אאא

בעקבות בקשתם של חלק מהקוראים, החלטנו להעביר את הטור השבועי ללפני שבת, כדי שיהיה לדברים ערך בשבת קודש.

1:

פרשת במדבר מתחילה בציווי ה׳ למשה לעשות מפקד אוכלוסין כדי לדעת את מספרם של בני ישראל כהכנה לקראת מסעם במדבר ביחד עם המשכן וכדי לדעת לחלק אותם כל שבט ומיקומו הקבוע מסביב למשכן, כל שבט ודגלו, סדר מושבם והילוכם יישאר קבוע עד הכניסה לארץ.

ארבעה פעמים נצטווה משה לספור את עם ישראל.

הראשונה הייתה כשיצאו ממצרים, הספירה השנייה הייתה כשמתו חלק מהעם בעוון העגל והיה חשוב לדעת את מנין הנשארים, הפעם השלישית היא כאן בתחילת פרשתנו, התאריך הוא א׳ אייר, כשנה ושבועיים מיציאת מצרים וחודש לאחר שהוקם המשכן.

האמת היא שספירה זאת הייתה אמורה להיחשב גם כשיכנסו ישראל לארץ, כיון שהתכנית המקורית הייתה כזאת שתוך שנה יכנסו לארץ ישראל, אלא שחטא המרגלים שינה את התכניות וגרם להם להיות במדבר לא שנה אחת אלא ארבעים שנה, בגלל דבר זה נצטווה משה בסוף הארבעים שנה כשהיו בערבות מואב לספור אותם שוב כדי להכינם למלחמת כיבוש הארץ וחלוקתה.

2:

לרש״י הקדוש כנראה היה קשה מדוע צריכים לספור אותם כעת ובפעם שלישית, ועל זה הוא אומר ש״מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה״.

והאמת שלי זה קצת קשה, הרי ידוע שאסור לספור סתם את עם ישראל, במקום אחד כתוב שזה עלול להביא עליהם חלילה את הנגף, ועוד, ידוע הדבר שדוד המלך ספר את העם כדי לדעת את מצבו לפני מלחמה, והקב״ה העניש אותו על ספירה זאת כיוון שהיתה לא הכרחית.

ונכון שפה בספירה זאת שלאחרי הקמת המשכן סופרים ע״י תרומת מחצית השקל שגורמת לספירה להיות בשביל מצווה, אבל עדיין מדוע סתם לספור אותם? וגם לפי רש״י שהקב״ה מחבב את ישראל, אז למה דווקא הספירה הזאת? למה לא יותר? אם הקב״ה כל כך נהנה מספירת עמו אז למה לא לספור פעם בחודש למשל?

3:

השבוע זכיתי לשמוע חידוש מעניין מידידי ר׳ שמוליק הלפרין, ויכול להיות שבלי להתכוון הוא פתר לי את השאלה.
שמוליק ציין בפני עובדה מעניינת, שכמו אצלנו בתחילת חומש במדבר, רש״י הקדוש בוחר להתחיל את החומש עם דבריו על אהבת הקב״ה לעם ישראל, שמתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כך בוחר רש״י לפתוח את כל חמשת חומשי התורה.

בכל אחד מהם הדבר הראשון שרש״י מציין זה את אהבת הקב״ה לישראל, כל פעם בסגנון אחר.

את חומש בראשית רש״י פותח בהסבר מדוע נפתחת התורה בבראשית ברא אלוקים את השמים והארץ ולא במצווה הראשונה שהיא ״החודש הזה לכם״.

וכך הוא מסביר, הדבר הראשון שהיה חשוב לקב״ה לפתוח איתו את התורה זה לשמור על עמו הנבחר, שבשעה שישבו בעתיד בבטחה בארץ ישראל לאחר שכבשוה מעמים רבים שישבו שם קודם, יבואו אומות העולם לערער על זכות ישראל על ארץ ישראל בטענה ששאר עמים ישבו שם קודם, על זה יענו להם ישראל ״בראשית ברא אלוקים..״ כל הארץ שייכת לקב״ה והוא זה שהחליט לתת אותה לתקופה מוגבלת לעמים אחרים, והוא זה שהחליט לתת אותה לעם ישראל לצמיתות.

