אאא

בית משפט השלום קיבל את תביעתו של פועל שנפגע בתאונת עבודה בשנת 2013, כאשר נפל מגג. השופט יוסי ברכיה הטיל את האחריות על מעסיקתו – חברת "אדל פ. יזום בניה ופיתוח" – ובמידה שווה גם באופן אישי על בעל החברה, בהיותו מנהל העבודה של התובע.

התאונה אירעה כשבעה חודשים אחרי שהתובע החל לעבוד בחברה של הנתבע. ביום התאונה הוא ביצע עבודות ריתוך ואיטום על גג בניין בחולון, יחד עם עובד נוסף. לגרסתו, בשלב מסוים הוא איבד שיווי משקל, נפל מהגג ונפצע.

בתביעתו הוא טען כי לא היה סולם בגג, וכי הוא טיפס ועלה לגג עם הידיים. לעומת זאת, הנתבע טען כי במקום היו שני סולמות, אחד מאלומיניום ואחד מעץ.

כמו כן, הנתבע טען כי התובע "התגלש עם הרגליים, ובסוף הוא קפץ..." וכל זאת למרות שכאמור, היה סולם במקום.

בניגוד לגרסת התובע, ובעיקר בשל עדות מכרעת של העובד הנוסף, שאמנם בא להעיד מטעם התובע אך לא תמך בגרסתו, השופט שוכנע שבמקום כן היה סולם.

עם זאת, גם גרסת הנתבע נדחתה. השופט שוכנע שהתובע לא התגלש אלא ניסה לרדת מהגג באמצעות הסולם, אך החליק ונפל בגלל שיפוע שהיה בקיר. השופט שוכנע שמצב זה נוצר משום שהסולם לא היה מוצב כדבעי על הקיר, והיה פער בין תחילת השיפוע לבין הסולם. בשל כך מעד התובע ונפל, בטרם הצליח להניח את רגלו על הסולם.

השופט אף שוכנע שהנתבע לא היה עד לנפילה, אלא עזב את המקום לפני עכ, והתובע התקשר אליו להודיע לו על התאונה. גם קביעה זו, התבססה בעיקרה על עדותו של העובד הנוסף.

חובה לתדרך עובדים

בהיבט המשפטי, השופט ברכיה קבע כי הנתבעים (הנתבע והחברה) התרשלו בכך שהסולם הוצב באופן רשלני, כיוון שלא הוצב ליד הקיר, וצריך היה לעבור שיפוע מסוים לפני שיכול היה התובע להגיע אליו.

שנית, השופט הפנה לכך שהנתבע עצמו טען שאמר לתובע לא "להתגלש" למטה. "כלומר הנתבע היה ער לכך שהתובע יורד מהגג באופן שאינו זהיר, במקרה זה היה עליו לפקח על התובע באופן מדוקדק, או לחלופין ליצור מנגנוני ירידה מהגג, בטוחים יותר", כתב השופט.

השופט הוסיף כי הנתבע עזב את האזור, כך שהותיר את התובע ללא פיקוח ממשי, אף שהנתבע היה המנוסה והבקיא בעבודה ובבטיחות, והאחראי בשטח לרווחת עובדיו, מה עוד שלא עמד בדרישות תקנות הבטיות בעבודה לתדרוך עבודה בגובה ורישום ההדרכות לאחר מכן.

בהמשך נדחתה טענת הנתבע שלפיה אין לחייב אותו אישית, לנוכח "מסך ההתאגדות" המפריד בינו לבין החברה. השופט הבהיר כי "הנתבע מחוייב בשל רשלנותו ואחריותו האישית לתובע וגם בשל היותו במעמד המתקרב למעסיק".

יחד עם זאת, השופט החליט להטיל על התובע 20% מן האחריות לתאונה, מאחר שהיה עליו להבחין בכך שהסולם לא מוצב כדבעי, ולהיות זהיר יותר בירידתו.  

בסיכומו של דבר, נקבע כי הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך 181,200 שקל (מרביל הפיצוי עבור הפסדי השתכרות). בנוסף, הנתבעים חויבו בהוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20%.

  • שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד אסתר שלום עוסק/ת ב- נזיקין 

** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
 

הכתבה פורסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין"