בבוקר שבת קודש, בתפילת שחרית, עם ישראל יקרא את פרשת קורח, ואת כל מעלליו של האופוזיציונר הראשון בתולדות עמינו.
עצוב לדעת, שאת אותה טעות שעשה קורח, שנים רבות אחריו עשה יהודי משכיל בשם יהודה לֶיְיבּ גורדון, הידוע בכינוי, יל"ג שר"י.
אחד מגדולי המקולקלים ב-150 שנים האחרונים היה יהודה לייב גורדון, כבר בגיל 22 (מחמת כשרונותיו הגדולים) הוא מונה לכהן כר"מ בבית המדרש לרבנים בווילנה מטעם הממשלה הרוסית, מסופר עליו שכבר בהיותו כבן 11 ידע תנ"ך, נשים ונזיקין בע"פ.
לימים הוכר יל"ג כאחד מגדולי המשוררים העבריים של תנועת ההשכלה היהודית ברוסיה. קריאתו המזעזעת "הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ" הפכה לסיסמת המשכילים בני דורו, ה' ירחם.
בדיוק כמו קורח, שמדרש חז"ל מספר לנו על כך שהלך והסית והדיח כנגד משה רבנו, וטען שהוא מכיר אלמנה שמתה מרעב מחמת שמשה ואהרון לקחו לה את כל רכושה, נהג כך יהודה לייב גורדון שר"י וחיבר פיוט דומה.
בשנת תר"ל (1870) פרסם יהודה לייב גורדון שיר סאטירי הנועד להתנגח ביהדות המסורה לנו מדור דור, בשיר הוא תיאר אלמנה שהכינה ברבור לאכול לכבוד הפסח, ולבסוף הרב הטריף את הברבור והאלמנה הצטערה צער רב ביותר.
את השיר הוא פרסם בעיתון 'המליץ', י"ח אדר ב' תר"ל (1870). הנה השיר לפניכם:
"שבועיים שבעה לפני הפורים, קנתה לה רבקה צמד ברבורים, ותעמידם אתה תחת המיטה ולחג הפסח אותם הלעיטה.. וכבר רבקה בלבבה אחת לאחת חשבה.. כי תשחטם אור לארבעה עשר לשכנתה העשירה תמכור הבשר, ויהי לה מצות ויין לסדריה, ובנותר תחיה היא ובניה.."
כאמור הפזמון מסתיים שהרב הטריף את הברבור, וייעץ לאלמנה לחזר על הפתחים ולבקש מ"ישראל רחמנים ובני רחמנים" צדקה.
• • •
בתקופה זו, לא כבימינו, לא היה ברור מי יהודי חרדי, ומי משכיל, ומסתבר שהיו יהודים יראי ה' שקראו את שירו של יהודה לֶיְיבּ גורדון ונכנסה לליבם השקפה שאינה נכונה.
לכן גדולי ישראל לא יכלו לשתוק ובעיתון 'הלבנון', במוסף התורני מתאריך ט' אייר תר"ל (1870), נכתב שיר תגובה חריף ועוקצני כנגדו. (נתאר לעצמנו שבימינו במוסף שבת קודש של עיתון חרדי, יתפרסם מאמר נגד משורר חילוני בן זמנינו!)
חשוב לציין שעיתון 'הלבנון' היה לשופרם של גדולי ישראל, שכתבו בו מאמרים ודברי תורה בין דפיו, כגון: רבי משה יהודה לייב זילברברג מקוטנא, רבי שמואל סלנט רבי מאיר אוירבך, רבי יהוסף שוורץ, רבי חיים ברלין, רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, רבי אליהו גוטמכר מגריידיץ, המלבי"ם, רבי דוד פרידמן מקרלין, רבי מרדכי גימפל יפה ועוד.
כאמור, בעיתון 'הלבנון' פרסם רב בשם י. ע. שיר בחרוזים המבוסס על המדרש הידוע בילקוט על קורח שהיה עושה ליצנות ממשה רבינו במשך כל אותו הלילה בסיפורים על האלמנה שהוטלו עליה כמה וכמה מצוות עד שנותרה ללא רכוש.
השיר מתחיל כך: "בהחלק קורח על משה ועדתו, בהצותו האש בקנאו את קנאתו, להגדיל עדתו דיבר שקרים, להלהיב לבבם הטיף אמרים.." ומסתיים במילים חריפות כנגד יל"ג שהוא הוא מבני קורח שלא מתו: "בני קורח עוד לא מתו, עוד מארץ לא פסו, אוחזים מעשי אבותם, רק החליפו תואנתם, קֹרַח אַבִיהֶם דִבֵּר מִכְּבָשִׂים, וּבְנוֹ בְּכוֹרוֹ מִבַּרְבּוּרִים אֲבוּסִים; אֶרֶץ, אֶרֶץ, רְאִי זֶה לְפָנַיִךְ. פִּתְחִי פִּיךְ וְיָבוֹא גַם הוּא בְּמֵעַיִךְ".
מעניין ביותר מי הוא אותו רב שכתב בעילום שם כנגד אותו משכיל שר"י?
בספר זכרון יעקב – זכרונותיו של ר' יעקב ליפשיץ, מזכירו של רשכבה"ג רבי יצחק אלחנן ספקטור, מתואר הסיפור, והוא משער שהחתום על השיר הינו ר' יהונתן עליאשברג אב"ד ווילקאוויסק.
מעניינת מאד דמותו של הרב עליאשברג שכאמור היה קנאי ביותר, שנלחם כנגד המשכילים, ופרסם מאמר חריף כנגד יל"ג שר"י. בין שלל עיסוקיו, כיהן הרב עליאשברג כרב של פומפיאן, מריאמפולה ווולקוביסק. במקביל היה מעסקני חובבי ציון ותמך בהרצל.
הרב עליאשברג כיהן אף כגבאי כולל רבי מאיר בעל הנס המפורסם, בפולמוס היתר המכירה, צידד בעדו, ואף נמנה גם על המשלחת שנשלחה אל רבי יצחק אלחנן ספקטור בשנת תרמ"ח, בניסיון לשכנעו לתמוך בהיתר המכירה.
יש לציין שאהבת ארץ ישראל, במקביל לקנאותו כנגד מחריבי הדת המשכילים של הרב עליאשברג, החלה אצל אביו, הגאון רבי מרדכי עליאשברג אב"ד בויסק, שהיה ממייסדי תנועת חיבת ציון.
(ישר כח לרב משה שוחט על המקורות המענינים בכתבה זו)
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, השם דגש על ההיסטוריה התורנית של ארץ ישראל, מדריך טיולים, ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com
