אאא

חג שביעי של פסח, הוא היום החותם את חג הפסח. ביום זה, על פי המסורת, התרחש קריעת ים סוף ובו שרו משה רבינו ובני ישראל את שירת הים. לזכר זה, נוהגים בשביעי של פסח לקרוא בתורה את שירת הים. 

סביב שירת הים נתחברו עשרות פיוטים במהלך הדורות. את חלקם נוהגים לשיר בבית הכנסת לפני שמתחילים לקרוא את שירת הים, 'יום ליבשה' של ר' יהודה הלוי - המופיע בכמה מן הקהילות הספרדיות, 'מלכי מקדם' של ר' דוד חסין - המושר בקרב יהודי מרוקו, 'אשיר לאל גאה גאה' - במסורת יהודי בבל. ובקהילות אשכנז יוצאי גרמניה נוהגים לפייט את 'ברח דודי'. 

קהילות גרמניה

אצל יוצאי קהילות גרמניה, קהילות "עדת ישראל", בראשה עמד ראב"ד לונדון, הגרי"צ הלוי דינר זצ"ל, וכיום בארץ בראשות הגאון רבי אליעזר דינר, התפילה בשביעי של פסח שונה לחלוטין משאר החגים.

על כל פסוק משירת "אז ישיר", ישנו פיוט מיוחד. את שירת "אז ישיר" אומר הרב של בית הכנסת פסוק בפסוק והקהל חוזר אחריו. התפילה בקהילות "עדת ישראל" נמשכת בבוקר שביעי של פסח ארבע שעות ויותר בגלל תוספת הפיוטים הרבים, בשביעי של פסח אף נוהגים נוסח מיוחד של פיוט "מי שברך" מיוחד לכבוד הרב, והרב עם ספר תורה בידו מברך את כל הקהל והקהילות בפיוט משלו.

הפיוט הנהוג אצל קהילות יוצאי גרמניה ('עדת ישראל'): 

בְּרַח דּוֹדִי עַד שֶׁתֶּחְפָּץ אַהֲבַת כְּלוּלֵינוּ 
שׁוּב לְרַחֵם כִּי כִלּוּנוּ 
מַלְכֵי זֵדִים שׁוֹבֵינוּ תוֹלָלֵינוּ 
הֲרוֹס וְקַעְקֵעַ בֵּצָּתָם מִתִּלֵּנוּ 
הָקֵם טוּרָךְ נַגֵּן שְׁתִילֵינוּ 
הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ 

בְּרַח דּוֹדִי עַד שֶׁיָּפוּחַ קֵץ מַחֲזֶה 
חִישׁ וְנָסוּ הַצְּלָלִים מִזֶּה 
יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבוֹהַּ נִבְזֶה 
יַשְׂכִּיל וְיוֹכִיחַ וְגוֹיִם רַבִּים יַזֶּה 
חֲשֹוֹף זְרוֹעֲךָ קְרוֹא כָזֶה 
קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה 

בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי 
יִגַּל יִגַּשׁ קֵץ קִצְבִי 
דַּלּוֹתִי מִשְּׁבִי לַעֲטֶרֶת צְבִי 
תְּעוּבִים תְּאֵבִים הַר צְבִי 
וְאֵין מֵבִיא וְנָבִיא וְלֹא תִשְׁבִּי 
מְשַׁוִּי מְשִׁיבִי רִיבָה רִיבִי 
הָסֵר חוֹבִי וּכְאֵבִי וְיֵרֶא וְיֵבוֹשׁ אוֹיְבִי 
וְאָשִׁיבָה חוֹרְפִי בְּנִיבִי 
זֶה דּוֹדִי גּוֹאֲלִי קְרוֹבִי 
רֵעִי וַאֲהוּבִי אֵל אֱלֹהֵי אָבִי 
בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים 
וְתָבִיא גְּאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם 

יוצאי מרוקו

אצל יוצאי מרוקו נהוג לפייט את מַלְכִּי מִקֶּדֶם, שנכתב על ידי גדול משוררי מרוקו, ר' דוד חסין זצ"ל, ושמו רמוז בשיר: 'מזמור לדוד, דוד בן חסין'.

השיר נכתב במיוחד לשביעי של פסח ועוסק בקריעת ים סוף ובמעבר עם ישראל בים. הפיוט משלב את דברי המקרא עם מדרשי חז"ל. בפיוט נכתב "דחקו מלאכי מעלה", ופירושו שהמדרש מספר שהמלאכים ביקשו להקדים שירה לפני הקב"ה בעת שיצאו ישראל מים סוף, ענה להם הקב"ה, יקדמו בני שירה תחילה.

