כבר עם כניסת החג, כשהשמש שקעה על ההרים, אפשר היה להרגיש את הניתוק המוחלט מרעשי היומיום. ללא מסכים, ללא התראות – רק קהילה של בני תורה שמתכנסת יחד להמליך את בורא עולם.
אבל מי שזכה להיות שם, יודע שהשיא האמיתי של החג התרחש בתוך בית המדרש. תפילות שחרית ומוסף החלו בשעות הבוקר ונמשכו ברצף, בהתעלות הולכת וגוברת, עד השעה שתיים בצהריים. מי שניגש לפני התיבה והוביל את התפילות היה ר' אהרן רזאל. כשאהרן נעמד מול ארון הקודש, זו לא הייתה עוד "חזנות" רגילה; זו הייתה עבודת ה' בוערת, פשוטה ונוגעת ללב.
רזאל, עם הקול הייחודי והנשמה הגדולה שלו, הצליח להפוך כל פיוט לתפילה שחודרת ישר לעצמות. הוא לקח את הקהל כולו למסע מוזיקלי ורוחני – רגע אחד בניגוני דבקות עתיקים שעברו מדור לדור, ורגע שני בשירה אדירה וסוחפת שהרעידה את הקירות. ב"ונתנה תוקף" ובפסוקי מלכויות, זכרונות ושופרות, עשרות קולות התאחדו יחד למקהלה אחת גדולה של התעוררות. הדמעות, ההתרגשות והשירה האדירה יצרו אווירה של היכל ישיבה בשיא תפארתו.
ההתעלות הזו לא נשארה רק בין כותלי בית הכנסת. סעודות החג המשותפות הפכו להמשך ישיר של התפילה. סביב שולחנות ערוכים, בין מנה למנה, שרנו יחד זמירות וניגוני נשמה שנמשכו שעות. בין לבין, זכינו לשמוע שיעורים, דברי חיזוק והתעוררות מפי מוסרי השיעורים והרבנים. הדרשות לא היו רק רעיונות תיאורטיים, אלא דברים היוצאים מן הלב שניסכו בכולנו תקווה, כוחות והכוונה אמיתית לקראת השנה החדשה, תוך חיבור עמוק לאחריות המוטלת עלינו בימים אלו.
משירת המארש ועד נעילת החג | ראש השנה בחצה"ק ויז'ניץ
לשבת יחד מול נוף הכנרת, לשיר, לשמוע דברי אלוקים חיים ולעמוד שעות ארוכות בתפילה שקורעת שערי שמיים – זו הייתה חוויה שמטעינה את הנפש להרבה מאוד זמן.
חזרנו לשגרה עם מצברים רוחניים מלאים עד אפס מקום. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה!
0 תגובות