קודם התגלות הבעל שם טוב הקדוש, עם ישראל סבל מאוד, היו גזרות ת"ח ות"ט ושבתאי צבי, על תקופה זאת אמר רבי פנחס מקוריץ שלבבות עם רבי ישראל - הבעל שם טוב הקדוש, כדי להעיר ולהחיות את נשמות ישראל, ולרפא אותם בחמלה ואהבה רבה.
פרחה נשמתם – וקיבלו מהות חדשה
במעמד קבלת התורה - פרחה נשמתם של ישראל, שהרי "פנים אל פנים דיבר ה'", ואיך ישמע אדם את קולו של ה' יתברך מתוך האש - וחי? ע"י התורה שנתנה להם חזרה נשמתם, שכתוב "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (י"ח, ח'), כי לימוד התורה ועמקות באור פנימיות התורה – הם המשיבים את נפשו של האדם.
כך במעמד הר סיני, התורה השיבה וחידשה את נשמות ישראל, והפכו לבריאה חדשה, ע"י שקיבלו 'חלק' מעצמות ה' יתברך, כיון שהקב"ה טבע 'חלק' מעצמותו וחיותו בעם ישראל, כמו שנאמר: "כי חלק ה' עמו", הוא טבע בישראל ובתורה את חיותו עצמותו ומהותו, כפי שנאמר: "ישראל קודשא בריך הוא ואורייתא – חד הוא".
תורה שבכתב ובע"פ ירדו כ'תאומות' - במעמד הר סיני
הזוהר הקדוש אומר שמזל חודש סיוון הוא תאומים, שרומז לתורה בכתב ולתורה שבע"פ, ששתיהן התקבלו במעמד הר סיני - כיחידה אחת (פר' יתרו עח, ע"ב), בדורו של הבעל שם טוב הקדוש, שהיו בבחינת 'מעולפים', ופשט התורה לא הצליח לעורר את ליבם ונפשם, על כן, הוריד להם הקב"ה את אור פנימיות התורה, שתחייה ותשיב את נפשם לאביהם שבשמים.
ואכן כך היה, תורתו כבשה את ליבם, העירה וגילתה את האמונה של האהבה הרבה והעצומה שיש לקב"ה לכל אחד מבניו, הבעל שם טוב הקדוש לימד כיצד עמקות התורה ופנימיותה פועלת ומחיה את נפש האדם, ולא משנה באיזה מצב או דרגה הוא נמצא, כי התורה שייכת מאז ומתמיד – לכולם!
'חלק אלוה ממעל' – מציאות קיימת ולא משתנה
כל אדם בישראל חביב ואהוב לפני ה' יתברך, כי הקב"ה הטביע בו ממעמד הר סיני 'חלק' מעצמות ממש, האדם הוא 'חלק אלוק ממעל' - מציאות אלוקית ממש! ולכן, ידועים דברי הבעל שם טוב הקודש, כל אחד מישראל יקר וחשוב לפני ה' כבן יחיד ממש! שנולד לאביו לעת זקנה, בדיוק כמו שהיה במעמד הר סיני "ויחן שם ישראל" - כאיש אחד בלב אחד, שאם היה חסר אדם אחד, לא היה ניתן לתת את התורה, ולכן, כל אחד מישראל ראוי ויכול להרגיש את אור ומתיקות התורה.
הטוב האמיתי – טמון בתורה
ה"אור החיים" הקדוש כותב: "אם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה... כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם" (דברים כ"ו, ח'), רק לנסות לטעום להתענג ולהרגיש את החיות אלוקית מתפשטת וממלא את כל חלקי הגוף האדם ונשמתו הטהורה.
הגמרא מנחות אומרת: "יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים", יבוא "טוב" – זה משה רבינו, דכתיב: "ותרא אותו כי טוב הוא", ויקבל "טוב" – זאת התורה, דכתיב: "כי לקח טוב נתתי לכם", מ"טוב" – זה הקב"ה, דכתיב: "טוב ה' לכל", ל"טובים" – אלו ישראל, דכתיב: "הטיבה ה' לטובים" (נ"ג ע"ב).
