אאא

פרקליט המדינה שי ניצן החליט להגיש כתבי אישום בכפוף לשימוע נגד מספר מעורבים בתיק 3000 המכונה גם 'פרשת הצוללות' כצפוי ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו אחד מהנאשמים בפרשה. 

במרכז הפרשה עומדות שתי עסקאות רכישת צוללות בין ישראל לבין התאגיד הגרמני "טיסנקרופ". במסגרת העסקאות  עמדה רכישת שלוש צוללות ורכישת ספינות טילים. החקירה עסקה בחשדות שקצינים בכירים ועובדי ציבור דרשו ולקחו שוחד כדי לקדם את העסקאות עם הצבא הישראלי.

כזכור, במרץ השנה ביקש עד המדינה מיקי גנור מי שהיה נציגה של טיסנקרופ בישראל לשנות את גרסתו, וטען כי הכספים שהעביר לא היו שוחד. בעקבות זאת הוא נעצר ונחקר באזהרה במשטרה. לאחר מכן הסכם עד המדינה עם גנור בוטל והמשטרה המליצה לפרקליטות להעמיד אותו לדין בגין מעורבות במתן שוחד, קבלת דבר במרמה והלבנת הון.

בהודעת הפרקליטות נאמר כי פרקליט המדינה, שי ניצן, אימץ את המלצת פרקליטות מיסוי וכלכלה והמשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) והחליט לשקול את העמדתם לדין של מיכאל גנור, סוכן מספנות טיסנקרופ בישראל, אליעזר מרום (צ'ייני), מפקד חיל הים לשעבר, דוד שרן, מנהל לשכת ראש הממשלה לשעבר, אליעזר (מודי) זנדברג, שר לשעבר, עו"ד דוד שמרון, רמי טייב, יועץ פוליטי לשר יובל שטייניץ בתקופה הרלוונטית, ויצחק (צחי) ליבר, יועץ תקשורת - בגין מעורבותם בפרשה "3000", כל אחד לפי חלקו, וזאת בכפוף לשימוע שייערך להם.

העבירות המיוחסות לחשודים: גנור - הצעת שוחד, מתן שוחד, הלבנת הון, עבירות מס ועבירות על חוק המפלגות; מרום - לקיחת שוחד, הלבנת הון ועבירות מס; שרן - לקיחת שוחד, הפרת אמונים, הלבנת הון ועבירה על חוק המפלגות; זנדברג - לקיחת שוחד, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס; שמרון – הלבנת הון.

הנאשמים המרכזיים:

מיכאל גנור, שימש בין השנים 2017-2009 כסוכנו של התאגיד הגרמני - טיסנקורפ בישראל. במקביל, עסק גנור גם בתחום הנדל"ן. במסגרת תפקידו כסוכן התאגיד, פעל גנור לשווק ולקדם עסקאות כלי שיט עבור ישראל מהתאגיד.

אבריאל בר-יוסף, שירת כקצין בחיל הים עד לשנת 2003, עת השתחרר מצה"ל בדרגת תת אלוף. בין השנים 2004-2009 כיהן כמנהל ועדת החוץ והביטחון של כנסת ישראל, בשנים 2015-2009 כיהן כמשנה לראש המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) וב-2016 מונה לראש המל"ל, אולם תוך זמן קצר מינויו הוקפא ולבסוף בוטל.

אליעזר מרום (צ'ייני), כיהן בין השנים 2011-2007 כמפקד חיל הים ושוחרר מצה"ל ב-2012 בדרגת אלוף.

דוד שרן כיהן בין השנים 2012-2009 כראש מטה שר האוצר יובל שטייניץ. בין ינואר 2013 לדצמבר 2014 כיהן שרן כמזכיר חברת קצא"א. בין דצמבר 2014 לאוגוסט 2016 כיהן שרן כמנהל לשכת ראש הממשלה, ובחלק מהתקופה כיהן במקביל גם כראש הסגל במשרד ראש הממשלה.

הח"כ והשר לשעבר אליעזר זנדברג כיהן בין השנים 2018-2010 כיו"ר קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל.

דוד שמרון הוא שותף במשרד עורכי דין פרטי. שי ברוש הינו איש עסקים ישראלי, ששירת בעבר כקצין בחיל הים עד ששוחרר מצה"ל ב-2001 בדרגת תת-אלוף.

