אאא

חדרה הייתה מאז ומתמיד עיר ואם בישראל. עוד מימיה כמושבה שהוקמה על ידי אנשי העלייה הראשונה שעלו לישראל מתוך כמיהה וכיסופים ליישב את ארץ הקודש. המושבה שהפכה בהמשך לעיר שמרה תמיד על רוח ומסורת ישראל, אחדות וערבות הדדית והסטטוס קוו היה כאן לסמל.

עד השבוע. בימים האחרונים לצערנו נחצה גבול, וזה אמור להטריד כל אב ואם בישראל. לכולנו חשובה המסורת והערכים עליהם גדלנו ועליהם חלמנו בגלותנו, ובוודאי שאיש מאתנו לא רוצה לשבור ולנתץ את מסורת ואמונת אבותינו ואימותינו.

הצעת החוק שמבקשת לפתוח את כלל העסקים ביום השבת, היא מקוממת, מרגיזה ומתריסה. קדושת השבת המתחללת אמורה להטריד אותנו כיהודים, שבת היא סמל ואות הברית בין הקב"ה לעם ישראל. ולהבדיל, גם כאזרחים קדושת האנושות הופכת למרמס. פעם, אדם היה אדם. עבד לפרנסתו כדי מחייתו שישה ימים בשבוע ויום אחד הוא נח. לא רק היהודים, בכל העולם יש יום שבתון. מלבד בישראל. כאן מכריחים את העובד הקבלן והשכיר לצאת לעבוד, כדי לשמור על ההתחרות ולשמור על מקום העבודה שלו.

כך אפילו בעיני השופט מאיר שמגר, שאיננו אדם דתי, נראים הדברים:  "קביעת העיקרון של קיום יום מנוחה שבועי והועדתו בשבת חתר המחוקק להגשים שתי מטרות משולבות: ראשית, מטרה חברתית, לפיה ראוי לייחד יום מנוחה שבועי לכל אדם כדי שיוכל לנוח בו ממלאכתו, לשהות עם משפחתו או בחברת ידידים ולהתפנות לנופש ולבידור לפי בחירתו והעדפותיו. כן נועד יום המנוחה להגן על בריאותו של העובד ולהבטיח תנאי עבודה הוגנים. שנית, הועדת המנוחה בשבת נעשתה על רקע ציווי ההלכה ומסורת ישראל".

• • • 

אכן, השבת נקרא בתורה את הכתוב: "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה'". חז"ל דורשים את סמיכות שבת למקדש, ואלו דבריהם הקדושים: "יכול יהא ירא מן הקודש, תלמוד לומר את שבתותי תשמורו, מה שבת - לא מן השבת אתה ירא, אלא ממי שציווה על השבת, אף מקדש - לא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שציוה על המקדש".

אנו לא מפחדים מהשבת. אנו מקדשים אותה, מכבדים אותה ומייקרים אותה. אנו כן יראים ממי שציווה על השבת ואותו אנו מכבדים ואת רצונותיו אנו עושים. אנו לא עוסקים בהתערבות בתוך ביתו הפרטי של הזולת כיצד ואיך לנהוג, אבל לכל אדם שהמסורת  נוגעת בלבבו כואב לראות את השבת שנהפכת ליום חול בריש גלי. הפרהסיה הציבורית היא באחריותם של כולנו, וכאב גדול הוא לראות את השבת נרמסת.

ותחשבו על אותו אדם שרוצה לעשות שבת בדיוק כמוכם, אולי לצאת לקבלת שבת לבית הכנסת או  לסעוד ארוחת שבת בחיק המשפחה, לנוח, פשוט לנוח מעמל השבוע, אבל הוא עובד, וחייב לשרת את אדוניו. הוא עוזב הכול, את המשפחה, הילדים, עוזב את הבית ויוצא לעבוד, זה נשמע לכם הגיוני? האם אנחנו מדינת עולם שלישי?

והעולם של העובד האומלל הזה נחרב, עד היסוד. בשביל התחרות, הוא מאולץ לפתוח ואחרים חייבים לפתוח, כי הוא לא מוכן להפסיד פרנסה. האם זו תחרות הוגנת? האם אנחנו כמועצת עיר צריכים לתת יד לעושק עובדים? לגזול להם את מנוחתם ויומם החופשי?

אמונתנו הבסיסית ותפיסתנו היהודית היא כי השבת היא מקור הברכה וכפי שאמרו חז"ל שהקדוש ברוך אמר: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה". ולהבדיל צריך גם לזכור ולחמול על אותם יהודים שתיקון חוק העזר עירוני שמנסים עכשיו להעביר במועצה יהיה בעוכרם ויגזול אותם מהבית והילדים מהמשפחה ומהחברים .

• • •

מדינת ישראל רעשה השבוע אודות מילות השחץ שכתב השופט בדימוס עודד אליגון על השביס אותה חבשה מנחת האירוע בהר הרצל ביום העצמאות. לאות מחאה לדברי השופט, קמו נשים רבות והחלו לחבוש שביס. איני יודע למה יש לשופט אליגון זכות כזו שנשים תתעטרנה בצניעות בגללו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מה שבטוח הוא כי השפה הזו והפטרונות הזו אין להם מקום בשיח הישראלי. חבל שמי שנבחר כשופט בחר להשתלח כך במי שאורח חייו נוגדת את אורח חייו שלו.

מן הסתם, אותו שופט בדימוס, גם הוא לא חלם שדבריו יעוררו כה רעש גדול. הוא לא חשב שיותר מכמה עשרות קוראים יייחשפו לכך ולא עלתה בדעתו שמילה שלו תשפיע כה הרבה.

אז בפעם הבאה, כשאתם רוצים לכתוב על הזולת, תחשבו לפני כן טוב טוב, האם אין בכך פגיעה על איש / קהילה / חוג / עדה / מין והאם איננו גורמים עוול למישהו בין השורות?

בואו נעשה את העולם טוב יותר, איכותי יותר, נקי יותר. חף מאינטרסנטים ואינטריגות ופתוח להכלה והכרה בקיומו ובכבודו של הזולת. כי בסוף כולנו כאחד יחד שבטי ישראל. 

שבת שלום ומבורך, הרב בן ציון(בנצי) נורדמן