את חומש שמות גם מתחיל רש״י ואומר ״אף על פי שמנאן בחייהם בשמותם, חזר ומנאן במיתתם להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם שנאמר ״המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא״

את חומש ויקרא בוחר רש״י לפתוח במילים: ״לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו שנאמר ״וקרא זה אל זה״, אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי, שנאמר ״ויקר אלקים אל בלעם״.

פירוש הדבר שלמשה ונביאי ישראל מקדים הקב״ה וקורא להם בשמם ורק אז מדבר אליהם שזהו מעשה של חיבה, אבל לנביאי אומות העולם, בגלל שאינם חביבים לפניו הוא נגלה אליהם בלשון עראי, כאילו פגש אותם בדרך ״מקרה״ ככתוב אצל בלעם ״ויקר״, שמשמעותו שפגש בו בדרך מקרה ועראי ולא הזמין אותו לנבואה על ידי קריאת חיבה בשמו.

את חומש דברים בוחר רש״י גם לפתוח באהבת הקב״ה את עם ישראל וכך הוא כותב: ״לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודן של ישראל״.

4:

פה נפלה לי ההבנה מה מאפיין את כל ההתחלות של רש״י ומדוע הוא עושה זאת, ומאותה הסיבה מדוע חשוב לקב״ה להראות לעמו שהוא מחבב אותם, שלכל ספירה יש מטרה.

בכל פעם שיש תחילה של עניין חשוב, כגון תחילת החומשים שכל אחד מהם הוא תחילתו של עניין חדש, הבין רש״י שיש צורך להקדים לכל דבר את היסוד החשוב, שם ישראל ידע שכל מה שהולכים לצוות אותם, כל מה שיקרה להם, הכל נובע מאהבת הקב״ה.

הרי עלולים חס ושלום בני ישראל לערער על כוונת הקב״ה וחלילה לחשוב שכל סיבת הקורבנות הם להנאתו בלבד, כל שאר הציוויים כדי להשפיל ולהגביל את עם ישראל, על מצב קשה שהם עוברים זה כי חלילה לא אכפת לקב״ה מהם, וכן הלאה.

מגיע רש״י הקדוש ואומר לעם ישראל משהו בבסיס היחסים שלהם עם בוראם, וכך אומר הקב״ה לבני ישראל, תדעו שהכל נובע מחיבתי אליכם, חלק דברים תבינו וחלק לא, כמו רגעי הטוב כך גם רגעי הרע חיוניים לטובתכם, גם במצבים קשים ותוכחות קשות, הכל נעשה על בסיס איתן של אהבה.

ולפי זה מובן לי לגמרי מה שרש״י אומר ממש בתחילת החומש, שכל ספירה שהקב״ה רוצה לספור היא חיונית לתקופתה, כל ספירה וסיבתה היא.

כשיצאו ממצרים ידע הקב״ה שעם ישראל הולך למסע קשה מאד, לכן הקדים וספר אותם בשמותם כדי שידעו שהוא אוהב אותם והכל לטובתם ואל להם ליפול ליאוש.

גם אחרי מעשה העגל לאחר שהעניש והרג חלק מהם, ספר הקב״ה את הנותרים כדי שידעו שלמרות הכל הוא עדיין אוהב אותם.

גם פה לאחר שבנו לכבודו בית, את המשכן, ואחרי אין ספור ציוויים והלכות שונות בנושא הקורבנות, נושא שלכאורה לא ברורה להם סיבתו האמיתית, שמא יאמרו הקב״ה זקוק כל הזמן למתנות בשבילו, סתם ככה בלי סיבה מיוחדת ותוך כדי המון קשיים וסייגים, לקראת מצב זה שוב סופר אותם הקב״ה בשמם ומראה להם את אהבתו.