הקב"ה כולו רק טוב, ורצה להיטיב לעם ישראל, ולכן, נתן להם את התורה, שהיא ה'טוב' האמיתי, ע"י מנהיג טוב ורחמן - משה רבנו.
ואכן, תורתו של הבעל שם טוב הקדוש וממשיכי דרכו, חוזרת ומוכיחה לאורך כל הדורות עד כמה הקב"ה טוב, אוהב את הבריות, אינו בא בטרוניא לבריותיו, אין רצונו להעניש את האדם - רק להיטיב עימו, ו'אין שום רע יורד משמים', כי בעולם העליון אין שום מקור ואחיזה לרע, ולכן, כל מה שקורה לאדם הוא באמת רק טוב, רק שלעיתים הטוב אינו נגלה ונראה, וזהו: "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו".
התורה יכול להתחדש לאדם - בכל יום מחדש
"בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" - התורה מתחדשת בכל יום, והאדם יכול להתחדש בה – בכל יום מחדש, למצוא את האור והטעם המתוק שבה.
והכל תלוי רק בחידוש הרצון של האדם, הרגשת הלב שירצה ויכסוף להתקרב בכל יום מחדש לה' יתברך, ולא משנה בכלל מה היה מצבו אתמול ושלשום, כי התורה ניתנת לאדם בכל יום מחדש לאדם, ומחכה לכל אחד מישראל - שיבוא ויטול.
אומר הבעל שם טוב הקדוש, כאשר האדם מתעורר זהו: "אתערותא דלתתא", מתעורר לאדם קצת רצון מלמטה, והקב"ה שולח לו "אתערותא דלעילא" התעוררות מלמעלה, שתאיר את עיניו להתקרב ולהידבק בו ובתורה, וכך האדם יכול לזכות לקבל ממנה אוצרות ומתנות, כי מצויים בה: "כל הטובות שבעולם" כפי שציטטנו את ה"אור החיים" הקדוש.
מדוע הקב"ה נגלה "פנים אל פנים"?
במתן תורה הקב"ה דיבר עם ישראל: "פנים בפנים דבר ה' עמכם", הוא כביכול הסיר את כל המחיצות, והאיר מפניו לכל אחד מישראל, כפי שאומרים בברכת "שים שלום" בתפילות שמונה עשרה: "כי באור פניך נתת לנו" פנים בפנים, מדוע בצורה כזאת? שכמעט פרחה נשמתם?
ע"י שנתגלתה פנימיותו ומהותו של הקב"ה, בכל אחד מישראל, הוא האיר את כל חלקיהם, את הטוב וגם את שורש יצר הרע, כך, שגם הרע מתבטל ונהפך לטוב! וכך גם עצמות ופנימיות התורה שהיא חלק מעצמות ה' יכולה לבטל את היצר הרע לאדם, ע"י האור שבה שמאיר בלב האדם.
אומר המגיד ממזריטש, ש"התורה - היא תבלין ליצר הרע", אם יצר הרע יטעם מ'תבלין' התורה, גם הוא יתלהב לה' יתברך, כמאמר הזוהר הקדוש: "לולא היצר הרע, לא היה ריתחא דאורייתא", ולכן, כאשר מאיר באדם הרצון ללמוד תורה, גם יצר הרע יכול להתבטל ולידבק - בה' ובתורתו.
בחג שבועות יש 'התגלות התורה' בכל שנה מחדש, והקב"ה ופמליה של מעלה דנים את האדם מה החלק שיקבל כל אדם בתורה (מגילה ל"א ע"ב).
הבעל שם טוב הקדוש אמר בבדיחות הדעת, שבעבר יצר הרע טרח לקחת לאדם את העולם הבא, והיום הוא טורח לקחת לאדם גם את העולם הזה, שאין לאדם שום רוגע ושלווה, ורק אם האדם יגלה את הרצון והכיסופין לטעום ולקבל את מתיקות התורה, הוא ירגיש את מתיקות וה'טוב' האמיתי, שימלאו אותו שמחה וחיות אמיתית.
במה נתנה התורה?
