נושא הפליטים היהודים ורכושם שנותר מאחור, כמעט ולא מדובר. ליהודים אין את הפריבילגיה אותה יש לפליטים העכשוויים מסוריה ומשאר מדינות ערב. סקירה מיוחדת של כל היהודיים שנותרו פליטים וכמה כסף אותן מדינות חייבות להם.
במהלך השנים האחרונות, כאשר המלחמות במדינות ערב פרצו במלוא העוז, כלי תקשורת עולמיים, פוליטיקאים וארגונים בינלאומיים ניצלו את נושא ההגירה הכפויה של נוצרים ומיעוטים אתניים-דתיים אחר, כדי לתקוף את מדיניות הממשלות שלא נתנו חסות לאותם מיעוטים.
זה קרה עם הסכסוכים הצבאיים בעיראק וסוריה, וגם בבעיה השנויה במחלוקת של הפליטים הפלסטינים כתוצאה מהקמת מדינת ישראל. אך יחד עם זאת הם מתעלמים מנושא דומה של יציאת המוני יהודים מארצות ערב, שנאלצו לנטוש את אזרחותם ורכושם.
המודעות הציבורית לאירועים דרמטיים אלה נמוכה באופן אבסורדי - אף שבשנים האחרונות מדינת ישראל משקיעה מאמצים משמעותיים כדי שיבינו את היקף הבעיה.
רק לאחרונה, דווח ב'ישראל היום', כי הסכום הכולל לרכוש ונכסים שהותירו יהודים במספר מדינות ערב ואיראן הוא יותר מ-150 מיליארד דולר - ונתונים כאלה מובילים אותנו בצדק לנושא הפיצויים.
נושא הפיצויים במדינות ערב
בחוגים אינטלקטואלים רבים, שכיום מובילים את חזית המאבק על 'בעיית הפליטים', כמעט ולא היה אזכור לבעיית הפליטים היהודית.
למרות שבציבור הרחב היה פרסום וסיקור ציבורי של אפליה ורדיפות נגד הקהילות היהודיות במדינות מוסלמיות בתקופת השיא של האידיאולוגיה הנאצית באירופה, לאחר הקמת מדינת ישראל ואחרי הצלחותיה במלחמת 1967, בחוגים הנ"ל עיקר הבעיה היא - רק הפליטים הפלסטינים.
עם זאת, הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה: על פי מחקר של ארגון הצדק לפליטים יהודים ממדינות ערב, כ-850 אלף יהודים ברחו או גורשו בשנת 1948 ומאוחר יותר. זאת מעבר לאלו שנהרגו או נפצעו כתוצאה מרדיפות ופוגרומים.
לדברי לין ג'וליוס, אחת ממייסדי הארגון הבריטי 'חריף', המייצג את האינטרסים של מהגרים יהודים מהמזרח התיכון וצפון אפריקה, כיום במדינות ערב אין יותר מ-4,000 יהודים.
ההיסטוריה של גירוש יהודים משטחים שנחשבו כמוסלמים ותפיסת רכושם אינה תופעה חדשה: די אם נחזור לתקופת הנביא מוחמד, כפי שמסופר במקורות המוסלמיים, בשל מדיניותו התכליתית לאיחוד השבטים המאכלסים את חצי האי ערב, תחת דגל אמונה ומערכת פוליטית מאוחדים.
כך הקהילה היהודית המשגשגת, העשירה והמשפיעה, המהווה למעלה ממחצית האוכלוסייה של ית'ריב (העיר הקדושה המוסלמית שהיום נקראת אל-מדינה), נעלמה לחלוטין.
כמה שבטים יהודיים גורשו עם החרמת רכושם, ושבט אחד נהרג כולו, בהשתתפות פעילה של חתנו של מוחמד, עלי, מייסד העתיד של הזרם השיעי באסלאם, השולט באיראן המודרנית. ידוע, כי בעקבות סונה של הנביא - דוגמא אישית, דבריו ותורתו של מוחמד - הייתה וממשיך להיות עיקר המפתח של האסלאם.
מורשתו של מוחמד
הקונספט של מוחמד ניכר לחלוטין במאה העשרים. ראשית נביא כמה מספרים: על פי הנתונים הרשמיים, כ-259 אלף יהודים נאלצו לעזוב את מרוקו, 140 אלף - את אלג'יריה, 135 אלף - את עיראק, 100 אלף - את תוניס.
והספירה נמשכת; 75 אלף - את מצרים, 55 אלף - את תימן, 38 אלף - את לוב, 34 אלף - את טורקיה, 25 אלף - את איראן, 20 אלף - את לבנון 18 אלף - את סוריה.
לפי הנתונים הללו, אפשר לומר שכולם היו מונעים ממניעים אידיאולוגיים של ציונות או הרצון לקיים את המצווה ליישוב ארץ ישראל?
פוגרום או פרהוד?
בעידן המודרני, כאשר ישראליים שומעים את המילה הרוסית "פוגרום", שחדרה לשפות רבות בעולם, הם מקשרים אותה בעיקר לאירועים הטרגיים בחיי היהודים במזרח אירופה.
