מגניב להיות יהודי
צילום: כיכר הסכתים
המהפכה השקטה של עבודת השם: למה הדור החדש כבר לא מפחד?
משהו עוצמתי וחסר תקדים משתולל מתחת לפני השטח של המגזר הדתי והחרדי. מעמדי סליחות מוזיקליים, אולמות מלאים עד אפס מקום, וצעירים מכל החלקים והגוונים המציפים את הרשתות החברתיות בגאווה יהודית גלויה. בשורות הראשונות עומדים עשרות בחורים – "אם לא בחורי ישיבה בטייטל הרשמי, אז בטח ובטח בנשמה".
לראשונה, כנראה מאז חורבן בית המקדש, מתרחש שינוי תודעתי עמוק: מגניב להיות דתי. מגניב לשמור תורה ומצוות, וזה הפך לטרנד סוחף. אבל לצד השמחה והלב המתפרץ, צפה ועולה שאלת העומק: האם ההתלהבות ההמונית והצימאון לחיבור חווייתי אינם באים על חשבון המחויבות ההלכתית והיראה? אז לשם כך הזמנתי לאולפן את אלי גוטהלף, כותב ומגיש בעצמו ב'כיכר השבת', שכתב לאחרונה טור מרתק על הנושא, כדי לנסות וללבן את הדברים.
בין שוטר עם פנקס לקרחונים באלסקה
כדי להבין את התופעה, חייבים להבחין בין שני מושגים יסודיים שנוטים להתערבב: יראת העונש מול יראת הרוממות.
התפיסה החינוכית הישנה נשענה פעמים רבות על יראת עונש קשה ותובענית. זוהי תפיסה המציגה את הבורא כביכול בדמות "שוטר שעומד עם פנקס, וברגע שסטית מהדרך אתה חוטף שוט על הראש". לעומת זאת, הדור הנוכחי מאס ביראה המפחידה הזו ומבקש יראת רוממות.
יראת רוממות אינה מגיעה מחרדה מעונש, אלא מחוויה של השתאות פנימית. זוהי התחושה המציפה אדם שעומד לדוגמא מול נוף פראי של קרחונים עצומים באלסקה, ומביט סביבו בלב מלא פליאה: "וואו, כמה אני קטן לעומת הטבע העצום והיפה הזה". היראה הזו אינה משתקת – היא מרוממת וממלאת.
תשובה מאהבה: סוד הריפוי לפי המהר"ל
המהר"ל מפראג עומד על ההבדל התהומי בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה. כשאדם חוזר בתשובה מיראה ומפחד מרדף או מסנקציות, התשובה שלו אינה פנימית ושלמה עד הסוף. היא מגיעה עד נקודה מסוימת, ואז הבורא צריך להתערב ולרפא את משובותיו.לעומת זאת, תשובה מאהבה אינה זקוקה לשום תיקון. היא מגיעה ישר עד כיסא הכבוד ומביאה רפואה שלמה לעולם, מפני שהיא מחזירה את הנשמה לנקודת מוצאה הטהורה והחצובה מתחת לכיסא הכבוד. הצימאון של הדור הנוכחי אינו פשרנות – הוא דרישה להגיע בדיוק לנקודת האמת והאהבה הזו.
משבר הסמכות והלמידה מניסיונות העבר
בחינוך הדורות הקודמים שררה תפיסה של סמכות מוחלטת: "אמרתי לך – אז אתה עושה". שיטה זו עבדה בעבר, אך כיום היא מעוררת אנטגוניזם מיידי.
כאשר מנסים להקנות יראה באמצעים חיצוניים בלבד, היא נשארת תלויה בדמות שהנחילה אותה. ברגע שהאדם מתרחק מהמסגרת או מהמחנך, המבנה עלול לקרוס. זיכרונות ילדות על מורים שהשתיקו תלמידים בטענה ש"עם הפה הגדול והחוצפה שלך לא תצליח" והכריחו אותם לסתום את הפה, ממחישים את המחיר הכבד שמשלמים על שתיקה כפויה וחיצונית. בעולם עתיר פיתויים וגירויים ללא תקדים, הדרישה מצעירים להימנע מחטא רק מתוך פחד אינה מחזיקה מעמד. "עדיף ליפול לחטא ולקום ממנו מתוך חיבור עצמאי, מאשר לא לחטוא רק כי מישהו אחר גרם לך לא לחטוא". ללא אהבה, החיבור האמוני פשוט לא ישרוד את אתגרי הזמן.
הלכה כ"חיים באיזי" ולא כקורבן
בשיח התורני קיימת גישה הרואה ביהדות מסלול של הקרבה מתמדת ודיכוי החומר. אולם רוב הציבור כיום אינו מסוגל לחיות בתחושת קורבן מתמשכת.ההלכה, מלשון הליכה, נועדה להעניק לאדם חיים טובים, מאוזנים ומאירים.
- שבת: אינה איסור מלאכה שבא לקטוע קריירה או לפגוע ברווחים. שבת היא מתנה שהגוף והנפש צורחים לקבל – עצירה הכרחית ממרוץ החיים הבלתי פוסק כדי להתחבר לעצמך.
- טהרת המשפחה: ההרחקה והגדרים אינם מטרד, אלא מנגנון מופלא שמחיה ומחדש את האהבה בין בני הזוג.
- תפילה שלוש פעמים ביום: מענה נפשי ועמוק הדורש לעצור את המרוץ, להתכוונן, לעשות מדיטציה ולהודות – פרקטיקה שכל פסיכולוג ומאמן אישי ממליץ עליה כדי לשמור על בריאות הנפש.
המשל של רש"י והמבט קדימה
במסכת שבת מובא משל מופלא המבאר את דברי רש"י על הפסוק "תומת ישרים תנחם". כאשר מתווך דירות מפוקפק מציע עסקה מפתה במחיר מציאה ומבקש לחתום מייד, האדם נרתע מפחד שמרמים אותו. אך כשאב מיליונר קורא לבנו יחידו, מציג לו את נכסיו ומבקש ממנו לחתום כדי להעביר את הירושה על שמו – הבן חותם בעיניים עצומות ובאמון מוחלט. מי שמסתכל על הבורא כמתווך זר, רואה בכל מצווה סיכון ומלכודת. אך מי שמבין שהקב"ה הוא אבא אוהב שרוצה בטובתו, מקבל את ההלכות כולן באהבה ובשמחה. גם כאשר ישנן נפילות והתרחקות, הכתוב מבטיח: "אם יהיה נידחך בקצה השמיים – משם יקבצך השם אלוקיך".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
האדם אינו נמצא בקצה התהום אלא בקצה השמיים, כי אין שום כוח רע ונפרד שנלחם בבורא – הכל חלק מההנהגה האלוקית המכוונת לטוב. הביקורת, הפשקווילים והחששות שמגיעים לעיתים מהדור הישן נובעים מחוסר היכרות עם השפה החדשה ומקנאה מסוימת בחיבור הטבעי והמשוחרר. המענה לאור הגדול הזה אינו ויכוחים או הפחדות, אלא הוספת טוב, חסד ואהבה. הדור הנוכחי אינו בורח מהתורה – הוא צועד אליה זקוף ראש, מתוך אהבה וגאווה יהודית פנימית.
0 תגובות