רמי טייב כיהן כיועץ פוליטי לשר שטייניץ בין השנים 2017-2011.

יצחק (צחי) ליבר הוא יועץ אסטרטגי ויועץ תקשורת עצמאי, וכן חברו ומקורבו של שרן. 

פרטי החשדות

על פי כתבי החשדות, בין גנור לבר-יוסף היו יחסי היכרות על רקע שירותם הצבאי המשותף בחיל הים. לפני שנת 2009 בין גנור למרום לא התקיימה כל מערכת יחסים, פרט להיכרות בסיסית על רקע שירותם הצבאי המשותף בחיל הים. בפגישות שקיים בר יוסף עם גנור במהלך שנת 2009 הציע בר יוסף לגנור לפעול יחד על מנת לקדם את מינויו לתפקיד סוכן התאגיד בישראל, וזאת תוך שבר-יוסף רצה להפיק לעצמו תועלת כספית מכך.

באותה עת שימש ישעיהו (שייקה) ברקת כסוכן התאגיד בישראל, וזאת במשך למעלה מעשרים שנה. גנור הסכים לרעיון שהעלה בר-יוסף ובסמוך לכך, השניים החלו לפעול לצורך קידום המינוי. בהתאם לסיכום בין השניים, נפגש בר-יוסף עם מפקד חיל הים מרום, על מנת לרתום גם אותו לפעול למינויו של גנור כסוכן התאגיד. לתמיכת מרום במינוי גנור הייתה חשיבות מכרעת בשל תפקידו כמפקד חיל הים, בתהליכי הרכש של מערכת הביטחון. בעקבות זאת, נפגשו מרום, גנור ובר יוסף והחלו לקדם את מינויו לסוכן התאגיד.

לצורך כך, יזמו בר יוסף ומרום ביקור בישראל של וולטר פרייטג, מנכ"ל המספנות מטעם התאגיד באותה העת, אליה דאגו להביא את גנור. בנוסף, למחרת התקיימה פגישה בלשכת מרום בנוכחות פרייטג ובר יוסף אליה הוזמן גם גנור, שלא היה לו כל מעמד בתאגיד או בחיל הים באותה עת, בעוד ברקת, סוכן התאגיד, לא הורשה להשתתף בפגישה.

גנור פעל במהלך הביקור תוך הסתייעות במרום ובבר-יוסף להפגין בפני פרייטג את קשריו במערכות השלטון הישראליות ובחיל הים, על מנת לקדם את מינויו לתפקיד. בר יוסף דאג, בין היתר, לארגן פגישה בין שר האוצר דאז, שטייניץ, לבין פרייטג. במהלך הפגישות שקיימו גנור מרום ובר יוסף מראשית שנת 2009 לצורך קידום מועמדותו של גנור כסוכן התאגיד, התגבשו ביניהם הבנה, הסכמה וציפייה לפיה מרום ובר יוסף יקבלו גמול מגנור בעד פעולתם לטובת מינויו כסוכן התאגיד ובעד קידום עסקאות רכש כלי השייט במסגרת תפקידם. לאחר ביקור פרייטג בישראל, ובעקבות מהלכי גנור, מרום ובר-יוסף, החל מו"מ בין גנור לתאגיד שבסופו הוא מונה לסוכן התאגיד במקום ברקת.

על פי חוזה שנחתם בין גנור לתאגיד ב-2009, גנור היה זכאי לעמלה של 3.7% מכל העסקאות העתידיות לרכש כלי שיט, למעט עסקת הצוללת השישית שישראל תכננה לרכוש, שמלכתחילה לא היה זכאי לעמלה בגינה. בהמשך סוכם, כי בכל זאת יקבל עמלה בגובה 2% בגין עסקה זו. בהתאם לכך, החל ממאי 2012 קיבל גנור עמלה מהתאגיד בגין תפקידו כסוכן התאגיד בהשלמת עסקת הצוללת השישית ועסקת ספינות המגן, בסך כולל של 10,402,971 אירו.

על פי כתב החשדות, משעה שגנור התמנה לסוכן התאגיד ובשנים שלאחר מכן, פעל גנור בדרכים שונות תוך שימוש בעובדי ציבור שונים על מנת לקדם את עסקיו, תוך הבטחות למתן שוחד וסיכום על מתן שוחד בעד פעולות הקשורות בתפקידיהם של עובדי הציבור על מנת לקדם ביצוען של עסקאות לרכש כלי שיט בין מדינת ישראל לתאגיד, ובכך להגדיל את רווחיו.

מנקודת זמן מסוימת, דרש בר-יוסף לקבל את התמורה מגנור בגין פעילותו לטובת המינוי שלו כנציג התאגיד, ובגין פעילותו לקידום עסקאות רכש כלי השיט במסגרת תפקידו במל"ל. ניסיונות בר-יוסף לקבל תמורה מגנור נעשו באמצעות בקשות שוחד ישירות, באמצעות דרישות כספיות שנעשו ע"י שי ברוש, מקורבו של בר יוסף, ובאמצעות ניסיונות של בר-יוסף לבצע עסקאות שונות עם גנור, מהן יפיק טובות הנאה.

דרישות השוחד עמדו על מיליוני אירו, אותם גנור סירב לשלם. לאחר מו"מ, סיכם גנור עם ברוש כי גנור ישלם 120,000 אירו בעד פעולותיו של בר יוסף, וזאת במסווה של חוזה ייעוץ כוזב. בהתאם לסיכום בין גנור לברוש, עד למועד תחילת החקירה, שילם גנור לברוש 420 אלף ש"ח עבור פעולות שביצע בר יוסף במסגרת תפקידו כעובד ציבור. התשלומים הועברו לברוש באמצעות העברות בנקאיות והוסוו בחשבוניות כוזבות.

ב-2014 בעקבות פגישה בין גנור לברוש ובר-יוסף, ובהתאם להסכמה, החל בר-יוסף לדרוש בעצמו מגנור תשלום בסך מיליון דולר מחלקו בעסקת הצוללת השישית. בהמשך, דרש בר-יוסף מגנור תשלום בסך מיליון דולר נוספים בגין עסקת ספינות המגן. זאת, נוכח פעולותיו של בר-יוסף במסגרת תפקידו למינוי גנור לסוכן התאגיד ובגין פעולותיו לקידום עסקאות כלי השיט, שבעקבותיהן קיבל גנור כאמור עמלות בגין עסקאות אלו בסך מיליוני אירו.

גנור הבהיר לבר יוסף כי יוכל לשלם לו את התמורה הכספית לה הוא מצפה בדרך של תיווך בעסקאות נדל"ן שגנור יוציא לפועל, עסקאות שבר-יוסף יוכל לקבל מהן דמי תיווך, וזאת ככל שניתן יהיה להציג בכזב את העסקאות כעסקאות תיווך לגיטימיות.

יחסי השוחד בין גנור למפקד חיל הים

על פי כתבי החשדות, התגבשה גם בין גנור למרום הבנה, הסכמה וציפייה, בזמן שמרום כיהן כמפקד חיל הים, לפיה מרום יקבל תגמול מגנור בעד פעולות שיבצע בעבורו כמפקד חיל הים; ואכן, לאחר שחרורו של מרום מצה"ל הוא דרש מגנור לשלם לו כספים בעד הפעולות שביצע בתפקידו כמפקד חיל הים לטובת מינוי גנור לסוכן התאגיד בישראל ולטובת קידום העסקאות.

כדי להסוות את העניין, סיכמו השניים כי גנור ייתן את המתת למרום תוך הצגתה בכזב כתשלומים המשולמים בגין העסקת מרום כיועץ עצמאי של גנור. בהתאם לסיכום, החל מאפריל 2014 ועד לנובמבר 2016, העביר גנור למרום, מהחברות שבבעלותו לחברה שבבעלות מרום, סכום של 557 אלף ש"ח. בגין אלו הנפיק מרום, באמצעות החברה, חשבוניות כוזבות, לפיהן התשלומים ניתנו כביכול בעד ייעוץ בנושאים שונים.

יחסי שוחד בין גנור לשרן

על פי כתבי החשדות, לפני שנת 2008 ערך בר-יוסף, שהיה מצוי ביחסי עבודה וידידות עם שרן ועם השר יובל שטייניץ, הכרות בין גנור לשרן. בשנת 2009 מונה שרן להיות ראש המטה של השר שטייניץ. גנור ראה בשרן גורם המקורב מאוד לשר שטייניץ, ומי שיכול לסייע בידו בקידום עסקיו. כראש מטה שר האוצר פעל שרן במסגרת תפקידו לקידום ענייניו העסקיים השונים של גנור, ובראשם קידום רכש כלי השיט.

