תודה בורא עולם, על הרבנית, היהלום שהורדת

הרבנית שולמית , המחנכת הראשונה בסמינר הרב וולף בבני ברק והמורה האהובה במעברת העולים ברמת השרון קידשה שם שמיים בחייה, ביראת השמיים שלה, בנעימותה ומסירותה לכל תלמידיה ומכריה.

עשרות שנים אחרי מותה, אחד מתלמידיה מהמעברה ברמה"ש עדיין דומע כשהוא מספר על המורה היקרה שלו. הוא מנסה לבלוע דמעה כשהוא משחזר את קידוש השם הנורא בהלוויתה:

בתוך ים הכאב והצער על האובדן הנורא של הרבנית האהובה, על הרב שהתאלמן והבן הקטן שהתייתם, עמדה אמה של הרבנית זצ"ל הרימה עיניה לשמיים ואמרה בקול ברור "תודה לך בורא עולם על היהלום שנתת לי להחזיק ביד במשך עשרים וחמש שנים".....

התלמיד משחזר בפניי עשרות שנים אחרי, את הצמרמורת שאחזה בכל הנוכחים למשמע האם ששכלה את בתה האהובה, עד כמה השיעור הזה באמונה ליווה אותם הרבה שנים גם אחרי הלוויה.

הרבנית שולמית קידשה שם שמיים בחייה, במותה ובאור הגדול שהשאירה אחריה, בנה הגאון הגדול הרב מדרכי שמואל אדלשטיין (שהשם יאריך ימיו בבריאות ובטוב), אשר מאיר את עולם התורה באור יקרות.

הגרמ"ש אדלשטיין ממשיך אחריה את קידוש השם, את אהבת האדם ומאור הפנים לכל יהודי אם גדול ואם קטן. בין תלמידיו בשיעור השבועי ברמת השרון מגיעים גם בנים ונכדים של תלמידיה של אמו המנוחה, מגיעים כדי לשתות בצמא דברי אלוקים חיים.

את רגישותו הרבה לאחר, חוויתי בחג הסוכות הלפני אחרון. לאחר שזכינו לארח אותו בסוכה ליוינו אותו בדרך החוצה. הרב שכולו קודש קודשים נעצר לפתע ליד עץ תפוזים שנראה בן עשרות שנים "זה לא כמו העצים האחרים ששתלת" הוא אמר לבעלי "זה העץ של אלישע, נכון?" כשבעלי אישר לו זאת בהתרגשות הרב הצדיק הפנה את מבטו אלי – אל הבת שהתיתמה בגיל כ"כ צעיר מאלישע, אביה. הוא הביט כמבין מכאבו הוא את הכאב שלא פוסק אף פעם ואת חשיבות העץ עבורי כמזכרת חיה ופורחת מהאבא המנוח. הוא הניח את ידו על כתפו של בעלי ואמר לו בקולו הרך "בבקשה אל תשכח: תמיד תשמור על העץ של אלישע. תשקה אותו הרבה ותדאג לו. אתה יודע, זה העץ של אלישע...."

תודה בורא עולם על היהלום שהורדת לעולם למשך 25 שנים – הרבנית שולמית אדלשטיין זצ"ל.

תודה לך, הרבנית שולמית, על היהלום האדיר והנדיר שהשארת אחריך: תודה על בנך הצדיק הגאון הרב מרדכי שמואל אדלשטיין שמאיר באור יקרות הן את עולם התורה והן את הלבבות של כלל עם ישראל הבאים אליו לברכה, ישועה ונחמה.