אאא

והגדת לבנך • בחורי ישיבה לנוער מתמודד בבני ברק, שיגרו שורת שאלות הן על היחס להורים, התפילות לקב"ה והניסיונות הקשים, אל הגאון רבי יצחק זילברשטיין - רבה של רמת אלחנן וחבר 'המועצת' של 'דגל התורה' וקיבלו תשובות מפורטות.

"כיכר השבת" ליקט את השאלות והתשובות מתוך קובץ 'ווי עמודים'.

שאלה: ההורים שלי 'דפוקים, פנטים', לא מבינים אותי בכלל, נמאס לי מהם, אני לא רוצה להגיע אליהם הביתה בכלל, למה הקב"ה הביא אותי לעולם דרכם, ולא דרך הורים אחרים שאהנה בחיים ולא אסבול?

תשובת הגר"י זילברשטיין: "חטאו של אדם הראשון [יש לציין שאין לנו השגה באדם הראשון שאמרו בגמרא בבא בתרא (דף נח ע"א) שעקביו דומים לגלגלי חמה, אלא אנו רק לומדים מה שהתורה באה ללמד אותנו, מה שאנו יכולים ללמוד מכך], לא היה כל כך באכילת עץ הדעת, כמו שהיה בכפיות טובה, שאמר "האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי ואוכל ".

"ואמרו חז"ל (משנת רבי אליעזר פרשה ז) לא נטרד אדם הראשון מגן עדן אלא על כפיית טובה. וכשהיו אבותינו בארץ , לא היו רוב חטאתיהן אלא כפיית הטובה. ובמסכת אבות דרבי נתן אמרו, כל התורעמנים תלמידיו של אדם הראשון ולכאורה יש לשאול הרי טענתו של אדם הראשון, היתה טענה טובה, הקב"ה רצה להיטיב עמו ונתן לו מתנה את חוה, והיא היתה סיבת שורש חטאו, לא היה טוב יותר אילו הקב"ה נתן לו משהו אחר במקום אשה, והיא לא היתה מחטיאה אותו. והתשובה על כך פשוטה, הקב"ה אמר לאדם הראשון, עצם זה שאתה חושב כך שהיה יכול להיות טוב יותר עבורך, ונתתי לך את האשה שהיא דבר פחות טוב עבורך, אתה כפוי טובה כפול ומכופל, כי אני רציתי לתת לך את הטוב ביותר, ואילו היה אפשר להיות טוב יותר עבורך, הייתי עושה זאת, ואני החלטתי שאשתך חוה זה הדבר ביותר עבורך, ואתה אומר לי האשה אשר נתת עמדי?!

"האמונה בהשגחה פרטית אומרת כי אין מקרה בעולם! אין דבר שקורה בעולם באופן מקרי, סתם כך, בטעות, הכל מכוון מלמעלה באופן היותר מדוקדק ששייך! נמצא שכל ילד נולד בהשגחה מדוקדקת לפרטי פרטים באיזו מדינה, באיזו עיר, באיזה רחוב, באיזו שכונה, באיזה בית כנסת, היכן ילמד בגן, והיכן בבית הספר, אצל איזה הורים, ואצל איזה אחים ואחיות, סבים וסבתות, והכל זה הטוב ביותר עבור הילד שנולד! והסיבה שאנחנו לא מבינים מדוע זה הכי טוב עבורו, הוא כמו שאמר החפץ חיים, שאנו באים כאן לזמן קצר, ואיננו יכולים להבין את מעשי הבורא כי נורא הוא, אבל ברור שהכל לתיקון שלו, לתיקון המידות, ושאר תיקונים שרק הקב"ה יודע.

