השעה הייתה 12:40 בצהריים, הגעתי מאזור שכונת אוסישקין עם הרכב לכיכר שמחבר בין שלושת השכונות המרכזיות בעיר נהריה (אוסישקין, נהריה הירוקה ושפרינצק), הכיכר נמצאת ממש ממול לנחל שממנו זורמים כמויות אדירות של מי גשמים מכל הקיבוצים, המושבים והערים לכיוון העיר נהריה.
כל האזור כולו היה מוצף במי גשמים אשר עוברים בנחל לכיוון הגעתון ומשם לים, הכמויות העצומות של הגשמים גרמו לנחל לעלות על גדותיו וגרמו לרחובות העיר להפוך לנהר עם כמויות מים רבות. רציתי להיכנס עם הרכב לכיכר, אבל מישהו משמים עצר אותי, ונעמדתי ממול לכיכר עם הרכב. היה לי פשוט נס שלא המשכתי להתקדם עם הרכב.
עצרתי את הרכב ליד הכיכר המוצפת במים, והתחלתי לצלם סרטון על מה שמתרחש בכיכר. פתאום אני רואה שני רכבים, אחד ג'יפ והשני רכב טויוטה, שנכנסים לתוך הכיכר. הג'יפ עבר בשלום אבל הרכב השני נתקע. עצרתי את הרכב ורצתי לכיוון הרכב שנתקע על מנת לנסות לחלץ את האישה שהייתה תקועה ברכב. המים היו עמוקים והרכב כמעט שקע, צרחתי לעבר הטרקטור שהיה בכיכר שמהר יגיע וייתן לרכב דחיפה עם הכף ויציל את האישה, הבחור שהיה על הטרקטור שמע אותי ועשה זאת וברוך השם האישה חולצה.
התקדמתי קצת ברגל וראיתי שיש עוד רכב תקוע, אבל שם כבר הרכב שקע ממש במים, ראיתי את מוטי ז"ל וכמה אנשים שמנסים לחלץ לכודים מהרכב ופתאום שמעתי אותם זועקים: "יש תינוק באוטו תקראו לעזרה", הרכב התחיל לשקוע, צעקנו לעבר הבחור עם הטרקטור שינסה להרים את הרכב ובאותם רגעים ראיתי את השניות האחרונות שבהם מוטי מנסה להילחם איך להציל עוד אנשים, שככל הנראה היה חשד שהם לכודים ברכב.
לפתע אני שומע צעקות: "איפה מוטי? מוטי נעלם", הרגעים האלו היו הרגעים הקשים ביותר שראיתי בחיים, הצער הקשה באותם רגעים של המשפחה כאב לי נורא, נשברתי והתחלתי למרר בבכי תוך כדי זעקות לה' יתברך.
ההורים ואחותו של מוטי לא ידעו מה לעשות, לא היה אף אדם מכוחות ההצלה שהיה ברגעי האסון למעט הטרקטורים שהרימו מים ובוץ עם הכף וחילצו בנס כמה רכבים ואנשים.
לאחר כשלוש שעות איתרו את גופתו של מוטי הצדיק, בסמוך למרינה.
אני לא מחפש להאשים אנשים, אבל האסון הכבד והנורא הזה היה מחדל עצום של הרבה ח"כים ועובדי מדינה, שהיו יכולים למנוע אותו בכך שהיו מתקצבים ומאשרים את התוכנית לביצוע עבודות לשיפור תשתיות העיר שהיו מוכנות כבר לפני כמה שנים, במקום ללכת לבחירות ולבזבז מעל 15 מיליארד שקל היו יכולים לטפל בכמה מיליוני שקלים בתשתיות העיר ולבנות עוד עשרות בתי חולים בכל רחבי הארץ.
רק השבוע באותו מקום היו הצפות וחילוצים ובנס אף אחד לא נפגע, היו חייבים לסגור את הרחובות האלו ולא לאפשר כניסה ויציאה מהעיר.
מוטי נלחם עד הנשימה האחרונה שלו והציל נפשות רבות, הוא עשה מעשה אמיץ מאוד.
אלו הרגעים הקשים ביותר בחיי ואני לא אשכח אותם לעולם, המנוח הקריב את עצמו למים כמו נחשון בן עמינדב שהיה הראשון שקפץ למים בקריעת ים סוף הוא לא פחד מכלום לא עניין אותו אם יש יהודי או ערבי ברכב הוא ידע שהוא הולך להציל נפשות.
מוטי הצדיק,
אין ספק שנשמתך נמצאת בגן עדן
נזכור אותך תמיד כגיבור של העיר נהריה.
ממני חברך שכואב את לכתך
מאיר רפאל חי ביטון