פסק הלכה: בישיבה גדולה ומוכרת, חשד המשגיח שכמה בחורים מחזיקים ברשותם דברים שאינם לפי רוח הישיבה, ומאחר שהארונות שבהם מאחסנים הבחורים את חפציהם נעולים במשך היום על ידי מנעולים של הבחורים, הודיע המשגיח לבחורים שעליהם להסיר את המנעולים כדי שיוכל לערוך ביקורת פתע בכל עת שירצה.
הבחורים, לא שמעו למשגיח והותירו את המנעולים על הארונות, עד שפעם אחת, בשעה שנסעו כל בני הישיבה יחד מחוץ לעיר, הביא המשגיח פורץ ששבר את כל המנעולים וערך את הביקורת בארונות.
כשחזרו הבחורים, הם התרעמו על המשגיח וטענו שגרם להם נזק כספי בשווי המנעולים ועליו לשלם להם את דמיהם. הבחורים פנו בשאלה זו לגדולי הפוסקים בדורינו.
בעלון התורני 'וישמע משה' מובא כי גדולי הפוסקים הסכימו שבוודאי ראוי והגון המעשה שעשה המשגיח וזהו תפקידו, וכל בחור שמגיע לישיבה עושה זאת על דעת שמותר להנהלת הישיבה לעשות בחפציו כרצונה, לפי השיקולים החינוכיים שעומדים לנגד עיניהם של ראש הישיבה והמשגיח ויתר הממונים האחראים על שמירת הישיבה מפני מזיקים רוחניים חלילה.
הגדיל לומר הגאון הרב שמואל אליעזר שטרן שאם המשגיח חושש שאם היה אומר לבחורים להסיר את המנעולים הם יבינו שבדעתו לבדוק את הנעשה בארונות, ואולי להבריח מתוכם את הדברים שאינם ראויים, אין המשגיח צריך לומר להם כלום והוא יעשה הכל בהפתעה גמורה וכך ידע האם יש סכנה רוחנית בין חפצים של הבחורים בישיבה, ופטור מלשלם.