"יש דברים שהקב"ה נתן לאדם לעמול עליהם, ויש לו על כך בחירה, והאדם צריך לשפר את מעשיו, אבל כל דבר שאינו בשליטה של האדם, ואין לו על כך בחירה, אם הקב"ה נתן לו את זה, צריך לדעת שזה הדבר הטוב ביותר עבורו. וכפי שהבאנו לעיל בשם תורה המנחה, שלא רק שהכל בהשגחה פרטית, אלא שעוד קודם בריאתו, הקב"ה לקח את הנשמה שלו, ונתן לו לבחור באיזה גוף ובאיזו משפחה בוחר לגור כאן בעולם הזה, והוא מתוך שהוא יודע במה פגם בגלגולים הקודמים, בוחר מבחירתו החפשית במשפחה, ובתנאי החיים שיסובבוהו, כך שלא רק שהפילו עליו תיק זה, רק הוא בעצמו בחר את התיק הזה לעצמו, ובמשך השנים עוד יזכה לראות את הטוב והמתוק שבהוריו.

"הבן צריך לדעת שההורים לא צריכים להסתדר איתו, להיפך, הוא צריך להסתדר עמם. אמנם יש לציין לגבי שאלה זו, שהרבה פעמים הדבר כן תלוי בבן, איך שההורים מתייחסים אליו, כי הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו עשה את התינוק שיוולד ללא שום יכולת תנועה והוא מאד מוגבל ותלוי בהוריו, והקב"ה ברוב רחמיו הכניס אהבה גדולה להורים על ילדיהם ובפרט הקטנים, והם מוכנים לעשות הכל בשבילו, האמא תקום באמצע הלילה לכל ציוץ הקטן ביותר של בנה, וכשיש לו קצת חום היא לא רק תקום, אלא גם לא תירדם. והבעיה נוצרת כשהילד גדל קצת, והוא כבר יכול להסתדר בכוחות עצמו, ואז ההורים מצפים ממנו לדברים מסוימים, והבן שהוא מורגל שכל הבית מסתובב סביבו, ממשיך להסתובב באמצע המעגל, ורוצה שכולם ימשיכו לקרקר סביבו. ואם הם לא ממשיכים לקרקר סביב רצונותיו, אז כבר יש לו טענות על ההורים, והוא מכנה אותם בשלל כינויים מגונים.

"הבן צריך לדעת, שאמנם הוריו מאד אוהבים אותו, אבל הוא כבר לא מרכז הבית, והוריו לא צריכים להיות כפופים לשיגעונותיו, ואם הם לא מכבדים אותו, אז הם זוכים לכל ה'שבחים' שלו, אדרבה, ההורים הם מרכז הבית, והבן צריך להיות כפוף אליהם, והקב"ה צוה 'כבד את אביך ואת אמך', ולא צוה כבד את ילדיך, ולכן אם ההורים אומרים משהו לילד, הוא צריך להתכופף ולקבל את זה כתורה מסיני, למרות שזה לא נראה לו, חוץ מאם זה נגד התורה, שבדרך כלל זה לא קורה, אלא אדרבה זה להיפך. 

"מסופר שיהודי אחד נגש אל הגה"צ רבי ישראל סלנטר זצ"ל, ובכה לפניו שכל מתפללי בית הכנסת דורכים עליו, אמר לו רבי ישראל, תפסיק להישכב בבית הכנסת לאורך ולרוחב ולא ידרכו עליך". 

שאלה: אני מתפלל רבות על דברים מסוימים, ואני מרגיש שהקב"ה לא נענה לבקשות שלי?

תשובת הגר"י זילברשטיין: "ראשית, להגיד שהקב"ה לא נענה לבקשות, צריך להיות עוור מלידה! משל למה הדבר דומה, למי שמשקיע בילדיו דמים תרתי משמע, קונה להם בגדים, אוכל, ספרים, צרכי לימוד, בבוא היום טורח לעזור להם בקניית דירה, ומכשירים חשמליים, ובנוסף רץ עמם לרופאים וליועצים ולכל מה שילד זקוק, והנה הילד מבקש מאבא אופנוע או אופניים חשמליות, והאבא מכל סיבה שלא תהיה לא מוכן לשמוע על כך, או בגלל הסכנה שבדבר, או בגלל שחושב שזה מותרות, לא משנה כעת הסיבה, והילד מפציר ומפציר, והאבא לא מוכן לשמוע, האם נכון יהיה לילד לומר: אבא לא שומע בקולי לשום דבר???