בין היתר, שרן סייע לגנור לתאם פגישות עם השר שטייניץ שנועדו לקידום העסקאות ועסקיו של גנור, וכן קיים שרן מעת לעת פגישות ושיחות עם גנור בהן העביר לגנור מידע בנוגע להתקדמות העסקאות. בין גנור לשרן נוצרה הבנה שגנור יתגמל את שרן בעתיד, בעד פעולותיו של שרן לקידום העסקאות והאינטרסים של גנור.

בסוף אוקטובר 2012 סיים שרן את תפקידו במשרד האוצר, ושהה בתקופת צינון בטרם החל בתפקידו החדש בחברת קצא"א. החל מינואר 2013 ועד דצמבר 2014 כיהן שרן כמזכיר חברת קצא"א. החל מספטמבר 2014 היה שרן מועמד לתפקיד מנהל לשכת ראש הממשלה. בדצמבר 2014 החל שרן לכהן בתפקיד זה ובהמשך מונה לשמש במקביל לתפקיד זה, גם כראש הסגל במשרד ראש הממשלה, עד לסוף אוגוסט 2016. במשך תקופת מועמדותו של שרן לכהן בלשכת ראש הממשלה ובמהלך כהונתו בה, פעל גנור מול שרן על מנת לקדם את עסקיו ושרן אכן סייע לו.

באמצע 2013 פנה שרן אל גנור בבקשת תשלום שוחד בעד פעולותיו כרמ"ט שר האוצר לטובת קידום ענייניו. שרן ביקש כי התשלום יועבר אליו דרך אדם שלישי. ואכן, בהוראת גנור מסר עוזרו שיק בסך כ-35 אלף שקל לפקודת מקורב של שרן בעבור שרן. המקורב הפקיד השיק בחשבונו ומסר את מרבית תמורתו במזומן, לרמי טייב, ששימש כעוזרו של השר שטייניץ, עבור שרן. התשלום הוסווה בחשבונית כוזבת בגין ייעוץ משפטי, שלא ניתן.

בנובמבר 2014 העביר גנור סכום נוסף של כ-35 אלף שקל עבור שרן, לבקשת שרן, ועל מנת להסוות את התשלום העביר גנור את התשלום השני לחשבון שבבעלות צחי ליבר, חברו של שרן, וזאת במסווה של שירותי ייעוץ שקיבל כביכול גנור מליבר. באוגוסט 2016 העביר גנור תשלום נוסף בסך כ-58 אלף ש"ח לחשבון חברה שבבעלות שותפו של ליבר, על אף שלא קיבל ממנה או מליבר כל שירות. בהמשך, ליבר העביר לשרן את חלק הארי של תשלומי המתת השני והשלישי.

יחסי השוחד בין גנור לזנדברג

בסמוך לשנת 2009 הכיר גנור את זנדברג על רקע רצונו לקשור קשרים עסקיים בישראל, שכן עד אותה עת עיקר פעילותו היה בתחום הנדל"ן באירופה. באוקטובר 2010 התמנה זנדברג לתפקיד יו"ר קרן היסוד. במסגרת תפקידו, קיים זנדברג יחסי עבודה עם גורמי ממשל רבים ובהם עם מי ששימש באותה עת מנהל לשכת ראש הממשלה, אייל חיימובסקי.

גנור היה מעוניין כאמור לקדם את המגעים לצורך קידום רכישת ספינות המגן והיה מעוניין לקבל מידע בנוגע להתקדמות המגעים. לבקשת גנור קבע זנדברג, 3 פגישות בין גנור לחיימובסקי. זנדברג השתתף בפגישות אלו תוך ניצול תפקידו ומעמדו כיו"ר קרן היסוד. בנוסף, ניצל זנדברג את מעמדו וקשריו על מנת לשוחח עם עובדי ציבור אותם הכיר במסגרת תפקידו, על מנת לקבל מידע שנועד לסייע לגנור לקדם את עסקאות כלי השיט.

בין השנים 2016-2012 שילם גנור לזנדברג, ב-7 הזדמנויות, סכום כולל של 103 אלף ש"ח, בעד פעולות שביצע תוך ניצול מעמדו ותפקידו כיו"ר קרן היסוד, למען קידום ענייני גנור, וכן על מנת להטותו למשוא פנים, על מנת שינצל את תפקידו כיו"ר קרן היסוד, לפעולה למען האינטרסים העסקיים של גנור. גנור רשם את התשלומים בספרי חברה שבבעלותו כהוצאות שהוצאו בייצור הכנסתה של החברה, בהתבסס על חשבוניות כוזבות.

