מהפכה בהבנת סוד המחשבה האנושית: מדענים מ-MIT פורצים דרך בחקר המוח

המשמעות של תיאוריית גלי המוח החדשה רחבת היקף ופורצת דרך: היא משנה את ההבנה המדעית המסורתית לגבי החשיבה האנושית והתודעה, ומציבה את גלי המוח במרכז הבמה כמנוע מתוזמן ודינמי, שמאפשר לאדם לא רק ללמוד, לזכור ולהגיב במהירות, אלא גם להפעיל בקרה מודעת, להבדיל בין עיקר לטפל ולשלוט על דפוסי החשיבה וההתנהגות. גלי המוח אינם רק תופעה פיזית או תיעוד של פעילות עצבית אקראית, אלא מנגנון מארגן שמייצר רשתות עצביות, משנה אותן בזמן אמת, ומתעדף מידע בהתאם לדרישות הקוגניטיביות והרגעיות. במילים אחרות - התודעה שלנו אינה רק תוצר של אותות חשמליים, אלא של תזמורת גלית הרמונית, שמתפקדת כמנצח־על הכרתנו, ומחברת יחדיו חוויה, זיכרון, למידה, רגש ותגובה לשלם אחד מתואם וחי.

המחקר של מילר מלמד כי יש מיונים ברורים בין סוגי הגלים: גלים איטיים יותר, מסוג אלפא ובטא (15-35 הרץ), נושאים את פקודות הבקרה "מלמעלה" - החוקים, המטרות והשאיפות הקוגניטיביות שמנחים את ההתנהגות. מנגד, גלי גמא מהירים (35-60 הרץ) מביאים את המידע החושי; בעת פעולות זיכרון מורכבות, גלי הבטא "מנתבים" את הגמא בהתאם לצרכי המוח. כשנדרש שליפה של מידע, המוח מפחית את עוצמת גלי הבטא - וכך מאפשר לגמא "למשוך" את הפרטים הדרושים. מחקרים עדכניים אף הציעו שתדרי תטא פועלים כ"מכ"ם" לסריקת הקורטקס בעת שליפת זיכרון.

בשנה שעברה, גיבש מילר את שם התיאוריה והציג אותה כ"עיבוד מרחבי" (Spatial Computing). לפי הגישה החדשה, גלי הבטא מכווינים ו"משתיקים" אזורים במוח, בעוד הגמא ממלא את החללים ברשתות מידע חדשות לפי הצורך. שותפות מחקרית עם ד"ר אמרי בראון, מרדים עמית מ־MIT, תומכת בהשערה: "גלי מוח הם המנוע שמכונן את התודעה. מחקרינו מראים שתרופות הרדמה משבשות את סנכרון הגלים, ולמעשה מפילות את המערכת מהאיזון הנדרש למחשבה מודעת".

תיאוריית "גלי המוח" משנה את ההבנה הרווחת - לפיה המחשבה היא רק תוצאה של הפעלות נוירונים בודדים - ומציבה את עיקר הדגש על ההתארגנות הלא־לינארית, ההרמונית והמתוזמנת שמאפשרת את יכולתו של האדם להרהר, לתכנן ולבקר את עצמו. לדעת מילר, "התודעה היא קצה הקרחון של הקוגניציה", ותפקידה העיקרי - לאפשר שליטה, הערכה מחדש או שינוי כיוון של פעולה בהתאם לאתגרים ולצרכים המשתנים של האדם.