אאא

השתלטות נגיף הקורונה על סדר היום האישי והציבורי, דחקה משם כל דמות ונושא אחרים, שבשנים כתיקונן היו קופצים היישר למקלדות העיתונאים בבואם לסכם את השנה המסתיימת.

פרשות, תופעות ואנשים שתפסו נתח עצום בתודעה הציבורית, ונדמה היה כי הם בלתי נשכחים, נדחקו ממנה לחלוטין. גם כאשר נזכרים בהם, נראה לרגע כי מדובר באירועים משנה אחרת, כמעט עתיקים. הנה כמה מהם:

רון קובי

על האיש שכיהן כראש עיריית טבריה נכון אולי לומר, שאם הוא לא היה - היה צריך להמציא אותו: רון קובי הגחיך עד למקסימום את פרצופם של שונאי החרדים והלוחמים בדת ישראל.

אחרי כשנה של ניהול מאבקים עיקשים בקהילה החרדית הקיימת והמתפתחת בטבריה, והיטפלות אובססיבית ליו"ר ש"ס השר אריה דרעי, נאלץ קובי לארוז את מיטלטליו ומעט נאמניו ולצאת בבושת פנים מלשכת ראש העיר.

גם שופטי בית המשפט העליון, שאינם חשודים באהדה יתרה לחרדים, הבינו לבסוף כי הביטוי 'טרול' הולם אותו, ובתום סאגה משפטית ארוכה סמכו את ידיהם על ההחלטה להקים ועדה קרואה בעיר, ולדחות את עתירותיו של קובי נגד הדחתו.

 רון קובי: "החרדים מטנפים" (צילום: מתוך הפייסבוק הרשמי. תמונה: דוד כהן, פלאש 90)

לעיני כל התברר, כי הקטסטרופה שהביא האיש - שבינתיים הספיק לחצות מחנות פוליטיים מספר פעמים - לא היתה נחלתו של הציבור החרדי בלבד, אלא מוטטה אף את מצבה הכלכלי של העיר הגלילית.

סיום הש"ס

מאות אלפי יהודים שומרי תורה ומצוות, חובשי כיפות מכל הסוגים, התרגשו באמצע החורף האחרון באירועי 'סיום הש"ס' השונים, מה'מדיסון סקוור גארדן' המפלצתי שבניו יורק ועד חדרון אחורי בבית כנסת קטן בפתח תקווה.

טובי המקצוענים שקדו שעות רבות בהפקת אירועים מושקעים ונוצצים, עד פריט התפאורה האחרון שבהם, אך כל אלו לא כיסו את לב הענין: שמחתם של עמלי התורה, שעמדו בטרחה הכרוכה בלימוד דף יומי במשך יותר משבע שנים וחצי, וסיימו כך את הש"ס כולו.

 עשרות אלפים בריקוד של מצווה, בסיום בארה"ב (צילום: דרשו)

גם מי שלא זכו להשלים את לימוד כל מסכתות ה'תלמוד בבלי', קיבלו את ההזדמנות להצטרף ללגיון האדיר שמפנה זמן קבוע בסדר יומו העמוס כדי להגות בתורת השם.

את הלומדים, בשונה ממעמדי ה'סיומים', אף מגפה לא העלימה ולא תעלים, לנצח.

נעמה יששכר

את התודה העמוקה על שחרורה מהכלא הרוסי הקשוח, חייבת הישראלית בת ה-27 לטרלול ששיגע כאן מדינה שלמה, המוכר יותר בשמו 'בחירות'. בנימין נתניהו, שלא הצליח להרכיב ממשלה פעמיים ברציפות, בהן השתמש כבר בכל טריק שהגו הוא ויועציו, התנפל בחדווה על הפרשה.

צעירה אחרת שהיתה נעצרת, מורשעת ונענשת במדינה זרה, בגין הברחת 9.5 גרם חשיש, לא היתה זוכה להפוך לפרויקט אישי של ראש הממשלה, שהבין את ההשפעה החיובית בדעת הקהל של המאמצים לשחרורה.

לכך סייע העונש החריג שהטיל על יששכר בית המשפט ברוסיה, שבע וחצי שנות מאסר, כשאחת ההערכות בישראל היתה שהוא נועד כדי שתשמש כקלף מיקוח לשם אי הסגרתו לארה"ב של האקר רוסי.

 רגעי השחרור (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

כך או כך, הפריים המיוחל והמוזר הגיע: ראש ממשלת ישראל מביא עמו ארצה במטוסו את נעמה יששכר, לאחר שמאמציו לשחרורה נשאו פרי.

סבבוס

'מיזם ההיסעים ההמוני של תושבים מערי המרכז בעיצומה של שבת קודש, סבבוס', הביא לשיא את המתיחות בנושאי דת ומדינה, שגם כך היו לאחד הדגלים במערכות הבחירות שרדפו זו את זו.

בטבריה, המאופיינת כעיר די מסורתית, רשמה היוזמה כישלון מוחץ, כאשר רק קומץ תושבים חילל באמצעותה את השבת, אך זה הספיק למקובל המקומי רבי דב קוק כדי להתבטא "אם אני יעזוב את העולם ח"ו, תדעו שזה מצער".

 צערו של המקובל (באדיבות המצלם)

אך במרכז הארץ גרמו חילולי השבת הללו לסערה חזקה בהרבה, בשל הפרהסיה הגדולה בה הם נעשו ומאות היהודים שהשתתפו בהם. בצעד חריג, אף עתר לבית המשפט חבר מועצת גדולי התורה הגר"י זילברשטיין, נגד ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה שעודד את ה'סבבוס'.

בחלוף הזמן, ועם החלת הסגרים, פסקה התופעה הנפשעת, ורק לאחר מספר חודשים שבה אט אט לפעילות שולית.

שגרה

ואיך אפשר בלי השגרה הנשכחת. כמה שבתקופות נורמליות היא לעתים מוגזמת, וישנם צורך ורצון להפר אותה, כך בתום שנת תש"פ היא מעוררת געגוע.

שכחנו איך זה ללכת לישון בלי חוסר הידיעה המציק על איך ייראה יום המחר; להשתתף בשמחות ולרקוד בשחרור; להתפלל בראש שקט; ללמוד עם ה'חברותא' בלי חציצה של יריעת ניילון או שלא דרך הטלפון; להשלים שעות סדורות במקום העבודה (מי שטרם הוצא לחל"ת), בלי ילדים מקפצים בבית מסביב.

וכן, גם מראה של חיוך בריא כמעט ונשכח, מבעד למסכות ההגנה מקורונה והבידודים המערערים את החיים עצמם. בסיכום שנת תשפ"א, נקווה לסמן דבר אחד: השפיות חזרה.