הגרי"מ לאו מדבר

ראיון דומע: הרבנות לצד הראש"ל וסגירת המעגל האישית

הכהונה ברבנות לצד הראש"ל הרב בקשי דורון זצ"ל; הפגישה האחרונה; האחדות מול התקשורת; הילד ששרד את השואה והפך לרב ראשי וסגירת המעגל עם הבן • הרב ישראל מאיר לאו בראיון (TV)

ישי כהן | כיכר השבת |
(צילום: יוחנן בלייך)

'שלושים' לזקן הראשונים לציון: במלאות ה'שלושים' להסתלקותו של הראשון לציון, הגאון רבי אליהו בקשי דורון זצ"ל, 'כיכר השבת' בפרויקט ראיונות מיוחד, בהגשת ישי כהן, עם הרבנים והאנשים הקרובים ביותר לראש"ל.

במסגרת הפרויקט מתארחים הראשון לציון הגר"ש עמאר, הרב הראשי לשעבר ועמיתו של הגר"א לרבנות הגאון רבי ישראל מאיר לאו, יו"ר ש"ס השר אריה דרעי - שגדל כילד בשכונתו של הרב ומאוחר יותר הביא לבחירתו לתפקיד הרב הראשי - והרב אבא יצחק שטרית, ראש לשכת הרב.

והיום: הפרק השלישי. הגאון רבי ישראל מאיר לאו, שכיהן בתפקיד הרב הראשי לצד הראשל"צ זצ"ל מדבר על תקופת הרבנות, ההיכרות הראשונה, הפגישה האחרונה. וגם, בדקה ה - 15:00 לראיון, הרב לאו מדבר על סגירת המעגל כילד שניצל מהשואה והפך לרב ראשי ואף זכה ובנו נבחר גם הוא לתפקיד הרם.

בפרקים הקודמים:

יו"ר ש"ס אריה דרעי על הילדות בצל הראש"ל

ראש לשכת הראש"ל בראיון מהחדר המיותם

"עד לבחירות לרבנות הראשית אני הכרתי אותו מרחוק", מספר הגרי"מ לאו: "ועקבתי אחרי העליה שלו מהשכונות בעיר בת ים, דרך תפקידו כרב העיר חיפה, עד אשר הוא הגיע אל הרבנות הראשית, שם עבדתי איתו יחד בשיתוף פעולה הדוק בשלל הנושאים, כולל בנושא שנת השמיטה שיש בו מחלוקת גדולה בעניין 'היתר מכירה', ואני רוצה לומר שהרב בקשי היה קודם כל איש חכם, ואחר כך כמובן איש של תורה והלכה שגדל בשכונה בבת ים יחד עם כל עמך בית ישראל, יחד עם העולים מברית המועצות ומאפריקה, והוא ידע לחבר ביניהם.

"היות שהרב בקשי היה חכם מאד הוא ידע איך לגשת אליהם, בצורה נבונה מאד, ובהנהגה של 'סייג לחכמה שתיקה', שזו היתה הנהגה חכמה מאד שעזרה לנווט את הספינה עם כמה שפחות חילול ה', למרות שהיו לנו מחלוקות שונות".

לדבריו: "אני גם זוכר שלפני שנת השמיטה הוא עלה בעצמו אל הגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך על מנת להתייעץ בכמה נושאים, ורק אחרי הביקור הוא סיפר לי על ההתייעצות מבלי שבכלל ידעתי עליו".

הרב זוכר את הפגישות עם הרב בקשי אחרי שהוא חלה?

"כן. הפגישות היו כואבות מאד, ובפרט בחורף לפני כשלוש שנים, אחרי שהוא חזר הביתה מבית החולים, ואסור היה לו לרדת מהמיטה, אני הגעתי אליו ושאלתי אותו, איך כבוד הרב מרגיש, והוא אמר לי 'אני רוצה ללכת'. בהתחלה לא הבנתי על מה מדובר וניסיתי להציע לו עזרה, אבל הוא חזר ואמר, 'אני רוצה ללכת לגמרי, אני חושב שמספיק'.

"היו לי דמעות בעיניים, ונורא כאב לי לשמוע את הדברים, וברוך ה' שהוא המשיך לחיות עוד 3 שנים, ואלמלא הקורונה מי יודע עוד כמה זמן הוא יכול היה לחיות".

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר