הדבר הראשון שקפץ לי בבוקר הזה היה העוול שנעשה במירון תש"פ. ולא, אני לא שייך לגדודי הקנאים או הקיצוניים, שחיפש בכל מחיר להגיע להר. אני איש פשוט שכל חטאי הוא שיש לי הרבה מאוד חברים מקושרים שדואגים לייחצן את עצמם מעל כל סטורי אפשרי. ושם, בין הקפה לסמארטפון, פתאום גיליתי מאות אנשים חשובים מספיק, סלבריטאים מספיק, או אולי עם קצת יותר מעות בארנק ופרוטקציות - שהשתחלו להילולה במירון ודאגו לתעד כל פיפס או קרטוצ'קע, להוציא לנו את העיניים.
ומאוחר יותר, כבר לא רק אני ראיתי, אלא כל עם ישראל, את בעלי הממון ואמנים מפורסמים שהצליחו להשתחל למירון על כנפי הקומבינות והקשרים שלהם.
וכאן אני הקטנטן שואל, מי למען ה' נתן להם אישור? העליהום התקשורתי סביב ההר והאזהרות החוזרות ונשנות הבהירו לכולם שהשנה הקונספט שונה - אין הילולה בהר. הכל קטן קומפקטי ומדולל, אמרו לנו, רק לכבוד התנא. האם מסתבר כי הדברים לא כהווייתם וכתכנונם?!
אני משוחח הבוקר עם אחד מחבריי הצ'עלמרים, כזה שכל השנה מתכנן את רגע ההודיה במירון על הנכד שנולד אחרי הרבה שנים, איש שכולו קודש לרבי שימע'ן, והוא מספר לי בכאב שהשנה הוא בבית, ואיתו כל ה'אייזנבכים' וה'קלצקינים' וה'פרושים' ועוד ועוד. כל זקני ירושלים, אנשים שעשרות שנים נוסעים למירון מידי שנה בשנה, הושארו בהוראה מגבוה בבית. מי כן הגיע להר? אותו זמר ידוע. ולא, הוא לא הוזמן כזמר לשיר על הבמה שם לכבוד הצדיק. הוא הגיע רק הוא מכיר מישהו שמכיר מישהו.
זה עוול! מול אותו זמר, ולא רק הוא, אלא כל המקומבנים שהיה גם דחוף להם להחצין את זה באינספור סטורים וסטטוסים שהם העלו לרשת - נמצאים אנשים תמימים שרבי שמעון נותן להם חיות לכל השנה. אלה אנשים שנוסעים בחמישה אוטובוסים, נסחבים ארבע שעות רק בשביל הזכות להיות בקבר. וככה לקחו להם את ל"ג בעומר, ועוד העניקו אותו במתנה למישהו אחר, אנשים שלא יודעים מימינם ומשמאלם במירון, שבאו רק להצטלם וללכת. איזו בושה וחרפה.
בואו נעשה סדר: אם זו ההחלטה של משרד הדתות או המשטרה, או אלוקים יודע מי, ואותו גורם החליט בהוראה גורפת וצודקת ושווה שכולם לא עולים - אז בסדר, לא הייתי מצייץ. אך כשזה הופך להיות שטח שמיועד לאנשי ממון ומיליונרים ששלשלו מכיסם על מנת להיות שם, או זמר שמקורב מספיק לצמרת או לצנרת, שהגיע לא על מנת להופיע אלא לומר תהילים כאחד האדם. אז למה דווקא הם? וכי הדם שלהם סמוק יותר מכל זקני צפת וירושלים?
כך גם ראינו שם ילדים של כל מיני אישי ציבור ואנשי ביטחון, שאביהם קבל אישור והם הזדנבו והצטופפו ברכב הביטחון. כי מה זאת אומרת, אבא שלהם הרב"צ או הקמב"ץ, אז להם זה בסדר, מותר.
"איפה ואיפה", קוראים לזה. תגידו לי, אתה קנאי, מתלונן סדרתי. אבל ממש לא. אני עצמי אדם שכל שנה הקפיד לנסוע בל"ג בעומר למירון, לשאוב שמחה וישועות, ולראות את כל האיפה ואיפה הזאת מרחוק - פשוט מפוצץ.
אמש, כתושב ירושלים, הסתובבתי ברכבי בשכונות השונות וצפיתי במשפחות הרבות נצבות במרפסות ובידיהם לפידים, כשהם שרים, רוקדים ושמחים לצלילי המוזיקה שבקעה מהרמקולים הרבים שפוזרו בשכונות. הם נצמדו ונשמעו להנחיות משרד הבריאות, ונשארו בבית - למרות שזה הקהל הטבעי של באי הר מירון בל"ג בעומר. אבל לראות את כל מה שהתרחש אמש בהר, פשוט הכעיס ועצבן, איפה ואיפה קוראים לזה!
נכון, רבי שמעון מקבל את כולם בזרועות פתוחות, כולם תלמידיו, והאהבה לכולם שווה, וזה לא שיש מישהו ש"מחובר" יותר לצדיק ממישהו אחר. אבל באמת ובתמים - יש אנשים שזה הדלק שלהם לכל השנה, אז או אף אחד (!) או כולם. הגיוני, לא?
אמרו שיהיו 3 הדלקות, עם 40 איש בכל אחת מהן. בספירה מהירה זה יוצא 120 איש. בוא נגיד שנוסיף קצת עיתונאים, נהגים, ועוד קצת – הגענו ל-150. אבל כולנו ראינו שם מאות רבות בלילה, אולי יותר, של כל המקומבנים. זה מקומם!
מי לוקח אחריות לכל היח"צנים שהיו שם על ההר שמרגישים שהעולם של סבא שלהם, וכל אותם מיוחסים שמצאו את האדם בסמכות הגבוהה שנתן להם אישור לעלייה להר, כאשר אנשים אחרים ששווים אליהם, רק פחות, ולא מכירים את ה'גבוה' הזה - נשארו בבית עם כאב בלב.
מי?
זהו חוסר צדק משווע שעולה לשמים עם אדי המדורות שלא היו השנה.
לדעתי, בשוך המהומות והמוזיקה, מישהו שם למעלה יצטרך לתת דין על מעשיו התמוהים והלא הוגנים, כי העם דורש צדק חברתי.