סעודות השבת הם חלק בלתי נפרד מהחוויה של שבת קודש, וכאשר מצרפים לשולחן הביתי אורחים שנתקעו ללא מקום מסודר, החוויה מתעצמת.
אחרי תפילת ערבית בליל שבת, בשכונות של ירושלים של פעם, נהיה כמה שעות של שקט, בהם כל משפחה ומשפחה הולכת לביתה לאכול סעודת שבת משפחתית.
הפרקים הקודמים בסדרה>>>
- "שאבעס!": אלו האנשים שסוגרים את מאה שערים בשבת
- לא מרכז תיירות: פטל דביק בליל שבת בשכונת מאה שערים
- חברת מזהירי שבת: האנשים עם הצופרים ב'מחנה יהודה'
- מדביקי מודעות זמני השבת האלמוניים - נחשפים לראשונה
- אבולוציית הפגנות השבת: ממלחמות סוערות למאבק שקט
אך אם תעשו סיבוב ברחובות המרכזיים או אפילו בבית הכנסת השכונתיים, יגשו אליכם אנשי חסד, לבדוק היכן אתם אוכלים את סעודת השבת והאם אתם מסודרים סביב שולחן ערוך, לבל תשארו רעבים.
יש מגוון של אנשים, מפורסמים יותר או פחות, שפשוט מוותרים על הסעודה עם המשפחה לטובת בחורי ישיבה או אורחים שאין להם איפה לאכול, ביניהם יש גם אנשים מוכרים יותר כמו יואליש קרויס שהוא בכל השבת מכניס לביתו מאות אנשים, חלקם ממש לסעודה מלאה ואחרים שרק רוצים גרעינים או שתיה.
במאה שערים ישנם כאלה שעורכים בערב שבת את השולחן בבית לטובת סעודת השבת ומוסיפים כמה עשרות מנות עבור הכנסת אורחים, זאת בטרם הם יודעים כמה יתארחו בביתם.
בנוסף, יש גם את בתי התבשיל, שם גם אפשר לראות מאות אנשים, חלקם חסרי בית וחלקם פשוט נתקעו ללא מקום לאכול השבת. מספר האנשים שהם מארחים בשבת הוא גדול מאוד וכך הם הפכו לארגון חסד לא רשמי.
זאת ועוד, ברוב החסידויות במאה שערים, בלי שבת קודש, יש לציבור הרחב אפשרות להתכבד בכוס תה חם או כוס סודה קרה, להרוות את צמאונם, בשפע רב וללא כל תמורה.
ואם כבר פרויקט על שבת, אי אפשר בלי "סבא סוכריות", היום זה אולי קצת פחות נפוץ אבל אם נחזור לעבר, קשה לשכוח את ר' שמעון רוזנברג, יהודי תושב בתי הונגרין, שבעבר היה הגבאי של שטיבלך מאה שערים והיום, מדי יום חמישי הוא מכין "תוססן", תחליף לסוכריות אותו הוא מחלק לילדי השכונה.