"וְתִתֵּן בְּלֵב הַשָּרִים לְהֵיטִיב אֵלֵינוּ וּלְרַחֵם עָלֵינוּ. וְתאמַר דַּי לְצָרותֵינוּ... וְתִשְׁמְרֵנוּ מִכָּל הֶפְסֵד וּמִכָּל עֲלִילָה הֵן מֵהַשָּרִים הֵן מִזּוּלָתָם".
מילים אלו מתוך תפילה שקודם תפילת מנחה של יום הכיפורים, מספר "עבודת הקודש" מקבלים משמעות מיוחדת בימים אלו.
התפטרותו של ידידי ואלופי, ח"כ והשר 'לשעבר' (שתואר חדש זה מכבדו ביותר מתואר 'השר') הרב יעקב ליצמן, יש בה משום קידוש השם ומעשה של גבורת נפש מתוך ציות וכניעה מוחלטים לשולחיו ללא מניעים אישיים, ועמידה זקופה ואיתנה על כבוד שמים שמופר ה"י.
תפילה זו המצוטטת בראש הדברים, תהא נישאת השנה, בכוונת לב כפולה ומכופלת, נוכח התנהלות השרים לאור מגפת הקורונה. כבר מראשית הדרך, נוכחו הכל לראות ולגלות כי ענייני הדת והיהדות במדינה הפכו לשק חבטות ולטפל שאין בו כל ערך וחשיבות חלילה, בעוד ערכים חדשים ומוזרים כמו זכות קיום ההפגנה, עליה שומרים מכל משמר ואותם מייקרים ומהדירים, תוך סיכון חיים ממשי והפרעה עצומה לשגרת החיים.
"ותשמרנו מכל הפסד ומכל עלילה הן מהשרים והן מזולתם" – זו הזעקה והמחאה המהדהדת שהשמיע הרב יעקב ליצמן בצעד דרמטי זה של התפטרות מהממשלה והישיבה עם אותם שרים שיש להם הרבה מה להיטיב ביחסם לכל מה שריח של יהדות נודף ממנו.
לא על המגזר החרדי לבדו, זועק ח"כ הרב ליצמן בהתפטרותו. אלא גם ובעיקר, על כל אותם מאות אלפי יהודים הרגילים מידי שנה ושנה, לבוא לביה"כ ביום הרת עולם, לזכות לקיים מצוות שמיעת קול שופר בר"ה, להתרגש ביוה"כ מזעקת תפילת נעילה הנוגעת בלב כל יהודי. פעם או פעמיים בודדות בשנה, באים הם לפקוד את בתי הכנסיות, להיזכר באבא שיושב ומצפה להם, ולשפוך שיח לפני קונם. אנשים שזהו הקשר היחיד שלהם לריבונו של עולם. זוהי הפעם האחת והיחידה בה הם מביאים לידי ביטוי את יהדותם ואת הקשר שלהם לאבינו שבשמים.
בהחלטה להטיל סגר, לדחות אותו מימי בין הזמנים - למשל - ולקבוע אותו בתכנון מראש דוקא לימי הרת עולם, יש משום זלזול בחשיבות ורוממות הימים הקדושים, בהם כל לב יהודי מתעורר להיטיב מעשיו, למצוא בנפשו את הקשר לכלל ישראל ולמלכו של עולם, ולזעוק מנהמת ליבו ברגש: "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו". ומי יודע כמה רבבות יהודים אשר נשמה באפם לא יזכו לומר השנה "ה' א-לוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
לנו החרדים לדבר ה', אכן אין מה לדאוג. בעצם יש. יש לנו את ההרגלים שלנו, רצוננו, כל אחד, לראות מלכנו בראשנו, לחסות בצלי קדשנו, ולהתפלל יחד ברוב עם, בנוסח ובמקום הרגיל בו מתעורר הלב בקלות יתירה. אבל גם אם יהיה סגר, לא יימצא יהודי חרדי שלא יתפלל את תפילות הימים הנוראים, אולי חלקנו נעשה זאת בלב נשבר יותר, בכוונה גדולה יותר, דוקא מתוך חסרון המקום והאווירה.
אבל אותם יהודים תמימים ופשוטים, שמשנה לשנה לא זוכים לפקוד את בית הכנסת. רק בימים הנוראים הם מניחים חיי שעה ובאים להתרפק כבנים ולהתחנן רחמנו כרחם אב על בנים. על התפילה שלהם מה יהיה?
על פי סקרים כ- 61% מהיהודים פוקדים ביום כיפור את בתי הכנסת! אם לא יהיה להם את בית הכנסת לו הם רגילים, אם ייסגרו בפניהם שערי תפילה, הם יישארו בבית. שערי דמעות לא ננעלו, אבל בבית איך יהיו להם את הדמעות, מי יפתח להם שער בעת נעילת שער??
ואיך אפשר לקחת אחריות על כל אותם יהודים שכאשר יישארו בבית, אולי ייכנע ליבם להכניס דבר מאכל או משקה לפיהם. אם מחוסר מעש ושיעמום ואם לאחר שלא יזכו לעורר ליבם לקדושת היום, לאחר שלא זכו לבוא ולפקוד את בית הכנסת.
על זה נזעק ח"כ הרב יעקב ליצמן. על תפילות זכות וטהורות של יהודים שנותקו מבתי תפילתם. על דמעות שיישארו סגורים בנרתיקם. על לבבות בנים שלא יזכו לשוב על אבותם.
חזק ואמץ רבי יעקב! את מחאת כולנו, על כבוד שמים שחולל, ועל קדשי ישראל שחוללו והפכו למשיסה אתה נושא בעוז ובגאון. בציות מוחלט כהרגלך. בלי להביט ימינה ושמאלה, ללא חת ומורא.
"וְלֹא יִתְחַלֵּל שִׁמְּךָ עַל יָדֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם. וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה, זֶרַע אֲהוּבֶיךָ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, בָּנֶיךָ בְּנֵי בְחוּנֶיךָ, וּבְגָלוּתָם וְדַלּוּתָם וְשִׁפְלוּתָם וְלַחֲצָם וְדָחְקָם קוֹרְאִים בִּשְׁמֶךָ וּמְלֵאִים מִצְווֹת וּצְדָקוֹת וְתוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים".