עולם החזנות והתפילה הישראלית האשכנזית איבד במהלך ימי החג את אחד מגדולי החזנים של הדור. ר' חיים אדלר ז"ל, שנפטר בגיל 86, נחשב לסמל של חזנות אותנטית ותפילה טהורה.
אדלר נולד בכ"ג בתשרי ה'תש"ט (6 באוקטובר 1939) בשכונת פלורנטין בתל אביב. כבר בגיל 11 החל לעמוד לפני התיבה, ומאז ועד ימיו האחרונים נשא את קולו העוצמתי – טנור לירי חזק עם מנעד דרמטי – בבתי כנסת ובמעמדים מרגשים ברחבי העולם.
מסלול חיים של תפילה
במשך שנים רבות שימש אדלר כחזן ראשי של בית הכנסת הגדול בתל אביב, ולאחר מכן התמנה לחזן הראשי של בית הכנסת הגדול בירושלים. בשני המקומות הפך לנוכחות קבועה ומרכזית, במיוחד בימים הנוראים ובסליחות, כשאלפים נהרו לשמוע את תפילותיו.
סגנונו שילב את מורשת רבו, החזן לייב גלנץ – עם דגש עמוק על מילות התפילה ונעימות רצ'יטטיב – יחד עם מוטיבים חסידיים שספג בילדותו ונוסח ישיבת חברון. הוא נהג לומר: "חזן צריך להיות א דאוונער, לא זמר". בעיניו החזנות לא הייתה קונצרט, אלא תפילה חיה ומחברת.
אדלר הופיע בקונצרטים ברחבי העולם, הקליט אלבומים רבים של קלאסיקות חזנות, ניגוני חסידות ושירי עם ביידיש, והשאיר חותם עמוק גם על הדור הצעיר. בנו, הזמר החסידי ישראל (שרוליק) אדלר, ממשיך את המסורת המשפחתית.
ר' חיים אדלר לא היה רק חזן בעל קול נדיר – הוא היה סמל ליהדות אשכנזית חיה, שמחברת בין מסורת עתיקה ללבבות של מתפללים בישראל ובתפוצות. אלמנותו, ילדיו, נכדיו וקהל מעריציו הרחב נותרים עם מורשת של תפילה טהורה, כוונה עמוקה וקול שהרעיד לבבות.
יהי זכרו ברוך. תנצב"ה.
3 תגובות