"אדרבה, תסתכל בכל הדברים הטובים שהשם נותן לך, ויש דברים שהוא נותן ונתן רק לך ולא לחברים שלך, ואז תבין שהוא טוב עמך, ואם כן אם יש דבר שאתה מבקש ולא מקבל, על כרחך שהוא מרוב טוב ומאהבה שאוהב אותך.

"שנית, אם הקב"ה ישמע לכל בקשה, הרי הקשר יהיה מרופף, ואדרבה הנחש שהקב"ה לא רצה עמו קשר, נתן לו מאכלו מיד, ומי שהקב"ה רוצה עמו בקשר הוא לפעמים לא נותן לו, כדי שימשיך לבקש וימשיך לשמור על קשר.

"שלישית, כתוב בספרים הקדושים, שכל תפילה שאדם מתפלל מיד נענה, אלא שזה צריך לעבור דרך מלאכים וממונים, ולפעמים המלאכים מונעים זאת בגלל עוונותיו, לפעמים בני משפחתו מתחננים שלא יקבל, כדי שלא יחטא יותר. השפע לא תמיד יורד מיד, ואנו לא יודעים בדיוק חשבונות שמים, אבל מי שרוצה שהקב"ה ישמע מיד לתפילתו, יש לזה תנאי, הקב"ה מבטיח שאם מבקשים אותו בכל הלב נושעים. יש עוד עצה על ידי שמבקשים על רוחניות, שמכניסים בתפילה ובאמת שאנו רוצים את הדבר לצורך רוחני.

"ובכל מקרה יש לזכור ולשנן היטב, שאם אדם התפלל היטב, ובכל זאת מרגיש שלא נענה, הוא צריך לדעת שהדבר נעשה לטובתו האישית, וידוע המעשה שאחד בא לגדול אחד ושאל אותו מדוע הקב"ה לא שומע לתפילתי. והשיב לו, שהקב"ה שמע והקשיב היטב והשיב לך: "לא", כי זהו הטובה הגדולה בעבורך אבל צריך לזכור שאין מטרתנו בעולם הזה כדי לקבל, וכדי שהקב"ה יענה לבקשתנו ויתן לנו עוד איזה רוגלה או בורקס, ולא באנו כאן לעולם לאכול בשר ודגים, ולהתענג בתענוגים, אלא מטרתנו בעולם הזה לעשות נחת רוח לבוראנו.

"וכמו שכתב בקדושת לוי (קדושות לפורים קדושה שלישית) כשאדם מתפלל ולומד ועובד את הבורא ברוך הוא וברוך שמו בתורה ובמצות, אזי יש להקב"ה שמחה גדולה מזו. כמו שאמרו חכמינו ז"ל במסכת זבחים (דף מו ע"ב) 'לשם ששה דברים הזבח נזבח', ואמרו 'לשם ריח', 'לשם ניחוח', ופירש רש"י (ד"ה הנחת) שנחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו. וזה מטרת הבריאה שברא הקב"ה, וזה עיקר עבודתנו לתת נחת רוח להבורא ברוך הוא ליוצרינו ולבוראינו, ובכל הדיבורים אנחנו ממשיכין שפע רב בכל הברואים והיצורים והנעשים. וכשיעלה זה במחשבת לבב איש אזי יתלהב לבבו בקרבו, וככה יגיד במחשבתו: איש אשר נוצר מטיפה סרוחה ואחריתו רמה ותולעה, יעלה ככה למעלה על ידי מעשיו הנעימים, ויעשה פרי במעשיו שיוכל לשמח בו הבורא ברוך הוא אשר הוא קדוש ומשרתיו קדושים, ויבא שפע רב בכל העולמות ובכל המלאכים ובכל הנשמות, והאל הקדוש ישמח בו וזה הוא פירוש הפסוק (ישעיה סא, י) שוש אשיש בה', כלומר שאדם שמח במה שמביא להקב"ה שמחה במעשיו. וזה הפירוש 'שוש', כלומר שאנכי שש ושמח, במה שאני אשיש בה', שאני גורם ש'אשיש' שאני מביא שמחה בהבורא ברוך הוא כביכול אני מביא שמחה.

