בשבועות האחרונים, הרחובות שקטים ובחוץ דממה. עוד רגע ונתרגל. אך היום הדממה שונה בתכלית. זו דממה הפורצת מתוך כאב גדול, המשקף את זיכרון הלוחם שקולו נדם בין פגז לפגז, ואת זיכרון המשפחה שישבה שותקת דקות ארוכות, לאחר שקיבלה את הבשורה המרה. זו דומיה של עם שלם, אשר שכל את בניו ובנותיו במערכה המתמשכת על עצמאותו ועל ביטחונו.
זו דממה המצווה עצור. עצור כדי לזכור, עצור כדי לומר למשפחות אנחנו איתכן, גם בימים מורכבים אלו, שבהם לא נראה אתכן פנים מול פנים, ולא נצטופף בשורה אחת עם הישמע הצפירה. לא נראה אתכן, אבל נחוש את הצער, לא נעמוד לצדכן בטקס, אך נעמוד לצדכן בכל מובן אחר. אנחנו עומדים בדום, מרכינים ראש וזוכרים.
אנחנו זוכרים כשאנו לובשים את מדי צבא ההגנה לישראל, המייצגים את הערכים שביטאו הנופלים בלכתם. את הדבקות במשימה, את המסירות, הרעות ועוז הרוח.
אנחנו זוכרים כשאנו בפעילות המבצעית בין סמטאות צפופות או בשעת אימון. בהכנות לביצוע ובמהלכו צפים ועולים אירועי העבר, הניסיון המצטבר והלקחים, כשמאחורי כל אחד מהם שמות ופנים.
אנחנו זוכרים כשאנו מסיירים בארץ לאורכה ולרוחבה; זוכרים ויודעים- על הגבעה הזו מישהו נשם את נשימתו האחרונה, אך למרגלותיה פורח יישוב.
מחר יתרומם הדגל לראש התורן. כל חוט כחול שרקום בו מייצג כל אחד מחיילי צה"ל ומפקדיו, שבמותם העניקו לכולנו את החיים בביטחון במדינת ישראל.
עכשיו זו המשמרת שלנו, וחובתנו לבצר את יכולות ההגנה וההתקפה של מדינת ישראל. לצד המאמץ הקבוע להגן בכל הגבולות, חובתנו לפרוץ את גבולות הקיים, לחדש ולהשתנות. צה"ל פרוס בימים אלו בכל רחבי המדינה, ולוקח חלק מרכזי במלחמה נגד המגפה. אנו עושים זאת כמו בכל משימה לאומית- בהזדהות עמוקה, מתוך תחושת אחריות ובחדשנות. ברוח זו גם נפעל לשיפור יכולות צה"ל, יכולות אשר יקנו לנו כושר התקפי גבוה, והגנה טובה יותר. צה"ל הוא חומת המגן של מדינת ישראל, וכל מי ששירת ומשרת בו, צריך להיות גאה על הישגי המדינה, על חלקו של צה"ל בכך ועל חלקו האישי.
בשם כל חיילי צה"ל ומפקדיו, אני מצדיע לנופלים, מתחייב שנעשה כל מאמץ להשיב את הבנים לגבולם, מחזק את המשפחות השכולות, מחבק אותן, ומבטיח שנעשה כל שביכולתנו, על מנת להגן על מדינת ישראל ואזרחיה.
יהי זכר הנופלים ברוך!