הפיוט המלא: 

מַלְכִּי מִקֶּדֶם אֱלֹהִים מַלְכוּתוֹ בַכֹּל מָשָׁלָה
גָּבוֹהַ עַל כָּל גְּבוֹהִים מַבִּיט בְּנֶפֶשׁ שְׁפָלָה
פָּדָה בָנִים מִשּׁוֹבֵיהֶם בְּרֹן בְּחֶדְוָה וּבְגִילָה
כַּסְפָּם וּזְהָבָם שָׁלְלוּ וַיִרְדְּפוּם חִישׁ מְהֵרָה
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה

זֶה הַיָּם גָּדוֹל עֵת נִבְרָא צוּר עוֹלָמִים הִתְנָה עִמּוֹ
תְּנַאי כַּדָּת וְכַשּׁוּרָה לִהְיוֹת נִקְרָע לִפְנֵי עַמּוֹ
הִקְדִים רְפוּאָה לַצָּרָה אֵל עֶלְיוֹן בְּתַעֲצוּמוֹ
וּבְעֵת קָרַב וּבָא יוֹמוֹ עָבְרוּ בוֹ עֵדָה טְהוֹרָה
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה

מֹשֶׁה בֶן עַמְרָם בְּעָמְדוֹ וַיֵּט מַטֵּהוּ עַל יָמָּה
הִתְחִיל לְהַתְרִיס כְּנֶגְדּוֹ בְּטַעֲנַת דִּין קְדִימָה
עַד נָתַן יָדוֹ עַל יָדוֹ ה' אִישׁ מִלְחָמָה
יְמִין ה' רוֹמֵמָה כִּי בָהּ נָתַן לָנוּ תוֹרָה
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה

וּבְשׁוּב הַיָּם לְאֵיתָנוֹ מִצְרַיִם לִקְרָאתוֹ נָסוּ
צוּר הַמַּשְׁבִּיחַ שְׁאוֹנוֹ רָמָה בוֹ רוֹכֵב וְסוּסוֹ
גַּם פַּרְעֹה שָׁבַר גְּאוֹנוֹ וְהָעָם אֲשֶׁר בְּאַרְצוֹ
כֻּלָּם בְּתוֹכוֹ נִרְמְסוּ כְּמֵגִיס בְּתוֹךְ קְדֵרָה
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה

רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם כִּרְאוֹת מֹשֶׁה אִישׁ נֶאֱמָן
כְּבוֹד הָאֵל חַי וְקַיָּם וְכָל נִסְתָּר וְכָל נִטְמָן
כְּאִישׁ בָּחוּר נִגְלָה בַיָּם וּבְסִינַי כְּזָקֵן רַחְמָן
בְּתוֹךְ מֶרְכַּבְתוֹ אַרְגָּמָן אֵין לוֹ שִׁנּוּי גַּם תְּמוּרָה
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה

לְגוֹזֵר יָם סוּף לִגְזָרִים שִׁירָה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים
בִּנְפֹל בְּמַיִם אַדִּירִים שָׁרִים רַבִּים כְּחוֹלְלִים
לְנוֹגְנִים קִדְּמוּ שָׁרִים נָצְחוּ מְצוּקִים אֶרְאֶלִּים
כִּי עֲלֵיהֶם הֵם מְעֻלִּים לְשֵׁם לִתְהִלָּה וּלְתִפְאָרָה
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה

דָּחֲקוּ מַלְאֲכֵי מַעְלָה לוֹמַר שִׁירָה לֵאלֹהֵינוּ
אַחַר עֵדָה הַכְּלוּלָה בֵּינֵינוּ וּבֵין נָשֵׁינוּ
הִשְׁתִּיק אוֹתָם צוּר נַעֲלָה עֲלִילוֹת אֵלָיו נִתְכָּנוּ
וַיָּשִׁירוּ וַיָּרֹנּוּ לְאַחֲרֵי כֻלָּם שִׁירָה

וְגַם מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ לָקְחָה
עָנְתָה בִרְעָדָה וְיִּרְאָה נְשֵׁי עַמִּי שִׁיר וּשְׁבָחָה
שִׁירוּ לַה' כִּי גָאָה עַל כָּל אֲשֶׁר דַּעְתּוֹ זָחָה
עִבְדוּ ה' בְּשִׂמְחָה הַמּוֹצִיאִי מִכָּל צָרָה
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה

דּוֹד וְאָהוּב דָּגוּל בְּכָל נְעִימוֹת חָסִין בְּשֵׁמוֹת
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בּוֹרֵא הַכֹּל אֵלָיו נִגְלוּ תַעֲלוּמוֹת
תּוֹלֶה עוֹלָם כְּמוֹ אֶשְׁכּוֹל יִבְנֶה עָרִים הַנְּשַׁמּוֹת
אָז נִשְׁמַת כָּל חַי בְּאֵימוֹת תְּהַלֵּל שְׁמוֹ בְזִמְרָה
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם יָרֹה יָרָה

"יום ליבשה"

פיוט שחיבר רבי יהודה הלוי, כאשר השורות פותחות באותיות שמו של המשורר. במקור הפיוט חובר ליום שביעי של פסח וכך נוהגים יוצאי מרוקו.

אצל האשכנזים הפיוט הועבר בחלק מהמנהגים גם לשבת שירה. ונהוג לשיר אותו בסעודת הברית.