כספי עמלה מבנק קרדיט סוויס

בתחילת שנת 2013, התעניינה קרן המחקר ישראל גרמניה, תאגיד שהוקם על פי חוק לצורך שיתוף פעולה מדעי בין המדינות, באיתור אפיקים להשקעת כספי הקרן, בסך עשרות מיליוני אירו, במוסדות בנקאיים או אפיקי השקעה אחרים. במסגרת תפקידה כמנכ"לית קרן המחקר, ביקשה עתליה רוזנבאום, שהיתה מקורבת לגנור, לאתר בנקים שוועדת ההשקעות של הקרן תבחן אפשרות להשקעה בהם.

לצורך כך, פנתה רוזנבאום לגנור שהציע לה לפנות לבנק השוויצרי קרדיט סוויס, ואף תיאם לה פגישה עם נציגיהם וזאת במטרה לקבל עמלת תיווך מרווחי העסקה לה היה זכאי מהבנק. גנור ביקש להימנע מהצגתו כמתווך בעסקה, ולפיכך פנה לשמרון וביקש ממנו לחתום במקומו על העסקה. שמרון נעתר לבקשת גנור וחתם על הסכם התיווך מול הבנק כמתווך, על אף שלא תיווך בעסקה. עקב כך הבנק העביר לחשבונו של שמרון שני תשלומים בסך 40 אלף דולר ו-100 אלף דולר, כעמלה לפי הסכם התיווך. בשלב ראשון שמרון העביר לחברה שבבעלות גנור 32 אלף דולר שהם התשלום הראשון, בניכוי עמלה בסך 20%, ובגין כך הונפקה לו חשבונית בגין "ייעוץ" כביכול.

לפני העברת התשלום השני, החלה בדיקה מקדימה בפרשה זו. שמרון רצה להעביר סך נוסף של 80,000 דולר לגנור, שהגיעו לו בגין התיווך, בניכוי עמלה ב סך 20%, דרך בנק דיסקונט, אך בנק זה סירב להעביר הסכום לחשבון נאמנות שפתח שמרון, שכן תשובותיו של שמרון בנוגע לעילת העברת הכספים לא הניחו את דעת קצינת הציות של הבנק. לכן, גנור ושמרון פעלו על מנת להעביר את הכספים ישירות מחשבון שמרון בקרדיט סוויס לחשבון חברה שבבעלות גנור בבנק הפועלים.

גם בנק הפועלים ביקש מגנור ומשמרון מסמכים שיבהירו את מהות העסקה ביניהם. לפיכך, שמרון וגנור העבירו לבנק מכתבים שהציגו מצגים כוזבים ואלה הביאו לכך שהבנק אישר את ההעברה. בשל כך חשודים גנור ושמרון בעבירה ע"פ חוק איסור הלבנת הון.

גנור ושרן חשודים גם כי פעלו בניגוד להוראות חוק המפלגות במתן תרומות לשר שטייניץ בגובה העולה על המותר בחוק, תוך שימוש באנשי קש.

עורכי הדין עמית חדד ונועה מילשטיין ממשרד חדד רוט שנהר המייצגים את עו"ד דוד שמרון מסרו בתגובה: "הודעת הפרקליטות היום משקפת את מה שידענו וטענו מתחילת הדרך – לא נפל רבב בהתנהלותו של דוד בפרשה שכונתה בתקשורת "פרשת הצוללות". דוד פעל לאורך כל שנות הקריירה שלו בצורה עניינית, מקצועית ובהתאם לדין כאשר עומדים לזכותו ולצידו כישוריו בלבד. כך הוא עשה תמיד וכך הוא ימשיך לעשות".

"אנו בטוחים בצידקתו של דוד ואנו מקווים שלאחר שנפרוס את טיעוננו ונציג לפרקליטות את העובדות כהווייתן – גם כתב החשדות המינימלי שהועבר לעיוננו היום, שעניינו בחשד לביצוע עבירה שאין לה כל קשר ל"פרשת הצוללות", ייסגר.
דוד יכול היום לחזור לחייו ולהתחיל לשקם את שמו הטוב שנפגע בשל אירועים שהיום גם הפרקליטות קבעה, ובצדק, שאין להם כל קשר לדוד".