מפיגוע הירי הקטלני בערב החג ועד לסודות של היכל החזנות בירושלים: בתוכנית מיוחדת של "דבר ראשון" למוצאי יום כיפור, משה מנס פותח את הלב בווידוי אישי על משקל וכושר, ומארח לשיחות מרתקות ונטולות פילטרים את חיים שטרן שניצל בנס מפיגוע הירי במעיין, את היועץ הכלכלי הרב שולם פקשר שמזהיר ממלכודת החובות של סוכות, ואת החזן הרב צבי וייס שמביא את מה שקורה מאחורי הקלעים של בית הכנסת הגדול.
המונולוג: "אין לי שום ביקורת עליכם, גם אני שקלתי 110 קילו"
קצת לפני שעוברים למרואיינים של היום, משה מנס – המגיש והבעלים של סטודיו – נעצר לשיחה פתוחה בגובה הניניים, מתוך הלב.
הרגע יצאנו מיום כיפור, יום שהחלטנו שאנחנו רוצים להשתנות, להשתפר, לעצור עם החטאים עם ההרגלים הלא רעים וכאן על כולנו לזכור את מה שאמר המשגיח שצריך לקבל קבלה אחת שאפשר להתמיד בה. אני רוצה לקחת את זה אל נושא הבריאות "הרבה אנשים אומרים לי: 'תקשיב, לא נעים לנו ממך. היינו מאוד רוצים לעשות כושר, וכל פעם שאנחנו רואים אותך עולה בנו ביקורת עצמית על זה שאנחנו לא מתאמנים ולא מקפידים על תזונה'. ואני רוצה לומר לכם: אני כל כך מבין אתכם, ואין לי שום ביקורת עליכם. בעבר שקלתי 110 קילו. הייתי שמנמן ממש, עד כדי שמן. וכשהייתי במצב הזה, לא היה אפשר לדבר איתי לא על ספורט ולא על תזונה. הייתי אומר: 'אל תבלבלו לי את המוח, טוב לי איך שאני ואל תשגעו אותי'.
כדי לבלום את סין: ישראל לוחצת על ארה"ב לאשר F-15 למצרים
מנגד, אנשים רזים ובריאים מסתכלים על אנשים שמנים ואומרים: 'איך אתם מסוגלים? איך לא רע לכם עם הכבדות הזו?'. כשהאמת היא שזה לא תמיד תלוי בנו. זה לא באמת בשליטתנו. לכן אין מקום לביקורת. כל אדם מורכב ממיליון משתנים ואיפה שהוא נמצא בחיים.
שום הפחדה לא תסחוב בן אדם לחדר כושר. אבל כשבן אדם מקבל החלטה – זה כבר שלו. והטעות הגדולה היא שאנשים בטוחים שכדי להיכנס לשנה בריאה וחזקה יותר צריך להתאמן כל יום, לאכול רק חסה ולהגיד שלום לגלידות ולפיצות. אז זהו, שלא.
כל מה שנדרש מאדם שלא מתאמן בכלל – זה אימון אחד של 45 דקות בשבוע. או פעמיים בשבוע הליכה, פעם בשבוע להרים משקולות בצורה נכונה. אין לכם מושג עד כמה 45 הדקות האלה יכולות לשנות לכם את החיים. זה משפר את ההרגשה, את השינה, הבריאות, ואפילו את הזוגיות. תעשו משהו קטן שאתם יכולים להתמיד בו. לפעמים זה גם יהיה הטריגר לשינוי משמעותי יותר".
כמעט טבח בערב יום כיפור: "ראיתי את המחבל יורה בדם קר"
בצילו הכבד של פיגוע הירי הקשה בערב החג במעיין בבנימין, בו נרצח הקדוש נתנאל שוקרון הי"ד, אביהם של שישה ילדים. ארחנו לראיון את הרב חיים שטרן, איש 'איחוד הצלה' ממודיעין עילית שנכח בזירה וניצל בנס גלוי, משחזר בראיון מצמרר את רגעי האימה:
"הגעתי למקום, עברתי את הנקודה שבה המחבל עמד. נכנסתי לחניון, עוד לא הספקתי לכבות את המנוע ופתאום שמעתי ירייה. פתחתי את הדלת, הסתובבתי אחורה וראיתי בן אדם עומד על הכביש ויורה לאורך כביש 446. באותם רגעים היו שם לפחות שישה-שבעה רכבים."
משה מנס: "אתה מבין שמדובר במחבל, מבין שאתה לא חמוש, מה אתה עושה?"
חיים שטרן: "הוא היה עם הגב אליי. ראיתי שהוא לא שם לב, שילבתי לרוורס וטסתי מהחניון לכיוון מעיין מאיר. הזהרתי את האנשים שם, לחצתי על לחצן המצוקה ברכב והתקשרתי למשטרה. רק כשהיריות נפסקרו – חזרתי לשטח."
