מגיפת הקורונה מפילה רבים לחולי ומשכב ומוגדרת סכנה לאומית לאזרחי מדינת ישראל, השיא הוא שארגון 'המוסד' שביום יום מתעסק בהגנתה של המולדת מפני שונאינו, ובקניה של נשק ותחמושת, התגייס אף הוא, וקנה מכונות הנשמה על כל צרה שלא תבוא.
אירוע זה החזיר אותי לימים אחרים, למבצע 'חסידה' שנערך במהלך מלחמת העצמאות של העם היהודי בתאריך כ"א באדר ב' תש"ח (1/4/1948) עוד טרם הכרזת המדינה, עת עסק 'המוסד' ברכישת נשק וכלי לחימה כדי לשחרר את ירושלים הנצורה שהייתה בבידוד, ללא אפשרות הכנסת משלוחי מזון ותרופות מתל אביב.
המבצע הסודי היה להנחית מטוס מצ'כוסלובקיה שהיה מלא בנשק כדי לשחרר את הדרך לירושלים שבעת ההיא היו בה מעל מאה אלף יהודים בבידוד שיום יום הלגיונרים הירדנים, צלפו בהם, ומחמת כך, הם חששו להסתובב ברחובות.
הסכנה ליהודי להיות בארץ ישראל בכלל, ובירושלים בפרט, הייתה כה רבה, עד כדי שכך שמעיד הגאון רבי מאיר הלוי סולוביצ'ייק שכמה חודשים אח"כ[1], אביו הגרי"ז רצה לברוח לאנגליה, ולאחר שהרב אברמסקי אמר לו שמזג האוויר לא מתאים לבריאותו, רצה הגרי"ז לנסוע לצרפת, אולם שם דחו את בקשתו וסירבו להוציא אשרות כניסה לו ולבני משפחתו, על כך הוחלט לעבור לחיפה, שם עבר הגרי"ז עם בניו הגאונים רבי משולם דוד, ורבי רפאל זצ"ל (לפני המעבר לחיפה הגרי"ז שהה בתל אביב בבית ביתו הרבנית ליפשה המפורסמת).
את המעשה הנ"ל כותב הרב שמעון מלר בספר 'עובדת והנהגות לבית בריסק', וכחיזוק לדבריו כותב בשם רבי יהודה שיינקר שהגרי"ז הורה לשניים מתלמידיו "שיעשו וישתדלו בכל כוחם לברוח מארץ ישראל, ועודדם להשיג ויזה לאחת המדינות בחו"ל..".
נחזור למבצע חסידה: ליהודי ירושלים לא היה אוכל ומזון דיו, כיון שעיקר האספקה הגיעה מתל אביב והאזור, ומחמת שערבים לא נתנו מעבר ליהודים בכביש מס' 1, כוחות ההגנה מחטיבת נחשון התגייסו להציל את שארית הפליטה שהתקבצה בארץ הקודש, ורצתה במבצע צבאי לפתוח את הדרך לירושלים.
אך נשק לא היה מספיק... מה עשו?
הגנרל בן גוריון שלח לאירופה לוחם בשם אהוד אבריאל לקנות נשק, אבריאל הצליח להשיג כמות נשק לא מבוטלת לטובת המלחמה, אך היו לו שתי בעיות.
א'. הנשק היה בפראג והיה צריך להביאו לארץ.
ב'. הבריטים עדיין שלטו בארץ ובדקו סחורה חשודה.
המוח היהודי עבד שעות נוספות למצוא פתרון, לבסוף הם פנו לחברת "אושן טרייד", ותמורת 10,000 דולר הטייסים הפסיקו לשאול שאלות.
במטוס היו 200 רובים, 4 מאגים וכ-150,000 כדורים. למרות התקלות, הטיסה הגיעה למקום המיועד.
הטייס עמי קופר, במהלך הנחיתה, תיאר היאך האנשים שעמדו לאורך המסלול המוזנח קופצים משמחה למראה הפלאים של המטוס הגולש ונוחת על המסלול שלהם (המטוס צנח באזור באר טוביה), לאחר שהמטוס נחת, עטו עליו חבורת סבלים, והטייסים נתקבלו בתרועה גדולה כגיבורים, לאחר פחות מ-80 דקות המטוס ללא הנשק המריא חזרה, ושדה התעופה התרוקן מאנשים.
אחרי שהבנו את הסכנה הנוראה שיהודי ירושלים היו בשעה זו, נבין את שמחתו הגדולה של מפקד בגדוד נחשון שמעון אבידן שטיפס ועלה אל תא הטייס והחל לנשק את הרובים והמקלעים החדשים שלו אחד לאחד!
יתן ה', ויתגשם בנו נבואת ישעיהו[2] "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ", וישרור שלום עולמי עד ביאת גואל צדק
ותודה למורה הדרך נפתלי חן שעזר לי בהכנת הכתבה.
[1] תמוז תש"ח
[2] י"א ו'
- ישראל שפירא, הינו חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליצייה ובוקובינה, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com