יוֹם לַיַּבָּשָׁה נֶהֶפְכוּ מְצוּלִים, שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים
יוֹם בְּצַר נִכְבַּדְתָּ וְאֵלַי נֶחְמַדְתָּ, וְלָךְ עֹז יִסַּדְתָּ מִפִּי עוֹלֲלִים
הִטְבַּעְתָּ בְתַרְמִית רַגְלֵי בַת עֲנָמִית, וַּפַעֲמֵי שׁוּלַמִּית יָפוּ בַנְּעָלִים
וְכָל רֹאַי יְשִׁירוּן בְּעֵת הוֹדִי יְשׁוּרוּן, אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים
דְּגָלַי כֵּן תָּרִים עַל הַנִּשְׁאָרִים, וּתְלַקֵּט פְּזוּרִים כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים
הַבָּאִים עִמְּךָ בִּבְרִית חֹתָמְךָ, וּמִבֶּטֶן לְשִׁמְךָ הֵם נִמֹּלִים
הֶרְאוּ אֹתֹתָם לְכָל רֹאֶה אוֹתָם, וְעַל כַּנְפֵי כְסוּתָם יַעֲשׂוּ גְדִלִים
לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת הַכֶּר נָא דְּבַר אֱמֶת, לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים
וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ וְאַל תּוֹסֶף לְגָרְשָׁהּ, וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ וְנָסוּ הַצְּלָלִים
יְדִידִים רוֹמֲמוּךָ בְּשִׁירָה קִדְּמוּךָ, מִי כָמֹכָה אֲדֹנָי בָּאֵלִים

יהודי לוב, תוניסיה ואלג'יריה

פיוט נוסף לשביעי של פסח הוא הפיוט 'פעולות אל מה נוראות'. פיוט זה קנה לו מקום של כבוד במסורותיהן של קהילות ישראל, והוא משמש עד היום כרשות לקדיש במנהגי התפילה של יהודי לוב, תוניסיה ואלג'יריה.

שיר זה מושר כמעין הקדמה לקדיש הראשון של תפילת ערבית של שביעי של פסח.


פְּעֻלּוֹת אֵל מַה נּוֹרָאוֹת   
וְעָצְמַת יָדוֹ מָה רַבָּה

רָם עַל שֶׁבַח וְהוֹדָאוֹת
וְנַעַלָה עַל כָּל מֶרְכָּבָה

גָּאֹה גָּאָה עַל נִבְרָאוֹת     
יוֹם שָׁת הַיָּם לֶחָרָבָה

יִתְגַּדַּל עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת     
וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא

פיוט נוסף של רבי פרג'י שוואט, מיוחד לשביעי של פסח:

פֶּלֶא יָדְךָ, אֵל, הוֹדַעְתָּ   
יוֹם קָרַעְתָּ יָם לַהְמוֹנַי

רָעִים עָז גַּלָּיו רָגַמְתָּ     
זֶה, עָבַרְתָּ בּוֹ אֱמוּנַי

גַּם פְּלָאִים שָׁם הוֹסַפְתָּ     
בַּהֲשִׁיבְךָ יָם עַל מוֹנַי

יָדְךָ כֵּן תּוֹסִיף, וְעַתָּה     
יִגְדַל נָא כֹּח אֲדֹנַי!

יהודי גיאורגיה ותימן

בקהילות גאורגיה נוהגים שבפסוקי דזמרה בשביעי של פסח מוסיפים את הקטע "ותקח מרים הנביאה...", מנהג שנהוג גם בקרב מתפללי הנוסח השאמי ביהדות תימן.

אמנם מתפללי הנוסח הבלדי מוסיפים את הקטע בכל השנה, אך מתפללי הנוסח השאמי מוסיפים אותו רק בימים בהם קוראים בתורה את שירת הים, וקוראים את "שירת הים" בניגון מיוחד כשכל ציבור המתפללים עומד.

יהדות תוניסיה

בשביעי של פסח, מתפללים שחרית ומוסף בשפת הים, וחוזרים לבית-הכנסת בתהלוכה עממית כאשר אחד מתחפש לאהרן ואחד למשה רבנו. במשך כל הדרך שרים את שירת הים ופזמונים שונים, כשהצופים שופכים על משתתפי התהלוכה בושם וזורקים עליהם פרחים. בבית-הכנסת קוראים בתורה ושומעים דרשה מיוחדת מהרב. 

בערים הקרובות אל חוף הים ישנם בתי כנסיות היוצאים ברוב עם בליל שביעי של פסח לאמירת השירה על שפת הים בחצות בלילה, זמן המסוגל לפי ספרי הקדמונים.

חסידות גור

בחסידות גור שרים בטיש את הפיוט "ובכן ויושע" מהיוצרות לחג, במנגינת האקדמות הנאמרות בחג השבועות, וכן את הפיוט מההגדה "חסל סידור פסח" שאותו שרים בשנה זו בה החג מסתיים עם כניסת השבת, אחרי קבלת שבת. 

חסידות בעלזא

בחסידות בעלזא בפסוקי דזמרה בשביעי של פסח ניגש האדמו"ר לפני העמוד ואומר את פסוקי שירת הים "אז ישיר" אומר עם הציבור פסוק בפסוק, וכן קורא הרבי בעצמו את קריאת התורה של החג.