בשלושה דברים נתנה התורה: באש, במים ובמדבר. ולמה ניתנה דווקא בשלושה דברים אלו? לומר לאדם, מה דברים אלו בחינם לכל באי עולם, אף התורה בחינם לכל באי עולם, המדבר הפקר - וכל הרוצה יבוא ויטול (מדרש תנחומא, פר' ד').
כל אחד שזוכר שיש בו 'חלק' אלוקי, ודבק בו ובאלוקות שבקירבו "חיים כולכם היום" זוכה לחיים, ומעלה את ה"אני" של האדם, לקומה ולעולמות עליונים, וע"י מה?
הכל אלוקות - ואלוקות זה הכל
הבעל שם טוב הקדוש אמר: "אני באתי לעולם הזה להראות דרך אחרת, והוא: שיראה אדם להמשיך על עצמו שלושה דברים: אהבת ה', אהבת ישראל ואהבת התורה" ואין צריך לעשות סיגופים" (רבי ברוך ממז'יבוז').
הוא גילה וסלל דרך חדשה בעבודת ה' ע"י שחיזק לאדם את ההכרה 'שאין שום מציאות בעולם חוץ מה' יתברך', ובכל דבר מצוי אלוקות ש'הכל אלוקות ואלוקות זה הכל', והאלוקות מאירה את נשמת האדם, התורה מסלקת מהאדם את גלות הנפש, כמו שאמר: "קרבה את נפשי גאלה", שהדבקות בה' ובתורתו היא גאולה לפרט ולכלל.
הבעל שם טוב - ניצוץ מנשמת רשב"י
ידוע שרשב"י הקדוש שחידש את פנימיות התורה, הוא מנשמת משה רבנו, והבעל שם טוב הקדוש הוא מנשמת רשב"י, פעם אמר רבי יעק'ל ממז'יבוז' שאמר לו אביו, כשראה את הבעל שם טוב הקדוש וחבורתו מתפללים לפני התיבה: "בני! ראה והשגח על זה, כי לא יתראה כזה בעולם - עד ביאת משיח צדקנו, כי הבעל שם טוב הקדוש וחבריו הם מניצוץ רבי שמעון בר יוחאי וחבריו".
רצון האדם – נחשב לעשיה!
מהי הדרך לזכות לתורה? לפתח את הרצון לזכות בהארת התורה, רק ע"י הארת הרצון האדם יכול לגלות את חלקו בתורה.
על זה אמר רשב"י בזוהר הקדוש: "ולית רעותא טבא דיתאביד מקמי מלכא קדישא... קודשא בריך הוא סליק ליה רעותיה כאילו עביד" (פר' תרומה ק"נ ע"ב), שום רצון של האדם לא נאבד, ואפילו רק הרהור קל של רצון, שהקב"ה מעלה את הרצון והחשיבה של האדם כאילו האדם עשה את רצונו בפועל, כי אין שום רצון שנאבד לעולם.
זאת התורה לא תהיה מוחלפת, התורה חודרת ללב האדם ומאירה אותו, ומביאה לאדם טל חיים לנשמה, ויכולה להעיר נשמות 'מעולפים' ואחד המרבה ואחד הממעיט, כולם יקרים ואהובים לפני ה' יתברך.
היארצייט של דוד המלך גם חל בחג שבועות, וידוע הקשר בין דוד המלך לבעל שם טוב הקדוש, דוד המלך הראה בחוש לעיני כל ישראל, ש'מלוא כל הארץ כבודו' ו'לית אתר פני מיניה', כיצד הוא הראה זאת? במה שאמר "לך ה' הגדולה והגבורה... לך ה' הממלכה", ואז, ראו כל ישראל ואפילו המון העם, שהקב"ה הוא השורש של כל הדברים, והוא אשר מהווה ומחיה את הכל, והבעל שם טוב הקדוש המשיך את דרכו.
שיטתו של הבעל שם טוב הקדוש סללה דרך להחיות ולחבר את לבבות עם ישראל לתורה ולנותנה, במז'יבוז' הפציע אור חדש שמאיר עד לימינו אנו, ועד ביאת משיח צידקנו, אמן.
לעילוי נשמת הבעל שם טוב הקדוש - רבי ישראל בן אליעזר ושרה, זכותו תגן עלינו, אמן.