כאשר רופא עיניים המליץ על הרכבת משקפיים לפעוט של בני משפחה, המחשבה הראשונה שחלפה במוחנו היתה, "תינוק במשקפיים? אוחח, כמה חמוד זה", אבל קרובינו היו מודאגים. בתם, שירה, בקושי היתה מסוגלת לסבול המצאות של כובע על ראשה – אז הם תהו איך היא תוכל לעמוד במשהו פולשני כמו משקפיים, כל יום, כל היום?
דאגות אלה לא נתנו להם מנוח ואכן, ברגע שלשירה הורכבו המשקפיים (וכן, היא בהחלט נראתה שובת לב איתם), היא משכה אותם מיד, אמרה, "לא, לא, לא," בנחרצות, רקעה ברגליה ובכתה.
אבל עכשיו, כמה חודשים אחר כך, שירה מרכיבה את המסגרות הוורודות שלה לבית הספר – לחוג גיטרה, לגן השעשועים ובעצם, לכל מקום. מן הסתם, שירה היא לא היחידה בעולם בסביבות גילה שנאלצת להרכיב משקפיים - וידידינו אינם ההורים היחידים המתמודדים עם התופעה. לשם מענה על צורך זה, ד"ר אמנדה רייטס, רופאת עיניים, שופכת קצת אור על הנושא.
איך הורים יכולים לזהות אם ילדם זקוק למשקפיים?
חפשו פזילה, הטיה של הראש, ישיבה קרובה מדי ללוח או שפשוף העיניים בצורה מופרזת, אומרת ד"ר רייט. "אם משהו מעורר דאגה, קבעו תור לרופא הילדים שלכם, רופא עיניים או אופטומטריסט, אשר יכולים לבצע בדיקה מקיפה לעיניים ובדיקות ראייה, כדי לוודא אם לפעוט שלכם יש סוגיה כלשהי הזקוקה לטיפול".
שימו לב, סינון חזותי של רופא ילדים או של רופא ראשוני אחר, אינו מהווה תחליף לבדיקת עיניים וראייה מקיפה של רופא עיניים. ואם הילד שלכם זקוק למשקפיים? רייטס אומרת שכדאי לחפש חנות אופטיקה בעלת מומחיות במשקפי ילדים עם אופטיקאי המועסק בה מאחר וההתאמה המדויקת היא חיונית.
וברגע שכבר רכשנו משקפיים, איך בעצם גורמים לילד להשתמש בהם?
בעוד ד"ר רייטס אומרת שראייה טובה יותר יכולה להיות תמריץ מספיק משכנע כדי להרכיב את המשקפיים, אנחנו יודעים שילדים מסוימים יכולים לחשוב אחרת. אז מה עושים? ד"ר רייטס מציעה לתת לילד שלכם יד בבחירת מסגרות כדי לגרום לו להרגיש חשוב וחלק מהעניין. באשר לעמיתינו, כל העצות שבהם נקטו הובילו לאותה אחת: שוחד - בין אם בצורה של חטיפים מיוחדים, צעצועים או ספרים. הם גם דאגו שבתם תראה שכל הסובבים אותה מרכיבים גם הם משקפיים - אבא, אמא ואפילו הדמויות בכמה מהספרים האהובים עליה.
אבל אם הילד עדיין מסרב להרכיב אותם?
נשימות עמוקות. אתם לא לבד. החברים שלנו חוו הרבה מהלומות, אז הם רשמו לפניהם את הזמנים הספציפיים ששירה היתה מתוסכלת והסיטה את המשקפיים מפניה - בסוף היום, כשהתעייפה, במכונית וכו'". בימים אלה היא היתה בבירור גבולותיה.
כששירה היתה ערה לגמרי, בבית ובנינוחות, הם עסקו בשוחד רב-השפעה: "הדבר האהוב על שירה הוא משחק 'תופסת' עם בני הדודים שלה. אז התחלנו להגיד לה שהיא צריכה להרכיב משקפיים אם היא רוצה להיפגש איתם. לאחר ההתנגדות הראשונית מצידה, היא החלה לשחק עם המשקפיים ולשים אותם על הראש. נתנו לה זמן לחקור ולהתרגל. לאט לאט זה קרה".