אך מהגרים מעיראק כמובן גם ייזכרו בפוגרומים, המכונים "הפרהוד", שהתקיימו ב-1941, כאשר כ-200 איש נהרגו ויותר מ-2,000 נפצעו, 911 בתים נהרסו והנזק הסתכם כ-271.300 דינרים.
המצב החמיר לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948, כאשר שלטונות עיראק הכריזו על הציונות כעבירה פלילית, שאפשרה למשטרה לבצע חיפושים בבתים היהודיים.
באותה התקופה, יהודים איבדו את היכולת לעבוד בסוכנויות ממשלתיות, לעסוק בחופשיות בסחר ולקבל ייצוג פוליטי הגון.
יהודים שהיו עשירים נאלצו לשלם כסף, שנשלח אז לפעילות צבאית עיראקית בארץ ישראל. במקרה שהם החליטו להגר מעיראק - הם איבדו את האזרחות ואת כל רכושם הפרטי.
בנוסף, היה מותר להם לקחת רק שלושה פריטי לבוש של חורף וקיץ, זוג נעליים אחד, שמיכה, טבעות נישואין ובסך הכל לא יותר מ-50 דינר. כמות הרכוש שאבד גל העלייה הראשון של יהודי עיראק מוערכת בכ-150 ל-200 מיליון דולר.
היהודים שהחליטו להישאר בעיראק עד למלחמת ששת הימים, היו נתונים לאפליה קשה עוד יותר. הכנסות של משפחה יהודית לא עלו על 100 דינר - ורק באישור מיוחד של משרד הפנים.
בנוסף, פורסמו מספר כללים: הטלפונים בבתים יהודיים נותקו, הפקדות בבנקים נחסמו, חופש התנועה היה מוגבל וכך גם האפשרות למצוא עבודה. תשעה יהודים הוצאו להורג בגין ריגול לטובת אמריקה וישראל.
מדינות ערב
הסיפור של יהודי לוב, שאבות אבותיהם גרו באזור במשך למעלה מ-2300 שנה, עצוב לא פחות: השואה נגעה בהם ישירות.
במהלך מלחמת העולם השנייה חולקה שטחה של אפריקה לקולוניות של מדינות אירופאיות, כתוצאה מהן השלטון באזורים בהם התגוררו יהודים היה שייך או למשטר וישי הצרפתי שאימץ אידיאולוגיה נאצית או לאיטליה הפשיסטית.
לוב הייתה קולוניה (בשליטתה) של איטליה, ולמעלה מ-2,000 יהודים נשלחו למחנות ריכוז מקומיים, מתוכם אחד מכל חמישה מת.
עם זאת, הפשיזם הוחלף על ידי הלאומיות הערבית, שהביאה גם לפוגרומים ורדיפות על ידי השלטונות. הקהילה הפסיקה להתקיים לגמרי לאחר שהנשיא מועמר קדאפי עלה לשלטון.
כך סבלו היהודים במצרים אף הם ממעשי אלימות רבים - פוגרומים ופרובוקציות באזורים יהודיים.
במהלך פוגרום קהיר בשנת 1945 נשרפו בית כנסת, בית חולים יהודי ובית אבות, 10 אנשים נהרגו ומאות נפצעו. יהודים בעיר חלב שבסוריה שרדו כמה פוגרומים גדולים מאז אמצע המאה ה-19.
לא ניתן להעריך את מספר ההרוגים, ולכמת במספרים את שווי הרכוש שנפגע שעולה על 2.5 מיליון דולר בשער החליפין של אז.
רבים שמעו על סיפורם הדרמטי והשנוי במחלוקת של יהודי תימן ועל גורלם לאחר שובם לישראל. הגורם לתהליך עלייתם היה הפוגרום בעיר עדן, כאשר נהרגו 82 יהודים, ונשרפו 4 בתי כנסת, 220 בתים פרטיים ו-106 חנויות ועסקים קטנים.
המגמה הזאת הייתה קיימת לא רק במדינות ערב, אלא בכל העולם המוסלמי. לפני עשרות שנים, באפגניסטן הורשו היהודים להתגורר רק ברובעים נפרדים ולעסוק במגוון מצומצם של מקצועות, ללא אפשרות לקבל השכלה במוסדות של המדינה.
במהלך פוגרום שיראז ב-1910 באיראן נהרגו 12 יהודים, כ-50 איש נפצעו ו-6,000 איש נשדדו. הפוגרומים בטורקיה בשנת 1934 סחפו מספר ערים, ויותר מ-15,000 איש איבדו את ביתם ורכושם. פוגרום איסטנבול, שהופנה נגד היוונים והארמנים, השפיע ישירות על האוכלוסייה היהודית - בתים וחנויות רבים נבזזו ונשרפו.
האפליה של היהודיים
לא ניתן לתאר את האפליה של היהודים במדינות ערב כביטוי ספונטני של הלאומיות הערבית או הקיצוניות האיסלאמית. תפקיד משמעותי מילא כאן תוכניתה של הליגה הערבית, שניסתה: הן להשיג את הפקעת הרכוש היהודי והן ליצור גל פליטים עצום, שמדינת ישראל הצעירה לא יכלה להתמודד איתו מסיבות טכניות וכלכליות.
