לפני 110 שנים, (שנת תר"ע), התכנסו גדולי ישראל לוועידת פטרבורג, במהלכה הזעיק רבי חיים מבריסק זיע"א את מרן החפץ חיים זיע"א, שנשא נאום נוקב, בשל המחלוקת שהתגלעה בשאלת לימוד השפה הרוסית, כאשר הדברים החריפים של החפץ חיים שכנעו את הרבנים שיצביעו נגד ההחלטה.
פרק ב': האגדה בעקבות המחלוקת
בעקבות המחלוקת הללו, נפוצה בעולם התורני האגדה שהחפץ חיים, כדי לפייס את רבי מאיר שמחה מדווינסק, הזכיר את שמו המלא בספרו.
נסביר: החפץ חיים בספרו משנה ברורה אינו מזכיר כלל שמות של חכמי דורו, אלא רק בשם "חכם אחד", "גאון אחד", "הובא בספרים רבים", וכדומה, זולת חכם אחד, הלו הוא רבי מאיר שמחה מדווינסק שבהלכות תקיעת שופר, הזכירו בשמו המלא: "עוד שמעתי בשם הגאון מהר"ר מאיר שמחה הכהן טעם נכון".
לפני 20 שנה, משגיח מפורסם (השם שמור במערכת) דרש בבית כנסת צא"י בבני ברק וסיפר בשם ראש ישיבה מפורסם (השם שמור במערכת) בשמו של מרן הגראמ"מ שך שהסיבה שהחפץ חיים הזכיר את רבי מאיר שמחה מדווינסק בשמו המפורש, כי לאחר חילופי הדברים החריפים ביניהם בוועידת פטרבורג, הוא חשש שהוא פגע בו, ולכן כדי לפייסו הוא הזכיר דבר הלכה בשמו.
המעשה הובא בספר "שימושה של תורה" לאחר הקדמה מפי חתנא דבי נשיאה שכל הסיפורים בספר סופרו ע"י הגראמ"מ שך זי"ע, כמו כן הובא ציטוט של חתנו של החפץ חיים ר' מנדל זקס שאישר לגרמ"מ שך שכך הוא זוכר מראדין שזוהי הסיבה של הזכרת שמו של רבי מאיר שמחה מדווינסק בספר 'משנה ברורה'. (עמוד קנ"ח)
כבר אז בימי חיותו של הגר"מ שך זי"ע פנה הגאון המפורסם הגרח"ש דומב, דיין מפורסם ורב קהילת חניכי הישיבות בגבעה הדרומית מודיעין עילית, (מפורסם בכך שהאדיר את הספר הק' "משך חכמה") לאותו משגיח לאחר דרשתו בצא"י, ותמה בפניו שוועידת פטרבורג הייתה בשנת תר"ע (1910) והמשנה ברורה הכרך האחרון יצא בשנת 1907, שזה 3 שנים קודם, כמו שמעיד החפץ חיים: "סיימתי בחסד הש"י ביום י"ט לחודש מרחשון תרס"ז" (1907) כך יוצא שהאגדה שהח"ח הזכיר את רבי מאיר שמחה מדווינסק כדי לפייסו לא נכונה בעליל...
לכך מסתבר שהחפץ חיים הזכיר את שמו של רבי מאיר שמחה מדווינסק בספרו, דבר שלא זכו לו שום חכמים אחרים, מפני גדלותו התורנית העצומה. והעיד בפני הגרח"ש דומב שגילה את הטעות, שבזמנו הוא חשב לעלות לביתו של הגר"מ שך לשאול אותו את פשר האגדות הלא הגיוניות המובאות בשמו, אך הוא הבין שמצבו הרפואי של מרן זי"ע לא מאפשר לו לקבל קהל.
סיפר לי הגרח"ש דומב שבמהלך פגישותיו עם הגראמ"מ שך בתאריך ד' באלול (יארצייט של רבי מאיר שמחה מדווינסק) סיפר לו בשם הגרי"ז סולובייצ'יק שאחרי הוועידה כשהלך הגר"ח מבריסק לתחנת הרכבת כדי לחזור לביתו, אמר למלויו שהוא שכח להיפרד מרבי מאיר שמחה, וצריך לחזור. תמהו בפניו מקורביו ואמרו לו, "הרי הלכתם ראש בראש – ויכוח היה ביניכם?"; ענה הגר"ח: "רבי מאיר שמחה הוא גדול הדור!" והגראמ"מ שך אמר שהגרי"ז חזר פעמיים על "רבי מאיר שמחה הוא גדול הדור!".
בספר "רבן של כל בני הגולה" לר"ש מלר, כתב תחת הכותרת: "מהויכוח הנוקב שהתנהל בפטרבורג, נותר רושם לדורות בספר 'משנה ברורה", ורק לאחר שמביא את הסיפור כאילו ארע במציאות, בסוף בהערת שוליים (עמוד 484 הערה 76) כתב "אלא שיש לפקפק בנכונות השמועה הזו".
ישראל שפירא, הינו מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית.
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.co