצבע בכוס ומטיף בכל פעם טיפה לתוך הצלחת שבה מונח הגביע ולאחר מכן ממלא מן הבקבוק יין מה שנחסר מן הכוס.

כשמגיע לפיסקא 'בצאת ישראל', אומר אותה בשמחה רבה של הודיה ולאחר מכן הוא נעצר ומזמר קטע זה בהתרגשות מיוחדת, בניגון שהיה שר אביו מרן זצוק"ל ומיוחס למרן רבי חיים מוואלז'ין זצוק"ל. 

• • •

לאחר מכן שותה בהסיבה כוס שני, ומיד ניגשים כולם "רחצה" ולאחר מכן "מוציא מצה". מרן הגר"ח בוצע על המצות ומחלק לכל אחד כזית של מצה, ומי שיכול, הר"ח נותן לו שני כזיתים, לחומרא. 

'מרור' – לוקחים חריין לבן טחון מלפני יום טוב, שריחו חריף וחזק. נוהגים בביתו לפתוח את הקופסא כבר כשחוזרים מבית הכנסת, כמו שכתב הגר"א מוילנא זיע"א, ונוטל כזית אחד לו, ואחריו לוקחים כולם, מניח מעט חרוסת על המרור, מברך בכוונה עצומה ואוכל.  מרן לעצמו לוקח שיעור כפול, לחומרא.

'כורך' - לאחר מכן מרן נוטל לחומרא לעצמו ב' כזיתים של מצה וכורך בהם את המרור ומטבל מעט בחרוסת. אחרי האכילה של כורך אומר 'זכר למקדש כהלל'. לפני קיום המצוות בליל הסדר, אומר הגר"ח הנני מוכן ומזומן, ובמקומות שיש בהם חשש הפסק חושב זאת בהרהור, כגון לפני אכילת כורך, וכן לפני שתיית כוס שני ובעוד מקומות.

• • •

'שולחן עורך' – סועדים את סעודת החג כבני מלכים אך לא מקפידים להסב, במשך כל הזמן משתדלים שלא להתעכב, אלא להזדרז להספיק את כוס רביעי לפני חצות הלילה, ונוהג לאכול את הביצה בסעודה ומטבל אותה במי מלח. 

מזמרים בסעודה קצת זמירות לכבוד יום טוב.

'צפון' – מרן נוטל את המצה שהחביא ואוכל ממנה כזית בהסבה, ואחריו כולם, וניגש ליטול ידיו למים  אחרונים.

ברך – הלל – בכוחות מחודשים מרן מזמן על הכוס ומברך בכוונה גדולה ברכת המזון ולאחר מכן מוזגים כוס גדולה לאליהו הנביא. 

המנהג כל השנים היה שהרבנית ע"ה, הייתה קמה לפתוח הדלת לאחר פטירתה פותחת את הדלת כלתה תחי' ואומרים כולם "שפוך חמותך". לאחר מכן אומרים את ההלל כשמרן עצמו משמש כשליח ציבור, וכולם אחריו. מרן לא מקפיד להגביה את הכוס בהלל, אלא אוחז בו בלי להגביה. הגר"ח מקפיד לסיים בכוס אחרונה את כל הכוס כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה.

• • •

'נרצה' – "אם עשה הכל כסדר הזה יהיה נרצה לפני ד'", כעת כבר אפשר לומר זאת בסיפוק רב. פונה לבני הבית ואומר, מי שעייף, יכול כבר ללכת לישן, מכאן והלאה אינו חיוב. כי מה שכתוב בהלכה ללמוד כל הלילה עד שתחטפנו שינה, אם עייפים זה כבר בכלל זה. אמנם מרן נפנה לומר את הפיוטים ולאחר מכן אומר את כל מגילת שיר השירים. 

• • •

כתוב שלילה זה הוא ליל שמורים, במה מתבטא הדבר? מרן לא נוהג לנעול את הבית על מנעול כרגיל, אלא מנעול אחד פחות. כעבור שעות בודדות הוא כבר משכים קום כהרגלו, להמשיך את לימודו הקבוע.

  • תודתנו למערכת 'במה' וספר 'אלא' ד' אמות – הנהגות מרן הגר"ח, ולמחבר הספר 'שיח הפסח' על סיועם הרב בהכנת הכתבה.