אאא

א.

בעוד ימים, ניכנס כולנו ליום הקדוש: "יום הכיפורים". בכולנו מפעמים רגשות נעלים, כולנו רוצים לקחת משהו מהימים הקדושים הללו לכל השנה! כולנו רוצים לחולל בנפשנו פנימה שינוי. ולו הקטן ביותר. להרבות במצוות ובמעשים טובים. פחות לכעוס, יותר לכבד את הזולת. מה בעצם עוצר אותנו מלקבל אפילו קבלה אחת קטנה?

התשובה לכך היא "כח ההרגל", אדם מתרגל למצבו, בין לטובה ולבין לרעה, וכך התחושות קהות במידת מה.

אדגים זאת ב"משל הצפרדע". ישנו מחקר המכונה "הצפרדע המתבשלת" שהיא אנקדוטה מפורסמת, המתארת צפרדע שמתבשלת לאט במים המחוממים באופן הדרגתי. הנחת היסוד היא שכאשר צפרדע תוכנס למים רותחים, היא תקפוץ החוצה להימלט על נפשה . אבל אם תוכנס למים קרירים שיחוממו באופן הדרגתי, היא לא תבחין בסכנה, היא תתרגל לעליה האיטית בטמפרטורה, ובסופו של דבר תתבשל למותה .

המשל משמש כמטאפורה לחוסר הרצון או היכולת של בני אדם להגיב לשינויים משמעותיים אשר קורים באופן הדרגתי. על פי דברם של ביולוגים מודרניים, הבסיס למשל אינו מדויק, והצפרדע בסופו של דבר כן תקפוץ ותנסה להימלט. עם זאת, ניסויים שנערכו במאה ה-19 גילו כי הצפרדע תישאר במים, אם חימומם יבוצע בצורה מספיק הדרגתית ולאורך זמן.

ומדוע? ההרגל---

ב.

בספרי רבותינו ישנם מאמרים רבים ומאלפים על הקושי שבשינוי, מאמרים אקטואליים לכל תקופה ותקופה. מתוך שלל המאמרים אצטט מאמר אחד מבעלי המוסר שבדור האחרון, שעוד זכיתי להכיר אישית ולשמוע ממנו דברי מוסר מאלפים במשך רבות בשנים, ראש ישיבת חדרה הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל. רבי יעקב מדבר על מחסום נוסף, מחסום של "תירוצים". הוא מביא את סיפור הגמרא המרתק על אלישע בן אבויה המכונה "אחר" – שיצא לתרבות רעה.

בתלמוד מסופר שחבירו/תלמידו רבי מאיר, לא הרפה ממנו, וניסה בכל עת להחזירו למוטב . בכל הזדמנות היה אומר לו "חזור בך", אך אלישע בן אבויה לא חזר בו. הרב גלינסקי מתאר בלשונו הציורית, כיצד "אחר" מספר לרבי מאיר כי בברית המילה שלו התאספו בביתו כל סוחרי ירושלים ואכלו ושתו. ואילו רבי אליעזר ורבי יהושע שנכחו אף הם באירוע, אמרו לעצמם "עד שאלו עוסקים בשלהם, נעסוק בשלנו" וישבו ועסקו בתורה. ירדה אש מן השמים והקיפה אותם. אביו של "אחר", אבויה, נבהל ושאל: "וכי לשרוף את ביתי באתם", אמרו לו, חס וחלילה, זוהי אש של תורה. אמר אבויה, אם כך, אני מפריש את בני שנולד לתורה. ומכיון שאביו לא התכוון לשם שמיים, לפיכך לא נתקיימה בו התורה.

אז מי – לדעתו – אשם??? אבא שלו.

בהזדמנות אחרת סיפר מדוע יצא לתרבות רעה, "כשהייתה אמו מעוברת ממנו עברה לפני עבודה זרה והריחה ממיני התקרובת ואכלה. והיה אותו המין מזדעזע בגופה כארס של נחש".

אז מי כעת אשם??? אמא שלו.

הרב בן ציון נורדמן (צילום: אבי רביבו)
הרב בן ציון נורדמן (צילום: אבי רביבו)
הגדלה

בהזדמנות אחרת אמר לו רבי מאיר שוב "חזור בך". אמר לו: "איני יכול, שפעם אחת הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים רוכב על סוס ביום הכיפורים שחל בשבת, ושמעתי בת קול יוצאת מבית קדש הקדשים ואומרת: "שובו בנים שובבים , חוץ מאחר, שידע כוחי ומרד בי!"

אז מי אשם כעת? "הבת קול" שנשמעה מן השמים...

רבי מאיר לא וויתר. משך אותו לבית המדרש. מצאו ילד אחד בכניסה. אמרו לו "פסוק לנו פסוקך". אמר להם פסוק מספר תהילים "ולרשע אמר א-לוקים מה לך לספק חקי". וכיוון שהילד היה מגמגם זה היה נשמע כאילו ואומר "ולאלישע אמר א-לוקים". אמר לו, "רואה אתה, בשמים אין מסכימים"...

והסיפור ממשיך וממשיך. עד שכאשר היה על ערש דווי אמר לו רבי מאיר "חזור בך", ו"אחר" שאל: "אם אשוב, אתקבל?" ומסופר שנפטר מתוך בכי, ורבי מאיר אמר: "דומה שמתוך תשובה נפטר".

ושואל רבי יעקב: הלא היו לו תירוצים למכביר: אבא אשם, אמא אשמה, הבת קול מן השמים... הפסוק שיצא מפי התינוק המגמגם כבר קבע כך... ולפתע מה קרה?

התשובה היא, יום אחד, ברגע האמת, מגיע הזמן בו כל התירוצים מתפוגגים. מבינים שאין בהם ממש. אם רוצים לזכות בדין, אין עוד אפשרות לדחות. אין במה להיאחז ולהיתלות. מגלים שהכל היה כסות עינייים, רמיה עצמית. וחוזרים אל הרצון האמיתי והפנימי... לשוב לדרך הטוב ... השאלה היא האם לא נזכרים מאוחר מידי...

ג.

ומה למדנו מכל זה?

ששתי סיבות יש לו לאדם שלא להשתנות. כח ההרגל המעניק לו תחושה שהכל בסדר. ו... התירוצים. לכל אחד מאתנו יש אלף ואחד סיבות והסברים ופרשנויות לכל דבר. עד שמגיע רגע האמת! כעת, לקראת יום הכיפורים, כשמגיע הרגע הגדול בשנה, כל התירוצים מתפוגגים!

ניתן לראות זאת גם בשדה החינוך. ישנם ילדים שכל העת מצטדקים. יש להם תירוצים למכביר למה איחרו, ולמה לא הקשיבו בשיעור, ומדוע לא הכינו שיעורי בית ומדוע הרימו יד וכו'. אך ככל שישנם יותר תירוצים, אנו כמחנכים מבינים שלילד הזה יהיה קשה מאוד לעלות על דרך המלך. מכיוון שהוא לא מבין מה הבעיה. ידיעת הבעיה, היא כבר חצי פתרון.

מאחל לכולם "גמר חתימה טובה", ושנצליח להתנתק מכוח ההרגל, ולהפסיק לתרץ לעצמנו תירוצים. זה לא מוביל לשום מקום!

שבת שלום וגמר חתימה טובה