"וזה חיוב על כל אדם, שיהיה לו שמחה במה שהאל הקדוש שמח בו ומשתעשע בעבודתו. ואין לאדם להיות עניו ויאמר מה אני ומה חיי שאגרום שמחה להבורא ברוך הוא, אלא יאמר בלבבו, באמת הוא אחת מחסדי ה' ומנפלאותיו הבורא ברוך הוא שאדם קרוץ מחומר יגרום שמחה ותענוג וחדוה באלהי האלהים ואדוני האדונים אשר הוא גבוה על כל גבוהים ורם על כל רמים, כמו שאמר המשורר (תהלים קד לא) 'ישמח ה' במעשיו', ובמעשיו הוא עולם העשיה עולם התחתון, הוא עושה נחת רוח להבורא ברוך הוא, מחמת שיש להאל ברוך הוא נחת רוח מבני אדם אשר המה מזרע ישראל עבדו, מגודל השעשועים הוא מביא שפע לכל הנבראים והיצורים והנעשים. וזה הוא עיקר עבודת האדם , לעשות נחת רוח להבורא ברוך הוא. אמנם אם מתייאש את עצמו ואומר שאין להקב"ה נחת רוח במעשיו, הגם שיהיה סובר שהוא עניו ושפל ברך, אם מתייאש את עצמו ואומר שאין להקב"ה נחת רוח בתחתונים, אין זה נקרא עניו ושפל ברך אדרבה הוא נוטה קצת למינות".

שאלה: התחזקתי והתפללתי תקופה ארוכה כל יום בנץ החמה, כדי שבזכות זה אזכה להוציא רשיון נהיגה ונכשלתי, למה ה' עשה לי את זה, הרי התקרבתי והתחזקתי?

תשובת הגר"י זילברשטיין: "אם ה' היה חותם על ההסכם הזה שבעד קימת נץ יתן לו רשיון, ה' בודאי היה מקיים את התחייבותו, הוא האחרון שיפר התחייבות. אבל הדברים לא עובדים אחד על אחד, חיזוק בנץ - והתוצאה מקום ראשון במפעל הפיס. אבל יותר מזה, לעשות עם הקב"ה עסקים, כאילו שהוא חבר שלנו, אני נותן לך ואתה תתן לי, זה מראה על בורות מוחלטת על מה מדובר, כמו שאדם לא יעיז להגיע לאדם גדול ולומר לו בא ונעשה עסק, אני אלמד אתך, ואתה תתן לי... אנחנו עושים עסקים עם הקב"ה??? הוא אבינו הוא מלכנו, אבל לא חבר שלנו!!!

"מותר לנו להתפלל, לבקש, להתחנן, אבל לבקש תוצאות כפי רצוננו ולפי דרישתנו, לא רק שזה חוצפה להגיע להקב"ה ולומר לו עשיתי כך וכך, תעשה לי בחזרה, אלא שיש בזה גם איסור, "לא תנסו את ה' אלוקיכם", וכתב ביראים (סימן שסא) פירוש הזהיר הקדוש ברוך הוא שלא יאמר אדם אעשה מצוה זו ואראה אם אתברך. ומזה המקרא שנינו במסכת אבות [פ "א] אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, פירוש אל תהיו כעבדים שעיקר מחשבתם לקבל פרס, אלא היו כבנים שעיקר מחשבתם אפי' לא יקבלו פרס לבסוף אינם מתחרטים על עבודתם ולא תהו [לא מתחרטים], אבל עבדים כשאינם מקבלים פרס תהו ומתרעמים על עבודתם שעשו וכן כתב בספר החינוך (מצוה תכד) וכמו כן בכלל האזהרה שלא לעשות מצוות ה' ברוך הוא על דרך הנסיון, כלומר שיעשה אדם מצוה לנסות אם יגמלהו ה' כצדקו, לא לאהבת האל ויראתו אותו. וכן נפסק בשו"ע (או"ח סימן צח ס"ה) אל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקדוש ברוך הוא בקשתו כיון שכוונתי בתפלתי, כי אדרבה זה מזכיר עונותיו של אדם [שע"י כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו], אלא יחשוב שיעשה הקדוש ברוך הוא בחסדו. ויאמר בלבו מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו".

שאלה: למה ה' עושה לי ניסיונות קשים, אני לא יכול לעמוד בזה, ולכן אני נשבר ונמאס לי מזה?

תשובת הגר"י זילברשטיין: "אין דבר כזה נסיון שאדם אינו יכול לעמוד בזה, זה מנוגד לכל כללי הבחירה, אם הקב"ה נתן לאדם נסיון, זה הסימן הטוב ביותר שהוא יכול לעמוד בזה, וחייב לעמוד בזה. וכמו שאמרו בגמרא (כתובות דף לג ע"ב) אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה, פלחו לצלמא . שואל החידושי הרי"ם, וכי הגמרא באה להוריד ממעלתם של חנניה מישאל ועזריה, ולומר שאם היו נותנים להם מכות, היו משתחווים לצלם? ומתרץ החידושי הרי"ם, שאדרבה הגמרא באה ללמדנו את היסוד של הנסיונות של האדם, לא שאם היו מלקים אותם היו משתחוים לצלם, אלא להיפך, בגלל שאם היו מלקים אותם לא היו יכולים בנסיון כזה, לכן באמת לא הלקו אותם, כי הקב"ה מביא על אדם רק נסיון כזה שהוא יכול לעמוד בזה.

"ויש לאדם לדעת עוד כי הנחת רוח הגדול ביותר שיש להקב "ה מן האדם, הוא בעת הזאת, כאשר הקב"ה מביא עליו קשיים [נסיונות] והוא עומד בהם בגבורה, אז זה הנחת הגדול ביותר של הקב"ה וזה הוא תכלית כל הבריאה. ולפעמים בחור רואה איך שחבירו מתמיד בלימודו, ואומר לבחור זה אין את הקשיים שלי, הלוואי וגם אני הייתי יכול ללמוד בלי קשיים, בנוסף על זה שזה שטות גמור, שאין אדם שאין לו קשיים רק שיש אנשים שמתגברים על הקשיים, בכל זאת, אף אם נאמר שלבחור זה אין קשיים בנושא זה, מכל מקום להקב"ה שברא את העולם, והכל ברא לכבודו, יש יותר נחת מבחור שלומד כשמתמודד עם קשיים, מאשר בחור שלומד ללא כל קושי.

"לפעמים אומר בחור לעצמו, קשיים כמו שלי אין לאף אחד, הקשיים שלי הם גדולים כל כך שאין אדם שיכול לעמוד בהם! ראשית זה שקר, כל אחד מתמודד עם קשיים גדולים, רק תמיד נראה שהקשיים שלנו גדולים יותר. ויותר מכך, אם באמת הקשיים שלך גדולים יותר, זה בגלל שמצפים ממך ליותר, ורוצים לתת לך יותר, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו, כי הקב"ה כשרוצה ליתן גדולה לאדם, נותן לו קודם נסיונות, ואם רוצה לתת לו גדוּלה גדוֹלה, הוא רוצה שיהיה גדול הדור, אז הקשיים שלו והנסיונות שלו הם גדולים יותר כל בחור שרואה שיש לו נסיונות גדולים, ויש לו קשיים גדולים, זה סימן מובהק, שהוא מסוגל לעמוד בהם, ואם יעמוד בנסיונות הוא מיועד להיות גדול בישראל.

"ובזה פירשו המפרשים את המשנה חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. וקשה, למה אדם שלא היה לו לא טוב ולא רע, אינו צריך לברך, אבל אדם שאירע לו איזה רעה, צריך לברך? תירץ הרה"ק רבי שלומק'ה מזעווהיל זצ"ל, משל לעני המבקש צדקה, אם שואלים אותו יש לך שקל, הרי שהוא מבין שרוצים ליתן לו שני שקל, ומבקשים ממנו עודף שקל. אך אם לוקחים ממנו מאה שקל, זה סימן שהלוקח רוצה ליתן לו מאתיים שקל, והמאה שקל הוא רק עודף.