כפי שמתברר, גשש שהיה על ההר הסמוך זיהה את המחבל, ירה עליו מרחוק (כ-200 מטר) ופצע אותו ברגליו – מה שגרם למחבל להימלט ומנע למנוע טבח המוני בטובלים.
מנס ושטרן הצביעו על הדילמה הקשה של בעלי רישיון נשק: "כשאנחנו הולכים לים או למעיין, אין איפה לשמור על הנשק ואי אפשר לקחת אותו למים. זו בעיה אמיתית שחייבת פתרון."
"זה היה יום כיפור יחיד ומיוחד," מסכם שטרן בדמעות. "המחשבות הן קודם כל על השגחה פרטית. האסון היה יכול להסתיים הרבה יותר גרוע. בסוף הקב"ה משגיח, וכל אחד מאיתנו צריך להתחזק בתשובה ומעשים טובים."
מלכודת החגים: כך תמנעו מקריסה כלכלית אחרי סוכות
אחרי יום כיפור, הציבור החרדי נכנס ל"אטרף" קניות של שלושה ימים: ארבעת המינים, סכך, בגדים, אוכל למשפחות והוצאות עתק. משה מנס אירח את היועץ הכלכלי והמרצה, הרב שולם פקשר , כדי להבין איך לא גומרים את החג בבור כלכלי.
"אנשים תמיד מופתעים מחדש מהוצאות החגים," מסביר פקשר. "מחקרים מראים שאנשים מסתכלים רק על התקציב החודשי הקרוב ושוכחים את התמונה השנתית. הדבר הנכון הוא לבנות תקציב שנתי שמכניס את כל האירועים הצפויים. משפחה צריכה לקחת את ההוצאות החודשיות הרגילות שלה ולהוסיף עליהן עוד 20% מדי חודש בצד – לטובת ההוצאות השנתיות והחגים."
פקשר מזהיר מנורמה מסוכנת: "יש תופעה שמפילים על חודש החגים הוצאות של שנה שלמה – כמו קניית מוצרי חד-פעמי במכירות מוזלות. אם אין כסף מיועד לזה – זו תרבות שמביאה לקריסה."
ומה לגבי פריסת תשלומים או הלוואות ברגע האחרון?
פקשר חד משמעי: "בשום אופן לא. צריכה שוטפת בהלוואה היא הלוואה רעה מאוד. אף אחד לא רוצה למצוא את עצמו בחנוכה משלם על הלולב. תשלומים באשראי בקופה זה אסון – בחודש הבא תגיע הוצאה אחרת ותמצאו את עצמכם בלופ של ריביות. אם אין ברירה ונתקעתם, עדיף לקחת הלוואה אחת מוגדרת מראש בסכום קצוב, מאשר להיגרר לאשראי מתגלגל."
מאחורי הקלעים של בית הכנסת הגדול: "חצי שנה להתכונן, חצי שנה להתאושש"
את התוכנית חתם מפגש מרתק ומלא הוד עם החזן הראשי של בית הכנסת הגדול בירושלים, הרב צבי וייס, שנמצא כעת ב"יום הראשון של ההתאוששות" לאחר תפילות ימים נוראים.
השנה, הופיעו בבית הכנסת הגדול שני חזנים יחד – צבי וייס ונסים סאל. וייס התלוצץ על האמירה "והוא רחום" במוצאי החג על לשון הרע של "מי היה יותר טוב", אך וייס הבהיר "העבודה בבית הכנסת הגדול כל כך גדולה וקשה, שגם אם יכנס חזן שלישי – יהיה לו המון מקום."
"אנחנו עושים בין 20 ל-40 חזרות," חשף וייס. "לוקח חצי שנה להתכונן לראש השנה ויום כיפור, וחצי שנה להתאושש. לעמוד מול היכל מלא בלמעלה מ-1,000 איש ומקהלה של 20 זמרים – זה מאמץ פיזי ואקוסטי אדיר, אבל בעיקר 'עבודה שבלב'. אנשים באים לשפוך את הלב וזה שואב אנרגיות נפשיות. הקול שלי היום בכלל לא נשמע כמו שנשמעתי אתמול."
בתשובה לשאלה האם במקום ממלכתי כזה יש מקום לרגש אמיתי או שחייבים להיצמד למסגרת, ענה וייס: "אתה חייב להיות שם באמת. אם אתה לא מתכוון למילים – ירגישו מיד שאתה שחקן. אין מרחב להיות שחקן, אני משתדל בכל כוחי להיות בעל תפילה."
וכמה עולות העליות בבית הכנסת המפואר? וייס ניפץ את המיתוסים: "אין אצלנו מסחרה פומבית של 100,000 דולר. הכל נעשה בצורה מכובדת ומסודרת מראש בפתקאות ותרומות סגורות."
ומשהו לחובבי המוזיקה: איך מתקבלים למקהלה של בית הכנסת הגדול? תשובתו של וייס קצרה וחדה: "צריך לדעת לקרוא תווים בדיוק כמו שאתה קורא עיתון."
4 תגובות