מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו: בימים שבהם העולם כולו מסתגר, בתי המדרשות חשוכים והישיבות שוממות, יש מקום אחד שאור התורה בוקע ממנו ומאיר ללא הפסקה: מינסק שבבלארוס.
במתחם מבודד ומיוחד שבו מאות תלמידי חכמים, נערכים מניינים סביב השעון, סדרי לימוד קבועים, וקול התורה בוקע ועולה משם, כמעט ללא הפסקה. לא זו אף זו, לפני כשבועיים נערך במתחם גם מעמד סיום הש"ס של 'דרשו' בהשתתפות בני הקהילה, שלראשונה בחייהם השתתפו במעמד כה מפואר לכבודה של תורה.
המתחם המיוחד נמצא בכפר קטן באזור זודיינה שבמחוז מינסק, כפר הנופש צ'ייקה. בשנים האחרונות המקום מתפקד באופן פעיל ככפר המשרת את הקהילה היהודית הגדולה במדינה, קהילת 'יד ישראל', ובימים אלו משתמר בו אי מבודד שחברי הקהילה תפילה שהנגיף אכן אינו יחדור.
הכפר סגור לגמרי, ובכל בוקר העובדים שנכנסים למקום נבדקים על ידי רופא מיוחד ומחויבים ללבוש ציוד הגנה מיוחד. כל הנוכחים בכפר לא יוצאים ממנו ואין אליו כניסה של זרים.
מאות התלמידים וחברי הקהילה שמתגוררים בכפר המוגן הזה, שמהווה ביתם בימים אלו והם אינם חוזרים לביתם. לאורך כל היממה הם מקיימים סדרי לימוד, ורואים בלימודם בימים אלו שליחות לכל עם ישראל.
לאורך השבועות האחרונים במנייני התפילה שנערכים במקום נאמר קדיש על יהודים שיש לו יא"צ, ויקיריהם מכל העולם היהודי ביקשו שיאמר עליהם קדיש בבית כנסת בצורה מכובדת. בנוסף בעלי תפילה ניגשים לעמוד על מנת להתפלל עבור יהודים שיש להם חיוב, ובימים שיש קריאת התורה ניתנים שמות לנולדות בשעה טובה, מכל רחבי העולם, לאחר שההורים ביקשו כי שם הנולדת יינתן בבית הכנסת ליד ספר התורה.
מובן אם כן מדוע דווקא במקום הזה, נערך מעמד סיום הש"ס האחרון בשרשרת הסיומים שנערכו בחצי השנה האחרונה ברחבי תבל. "העובדה שסיום הש"ס הגיע עד לבלארוס הוא מאורע מרגש שקשה לתאר" אומר ר' משה פימה, ראש מוסדות 'יד ישראל' בבלארוס.
"רואים את ההשפעה החיובית העצומה שיש לסדרי הלימוד של 'דרשו' על היהדות במדינה. למעשה, בכל קהילת 'יד ישראל' בבלארוס לומדים לפי סדרי דרשו, ומתקיימים שיעורים קבועים בדף היומי בהלכה" הוא אומר בהתרגשות. "עצם הידיעה על כך שעומד להתקיים אצלינו מעמד סיום גרמה לכך שעוד עשרה אברכים הצטרפו ללימוד דף היומי וסיימו איתנו ברכות, במונחים מקומיים מדובר בכמות אדירה".
"ניתן לראות כאן בבירור את ההשגחה עליונה" מוסיף הרב פימה. "הסיום תוכנן במקור להתקיים לפני כארבעה חודשים, אך היהודים והרבנים שבאזור מינסק ופינסק סברו כי בגלל הקור הקיצוני והחורף הקשה באזור, יהיה קשה מאוד לכל היהודים מהאזור להגיע ולשמוח בשמחה המיוחדת. מעמד הסיום נדחה בסופו של דבר, לקצה השני של החורף, כאשר באותו זמן איש לא ידע שבימים אלו, שאר כלל ישראל לא יוכלו לנסוע ולהתאסף יחדיו".