"כמו כן כאשר מגיע לאדם איזה קושי, שבעיניו זה נראה רעה, צריך לדעת שלא בחינם נתנו לו זאת, אלא הקב"ה חפץ לתת לו טובה גדולה, וזה רק העודף שלקחו ממנו. כמו כן הנחת רוח היחידי שיש להקב"ה מכל העולם הזה שברא, ומדובר בעולם גדול מאד ונפלא, הנחת רוח היחידי הוא כשיהודי נלחם עם יצרו, גם אם לא הצליח להתגבר עליו, עצם זה שהוא מעורר עמו מלחמה, זה כבר עושה נחת רוח גדול. וככל שהנסיון קשה יותר, וככל שהמלחמה קשה יותר, כך הנחת רוח גדולה יותר וכמו שהקדמנו שיש הרבה מתאבקים, אבל המתאבקים הגדולים הם אלו שמעוררים את הענין הגדול, ואת ההתענינות של הציבור, ואת קהל הצופים הענק, כך גם בנסיונות הגדולים, אלו שיש להם נסיונות גדולים הם המתאבקים הגדולים, והם עושים יותר נחת רוח גדול בשמים.

"יש גם לציין שהניסיונות הגדולים הם לא לעולמים, כי בתחילה זה קשה, אבל רק ההתחלות קשות, ולאחר מכן זה כבר נהיה קל יותר, ואדם שמרים ידים ונכנע ליצרו, הוא סמרטוט, והוא מרגיש בעצמו שהוא לא שוה כלום, אבל המלחמה עם היצר הרע למרות שבתחילה זה קצת קשה, אבל לאחר מכן יש לו מזה סיפוק מאד גדול, ואת הסיפוק הגדול שכולם מחפשים קצת קורת רוח, קצת שמחה פנימית, את זה אפשר להשיג רק במלחמה עם היצר הרע".

שאלה: אני מרגיש מיואש, ונמאס לי ממצבי היום, בבחינת טוב מותי מחיי, כי גם אם אני אתחזק זה לא יעזור, כי כל השכנים שלי והחברים שלי מהחיידר ומהישיבות שלמדתי בהם, כבר יודעים את כל ההיסטוריה שלי, אני רוצה שהקב"ה יברא אותי מחדש עם כוחות חדשים.

תשובת הגר"י זילברשטיין: "תינוק התחיל ללכת, פסע פסיעה אחת ונפל, התינוק התחיל לבכות שנכשל, ולעולם לא יצליח ללכת, ונשבר, וחשב לעצמו טוב מותי מחיי. כולם מבינים שזה צחוק, כל תינוק שמתחיל ללכת נופל וקם, נופל וקם, ולבסוף לאחר כמה חודשים הוא כבר מתחיל לרוץ. כך זה בדיוק החיים הרוחניים, אין ברירה אחרת, נלחמים ונופלים, קמים ושוב נלחמים, ולבסוף מתחילים לרוץ, מי שכבר בגיל צעיר מרים ידיים ומתייאש, דומה לתינוק שנפל ומפחד להמשיך לנסות ללכת, תינוק זה לעולם ישאר נכה, וההפסד הוא כולו שלו. וכבר אמר הגאון רבי יצחק הוטנר, שהטפשים אומרים שלמרות ששבע נפל צדיק בכל זאת הוא קם, והאמת היא שבגלל ששבע נפל צדיק לכן הוא קם!

"על הטענה שכל החברים מכירים כבר אותך, ראשית היה צדיק עובד השם רבי חיים מקרסנא זצ "ל, הוא היה יושב יומם ולילה על התורה והעבודה, ולא פסק פומיה מגירסא, גם לדברים החשובים ביותר לא היה יוצא מביתו, פעם אחת הגיע לעיירה שלהם לוליין שהולך על חוט דק ומצליח לעבור מעל לנהר, רבי חיים הביע את רצונו ללכת לראות את הלוליין. כולם התפלאו איך יתכן שלדברים חשובים הרבה יותר לא הסכים לצאת, ובשביל לראות לוליין הסכים לצאת, כשהביעו את פליאתם בפניו, הסביר להם שבא ללמוד מוסר, כולם מודים שהלוליין מתכוון בשביל פרנסתו, אבל בכל זאת איך יתכן שהלוליין הזה מצליח לעבור את הנהר על גבי חוט דק התשובה היא שמומחיותו היא, שבשעה שעולה על החוט, אינו חושב על כלום, לא על הפרנסה, לא על חבריו, לא על הצופים, הוא חושב רק על דבר אחד, להתרכז לעבור את הצעד הבא, כשהוא עשה את הצעד הבא הוא שוב כולו מרוכז, לעבור צעד נוסף, וזה סוד הצלחתו וזה גם הסוד של עבודת השם, המלחמה עם היצר הרע, לא לחשוב לא על החברים, לא על הידידים, וגם לא מה עם העבר, ומה עם העתיד, צריך לחשוב רק על דבר אחד, איך עושים את הצעד הבא, וזה סוד ההצלחה.

