לקורונה "אין אלוקים" ואין לה גם גבולות. כשם שהיא הורגת את החלשים שבנו ומדבקת את כולנו, כשם שהיא סוגרת את כולנו בבתים וכשם שהיא מחריבה את הכלכלה שלנו – כך היא מלמדת אותנו על ערכי הערבות ההדדית והאחווה. הדאגה לחלש ולמי שמתקשה יותר.
אבל לצערי, כל זה לא חל על היחס כלפי הציבור החרדי.
אני חילוני, גר ברמת אביב, תל אביב. יש לי חברים חרדים רבים. אני עובד איתם, מדבר איתם, מוביל מהלכים איתם. הם חושבים אחרת ממני, שומרי מצוות (אני מסורתי, אבל לא שומר שבת). אנחנו יכולים לריב ולמצוא בקלות את המבדיל בינינו.
אבל אנחנו בוחרים למצוא את המשותף. ויש הרבה. שני דברים מרכזיים: אנחנו יהודים ואנחנו ישראלים. אנחנו גם שומרי חוק, אוהבים (מאוד) את המדינה שלנו ונשמעים לחוקיה!
אבל... בימים האחרונים אני נחרד לשמוע הטחת האשמות, עלבונות ואמירות של שנאה כלפי הציבור החרדי "עיר של קורונה"; "מדבקים"; אנשים מפחדים מחרדים; מדירים אותם כי הם כולם "חולים בקורונה"; מאשימים את החרדים ברשלנות; בחוסר אכפתיות; בזלזול בהוראות המלחמה בקורונה.
אני שומע – ונדהם. אני שומע – ומתקומם, נעצב ממש. בתקופה קשה כל כך, חובה עלינו לחבק, גם אם ממרחק של 2 מטרים, את כולם. בייחוד את מי ששונה מאיתנו. חובה עלינו להבין את השונות. את הצרכים השונים של כל אחד ואחת מאיתנו.
ודווקא בתקופה כזו אנחנו עוסקים בשנאה, השמצות, שיימינג חברתי והסתה ממש כנגד ציבור שלם?
תבינו. הקורונה לא מבדילה בין חילוניים, מסורתיים, חרדים, ערבים, גברים או נשים. חילוני מדביק חרדי, שמדביק ערבי, שמדביק חובשי כיפה סרוגה. זו ישראל שלנו – כולנו ערבים זה לזה, וכולנו מדביקים זה את זה!
אז נכון, יש ריכוזי אוכלוסייה שיש בהם הידבקות בהיקפים גדולים יותר. הערים הללו הן חילוניות וגם חרדיות. אבל לקחת ציבור שלם ולהדביק לו את הקורונה?!
לוקחים ציבור שלם ומדביקים לו מחלה, מנדים אותו ומביישים אותו. מצמידים לו סטיגמות ודעות קדומות.
תקשיבו טוב. בתל אביב, השבתות האחרונות היו אסון של הידבקות בקורונה ושל צפצוף ארוך ומתמשך על האיסורים במסגרת המלחמה בקורונה. תל אביבים, חילוניים וחילוניות, שרצו בפארקים, בחניונים, בחופי הים, בגינות המשחקים – למרות האיסור! הם לא שמרו על הריחוק החברתי.
וזו הסיבה שההנחיות הוחמרו לכמעט-סגר, איסור יציאה מהבית ואיסור של התרחקות מעבר ל- 100 מטר ממקום המגורים. כי אנחנו, התל אביבים, לא מילאנו אחר ההנחיות וגרמנו להדבקה בקורונה.
לא חרדים עשו את זה, אלא חילוניים.
ועוד דבר: סכנת ההידבקות מקורונה מוסברת בעיקר לציבור החילוני, שרואה טלוויזיה, גולש באתרי האינטרנט. הציבור החרדי – לא נמצא שם! הוא לא בסמארטפונים, לא בווטסאפ ובמקומות האלה.
לציבור החרדי צריך לפנות בדרך שבה החרדים מדברים. בתרבות שלהם. בעולם המונחים והמושגים שלהם. דרך המנהיגים של הציבור הזה – הרבנים. וזה לא נעשה מספיק.
ועוד דבר חשוב: בקרב הציבור החרדי יש קבוצות קיצוניות שמפרות חוקים ולא מאמינות במדינת ישראל. זה מיעוט שולי. אבל לצערי נותנים לו את מלוא תשומת הלב והחשיפה.
ואז אצלנו, החילוניים, נוצר הרושם המוטעה – שכל החרדים מפרי חוק ופועלים בניגוד להנחיות. וזה לא נכון!
לצערי, הגישה הזו כלפי החרדים במקרה של הקורונה, משקפת דעה מסויימת שנהוגה כלפיהם עוד לפני שמישהו חלם על הקורונה. זו בעיני גזענות על רקע דתי.
הסטיגמות הללו רק צוברות תאוצה על רקע חוסר הוודאות, מצב החירום והפחדים שכולנו סובלים מהם. אבל היא מסוכנת לאחדות החברה הישראלית – וצריך להילחם בה.
אחיי ואחיותי החרדים והחרדיות. אל תקשיבו לקולות השנאה והגזענות שמופנים כלפיכם.
רוב מכריע של החילוניים אוהבים, מחבקים (מרחוק) ומתפללים למיגור הקורונה בישראל וגם בקרבכם.
ולמי שלא הבין את זה עדיין: או שנהיה תלויים זה בזה, או שנהיה תלויים זה לצד זה. וברוח הימים האלה: או שנהיה חזקים ביחד, או שנהיה חולים ביחד!
חג כשר, שמח ומלא בריאות וחירות מהקורונה.
הכותב הוא תל אביבי, יהודי, חילוני, שהיה מנכ"ל לשכת העיתונות הממשלתית