אותו הדבר כשנכנסו לארץ, לשבע שנות כיבוש לא קלות, עם אין ספור דרישות חדשות שלא היו להם עד עכשיו במדבר, שלל מצוות, דרישות ותנאים ששייכים רק בארץ ישראל, יחשבו עם ישראל חס וחלילה שהקב״ה מקשה עליהם את החיים, כרגיל בלי סיבה נראית לעין, ואז שוב קורא להם הקב״ה בשמותם, וסופר אותם שידעו שהכל נובע מאהבתו אליהם.

5:

הגמרא מסכת ברכות (דף י.) מספרת על צדוקי אחד ששאל את רבי אבהו מדוע ״מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו״ כתוב בתהילים (פרק ג׳) לפני ״לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה״ (פרק נ״ז) שלא לפי סדרם הכרונולוגי, הרי ידוע הוא שדוד ברח משאול בימי מלכותו של שאול, ואילו הסיפור עם אבשלום היה בהמשך בימי מלכות דוד.

הגמרא מסבירה שם שהקדימו את סיפור אבשלום במיוחד כדי שיהיה סמוך למזמור שלפניו בתהילים והוא ״למה רגשו גויים.. יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה׳ ועל משיחו״ (פרק ב׳) וזאת כדי שנלמד מזה ששני מזמורי תהילים אלו סמוכים אחד לשני, לימוד חשוב.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הגמרא במסכת עבודה זרה (ג:) מסבירה שפסוק זה בתהילים מדבר על אחרית הימים בימי מלחמת גוג ומגוג.
מלחמה זאת לא תהיה בהכרח על עם ישראל וארץ ישראל, אלא הרבה יותר מזה, היא תהיה מלחמת חורמה על ה׳ ועל משיחו, כמו נמרוד, כמו מגדל בבל ופרעה בזמנו, אלא שהפעם זאת תהיה המלחמה האחרונה שבה כל העולם ידע ויראה מי עם הקב״ה ומי בא להלחם נגדו, כמובן שהסוף ידוע וכל מי שדבק בקב״ה ינצל ויזכה להנות מימים מיוחדים שיבואו, אך כל מי שנלחם בקב״ה, יאבד ביחד עם שאר רשעי עולם.

אם כן זהו ההסבר של סמיכות פרקי התהילים, שאם יבוא מישהו לערער על אמיתות הנבואה על אחרית הימים בטענה ״כלום יש עבד שמורד ברבו?״ נוכל לענות לאותו אחד ״כלום יש בן שמורד באביו?״ , והנה כמו שאבשלום בנו של דוד מרד בו ורדף אחריו, ככה גם יקרה שחלק מבניו של הקב״ה ילחמו נגדו באחרית הימים ואכן הנבואה נכונה.

מדוע אני מציין את זאת? מפני שאנחנו נמצאים בתקופה מאתגרת שלכאורה היא תחילת התהליך שאיש אינו יודע כמה זמן יימשך, וחשבתי לעצמי שכדאי מאד כבר מעכשיו לבחור בצד הנכון ולהתחיל להתרגל לחיות יותר ויותר כמו שהקב״ה רוצה שנתנהג.

היומיום שלנו מלא בפרטים שיעזרו לנו לבחור בצד הנכון.

התפילות היומיומיות, ההקפדה על יושר בעבודה, בשמירת הלשון, במעשי חסד קטנים שאפשר לקיים אותם בכל רגע ורגע, בהקפדה על קביעת עיתים לתורה כל אחד כפי יכולתו, ולא פחות חשוב, להודות כל יום לקב״ה על כל מה שהוא נותן לנו בכל רגע ורגע.

סופ״ש נעים לכולם
עמירן דביר (הלוי)