לעומת זאת, למרות מצוקתם, היהודים לא חיפשו מעמד פליט רשמי בבמה הבינלאומית. ישנן סיבות לכך: מדינת ישראל ראתה את היהודים המגיעים למדינה כעולים חדשים, ולא מהגרים או פליטים, בהתאם להנחות היסוד של הציונות על קיבוץ גלויות ובית לאומי לעם היהודי.
בשנים האחרונות, הציונות, כמו כל אידיאולוגיה, עברה טרנספורמציה מסוימת, בהתאם לרוח התקופה, והיחסים בין יהודי ישראל לתפוצות מתחילים להשתנות, מה שמוביל אותנו להתעוררות מחדש של בעיית הפליטים היהודים מארצות ערב.
יחסה של מדינת ישראל לבעיה
לפני מספר חודשים, אמרה גילה גמליאל, השרה לשוויון חברתי שהגיע הזמן לתקן את העוול ההיסטורי הנגרם על ידי הפוגרומים בשבע מדינות ערב ואיראן ולהחזיר למאות אלפי היהודים את רכושם ששייך להם.
עמדה זו באה לידי ביטוי גם בחוק משנת 2010, לפיו כל הסכם שלום צריך לקבוע פיצוי עבור נכסי קהילות יהודיות ויהודים המגורשים ממדינות אלה. מאז 2014 אף התקיים יום זיכרון נפרד שהוקדש לאירועים דרמטיים אלו - 30 בנובמבר.
מדיניות ההסברה מתנהלת לא רק בישראל, אלא גם ברמה הבינלאומית. הבעיות של הפליטים היהודים מארצות ערב נדונו במסגרת אירועים מיוחדים של האו"ם.
לבנה זמיר, מהקהילה היהודית של קהיר, שעזבה את ביתה בשנת 1948, מובילה היום את אגודה לידידות ישראל מצרים, ופועלת להעלאת המודעות הבינלאומית מזה שנים רבות. היא מדברת לפני סטודנטים באוניברסיטאות באירופה ובארצות הברית, כותבת ספרים בנושא ומשתתפת באירועים אחרים. לדבריה, עבור הרבה אנשים מידע זה לחדש לחלוטין.
מה נזכרו עכשיו?
מחקר והערכת רכוש ונכסים של פליטים יהודים התחיל רשמית בשנת 2017. נראה כי הבשילה העת לפרסום ודיון בבעיה.
תנועת העצמאות הפלסטינית עוברת כיום משבר רציני, המשקף מגמות כלליות ברחבי העולם המוסלמי. רעיונות ואידיאולוגיות פוליטיות כבר לא יכולות להחליף ולהוות פתרון לבעיות החברתיות-כלכליות הנוגעות למוסלמים רבים במדינות ערב כמו; הכנסות נמוכות, אבטלה, סכסוכים דתיים ואתניים, סנקציות, בידוד בינלאומי וקשיי החיים תחת משטרים דתיים סמכותיים.
ירידת אינטרס במחאה הפלסטינית והאכזבה מצורות ההתנגדות הפוליטית נצפות אפילו בקרב ערביי עזה, ובמיוחד בקרב ערבי יהודה ושומרון ואזורים אחרים.
מדינות ערב מתקרבות למדינת ישראל
ממשלותיהם של משטרים ערבים פרו-אמריקאים רבות מתחילות לחפש דרכים לשיתוף פעולה עם מדינת ישראל, כי הן עייפות מהתעצמותה של איראן ומניסיונותיה לערער את היציבות בארצותיהן, דרך בני מיעוטים שיעים מקומיים.
בעיתוי זה הסיפור של הפליטים היהודים ממדינות ערב יכול להפוך לא רק להסבר נגד ניסיונות הדמוניזציה של ישראל בעיני העולם, אלא גם למפתח לסוגייתם של "הפליטים הפלסטינים", שאף אחד לא באמת מטפל בשילובם בארצות ערב.
בקרב החוקרים ישנן דעות לפיהן ניתן לראות את המצב הנוכחי כסוג של "חילופי אוכלוסין" - כפי שכבר אירע בהיסטוריה של מדינות אחרות, כמו הודו ופקיסטן.
זו הסיבה מדוע פיצויים עבור הנזקים שנגרמו ליהודי ערב יכולים וצריכים להיחשב כחלק בלתי נפרד של כל הסכם שלום - כפי שקורה במקרה של הפיצויים לניצולי השואה.
אמנם סביר להניח שמנהיגים פלסטינים לא יסכימו עם הדרישות הללו, המערערות את יסודות האידיאולוגיה שלהם לגבי הלאומיות הפלסטינית והמאבק לעצמאות, אך הן ייראו אחרת לגמרי בהקשר של הסכם אזורי עם מדינות ערב אחרות.
החלטה זו יכולה לא רק לעשות צדק היסטורי, אלא גם להביא לפתרון בעיית הפליטים באופן מועיל לכל צדדי הסכסוך במזרח התיכון.