בצעדים איטיים ובטוחים, מדינת ישראל מתחילה לחזור לשגרה - שגרה בצל אימת ההדבקה. במסגרתה יפתחו בזהירות עוד ועוד חלקים מהמשק, זה הזמן לבחון מה הייתה הסיבה להדבקה הגבוהה במגזר החרדי, האם בשל הצפיפות או הרשלנות, ואיך מבטיחים שזה לא יחזור על עצמו - במידה והתחזיות יתממשו - ויהיה גל שני.
בקהילה החרדית הכה הנגיף בעוצמה ואחוז החולים בה הוא גבוה בהרבה מיחס שיעורה באוכלוסיה. בעיתונות החרדית עלה שוב ושוב הטיעון שהיקף ההדבקה בציבור החרדי הוא נגזרת של הצפיפות הגבוהה בחברה החרדית ולא כתוצאה של אי תגובה הולמת בזמן לאיום ההדבקה.
בטיעון זה, באופן עקיף נטען - הלכה למעשה כי היקף ההדבקה בחברה החרדית הוא בבחינת תוצאה בלתי נמנעת. כי הרי את הצפיפות בציבור החרדי לא ניתן לפתור, בטח לא בטווח הזמן הקרוב.
במידה וטיעון זה אכן נכון יש בו כדי להשפיע באופן דרסטי על המדיניות לקראת הגל השני שחזוי בחורף חלילה. אם יהיה גל הדבקה נוסף ואכן בגלל הצפיפות ההדבקה בריכוזים חרדיים תהיה מחויבת המציאות, הרי שחלילה צפויים עוד הרבה נדבקים חרדים בגל השני ח"ו.
דבר זה ישפיע לא רק על הנדבקים, אלא על כולם. אם יהיה גל הדבקה באזורים עשויה הממשלה להטיל סגרים על ריכוזים חרדיים כפי שעשו בבני ברק ובשכונות חרדיות בירושלים בגל הראשון.
מחקר שנעשה במכון החרדי למחקרי מדיניות על ידי צמד חוקרים, אסף צחור-שי שמשמש כחוקר בכיר במכון, וניצה (קלינר) קסיר, שמשמשת כמשנה ליו"ר המכון, בדק את הקשר שבין צפיפות והידבקות בקורונה, באמצעות נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ונתוני משרד הבריאות.
הקשר שנבדק הוא בשני היבטים של צפיפות – האחד בדירת המגורים, כלומר כמה נפשות יש ביחס למספר חדרים. למדד זה יש השפעה גם על תדירות המגע בין בני הבית, וגם במקרה שמצריך בידוד יש לכך השפעה על השאלה האם ניתן לקיים בידוד או לא.
ככל שיש יותר נפשות בדירה יותר קטנה הרי שסביר יותר להניח שהמגע בניהם יהיה תכוף ואינטנסיבי יותר. וגם יהיה קשה יותר לבודד חשוד או חולה בבית במקרה שכזה.
נמצא שהצפיפות בדירת המגורים בקרב כלל החרדים בישראל עומדת על 1.4, בדומה לצפיפות בקרב ערבים ובפער גדול מהצפיפות בקרב יהודים לא-חרדים, העומדת על 0.8.
אך לא רק הצפיפות בתוך הדירות נבחנה אלא גם צפיפות האוכלוסין המחושבת לפי גודל האוכלוסייה לקמ"ר למגורים.
צפיפות האוכלוסין אצל החרדים
צפיפות האוכלוסין, המושפעת מצפיפות הדירות, מצפיפות הבתים ביישוב וכמות השטחים הציבוריים, גבוהה ביישובים החרדים פי שלושה עד ארבעה מהממוצע הארצי ביישובים לא-חרדים.
הצפיפות הגבוהה בערים החרדיות (ובשכונות החרדיות בירושלים ובבית-שמש) בולטת ביישובים המונים למעלה מ-50,000 תושבים. הניתוח בנייר נעשה בנפרד עבור שלוש קטגוריות גודל של יישובים: 5,000–20,000 תושבים, 20,000–100,000 תושבים ו-100,000 תושבים ומעלה.
למסקנת החוקרים עולה כי אכן ככל שצפיפות האוכלוסין ביישוב גבוהה יותר, אכן שיעור החולים המאומתים גבוה יותר.
לצד זאת, בחלק מהיישובים, ובכלל זה היישובים החרדים, שיעור החולים המאומתים גבוה ממה שהיה מצופה בהתאם לצפיפות היישוב, ומוסבר על-ידי גורמים נוספים לצפיפות.
כמו למשל ההפנמה מאוחרת של סכנת ההידבקות בחברה החרדית. כמו כן, בשל האופי הייחודי של החברה החרדית, קיים שימוש רב במוסדות הקהילתיים והדתיים ובשטחים הציבוריים באזור המגורים. כתוצאה מכך, הצפיפות הגבוהה בשילוב אינטראקציות חברתיות רבות מגבירות את סכנת ההידבקות.
למסקנות אלו חשיבות גבוהה גם בכל הקשור לחזרה לשגרה וגם בכל הקשור לכוננות לקראת גל נוסף חלילה. אמנם הן מלמדות על מידת אחריותה של החברה החרדית להיקף ההדבקה ששרר בה, אולם יש בכך להדגיש כי הצפיפות אינה גורם בלעדי המשפיע על ההדבקה, וכי כל אחד ואחד, גם אם הוא מתגורר באזור המאוכלס בצפיפות, יכול באמצעות הקפדה על ההוראות להגן על עצמו, על משפחתו על הקהילה בה הוא חי ועל המדינה כולה.