"שנית, צריך לזכור שאנו כאן נבראים של השי"ת, ואנו נמצאים כאן כדי לעשות רצונו, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ואנו לא בעלי בתים כאן להחליט מה שיהיה עמנו, ואדם אינו בעל הבית על גופו, הוא בסך הכל שומר עליו, שלא ינזק ושיעשה מה שיותר מצוות ומעשים טובים. ומי שהולך בתום עם השם, ומעכשיו ואילך ישתפר, לא רק שהשכנים והחברים לא יסתכלו עליו בצורה משונה כפי שהוא מדמיין, אלא השי"ת יכול לעשות שהם עוד יקנאו בו, כי אין שום דבר מופלא מהשם.

"שלישית, צריך לזכור מה שכתב בספר תורת המנחה, שיתכן שאדם שקשה לו שבמצבו עובד את השי"ת ומתגבר קצת, אצל הקב"ה זה חשוב יותר מכל מה שהצדיקים עובדים, כי אצלו החשוב ביותר זה ההתגברות מתוך קושי, כי מלאכים זה לא חכמה אצל הקב"ה הוא יכול לברוא כאלו לאלפים ורבבות, מה שאין לו, זה אנשים שקשה להם, והם כבר נמצאים בתוך הבוץ, ומתגברים".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

שאלה: למה חברים שלי שפחות כישרוניים ממני מהחיידר, היום מצליחים יותר ממני?

תשובת הגר"י זילברשטיין: "'מצליחים', זה דבר מאד מאד לא מוגדר, מי יכול למדוד הצלחות, בפרט על אנשים צעירים, אנשים מבוגרים כבר יכולים לומר בחיים האם יש להם הצלחות או לא, אנשים צעירים שעוד בקושי התחילו את מלחמת החיים, הם עדיין בתחילת דרכם, האם כבר אפשר למדוד הצלחות?

"הכלל הוא כל מי שמשקיע באמת וברצינות, הוא לומד כמה שיכול, נלחם עם יצרו, אינו מרים ידים, גם אם בתחילת דרכו נראה שאינו מצליח, בסוף יראה הצלחות גדולות, וכל מי שאינו משקיע, הוא נותן ליצרו לנהל לו את החיים, גם בתחילת דרכו נראה שהוא מאד מצליח, לבסוף הוא יפול מאד מהר ויתרסק על קרקע המציאות, אי אפשר לשקר ולרמות את העולם להרבה זמן.

"אנשים יש להם חוש לזהות אמת, וגם אם הם מחניפים לשקר, אבל בתוך תוכו כל אחד נמשך אל האמת, אל היופי האמיתי. בנוסף על כך אצל הקב"ה בכלל לא חשוב מצליחנים, אין לו שום צורך בהצלחות, הקב"ה אוהב ורוצה מלחמות, מלחמות עם היצר הרע, יתכן אדם שהוא יושב בשקט בפינה, לומד בשקט, נלחם עם יצרו, ואצל הקב"ה הוא חשוב יותר מכל המצליחנים בעולם.

"ומכיון שאנו נמצאים בעולם של הקב"ה ואנו צריכים לעשות את רצונו, אנו גם צריכים לעשות מה שהוא אהב, והקב"ה אינו אוהב מצליחנים, אבל בכל זאת מי שבאמת נלחם עם יצרו, המשנה באבות מבטיחה לו, סוף הכבוד לבא.