אאא

עם סיומה של שנה עמוסה בחוויות ותהפוכות שלא ידענו כמותן, זה הוא זמן לחשבון נפש פנימי ופרטי. אני מרשה לעצמי לחלוק את החשבון הזה עם הקולמוס שבידי. אם אזכה ותהיה מכך תועלת לאי מי מחברי, והיה זה שכרי.

ידועים את דברי חז"ל במשנה (מסכת ראש השנה) "בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם". ישנם ביאורים שונים במשמעות המדויקת של אותו מעבר "בני מרון", אך המכנה המשותף לכולם היא ההכרה כי אמנם ישנה התייחסות כללית וגלובלית על הבריאה כולה, אך ברגע האמת, בראש השנה , עומדים אנו לפני הבורא – כל אחד בפני עצמו!

רציתי להתייחס למשמעות המיוחדת שיש לגישה פרטנית זו בתקופה הסוערת שלנו כיום. דומני כי אין מי שחולק על העובדה כי ישנו משבר מנהיגותי, אין הנהגה ראויה ומסודרת, אין דרך ברורה, וממילא גם מצד הציבור – אין אמון. ההרגשה היא כי יש ניתוק מוחלט, וזאת בלי קשר ובלי להיכנס לחלק זה או אחר של המפה הפוליטית.

כבר מתחילת תקופת הקורונה הרשות המוניציפלית הפכה להיות רלוונטית מתמיד, דומיננטית יותר, משמעותית יותר. חלק ניכר מהאחריות מוטלת על ראשי הערים ומחזיקי התיקים הרלוונטיים. כך לדוגמא, כמות הישיבות בהם השתתפתי כממונה על התחום בעירייה בתקופה זו, עולה על מכלול הישיבות שהשתתפתי בהם בשבע עשרה השנים האחרונות, והשתתפתי...

גם המקום הנכבד של היוזמות השונות, אם מצד עמותות שונות או גופים בלתי ממסדיים אחרים, הפכו לחלק ממערך לוגיסטי ענק שמציל נפשות ממש!

אך ברצוני להגיע אל הדבר האמיתי והמשמעותי שגילינו בתקופה זו, העולם כולו הפך מגלובלי, גדול ענק ועוצמתי – לפרטי יותר, ממוקד יותר, ואפילו אישי ואנושי. ממערכות גדולות ואדירות שהחלו בקול רעש גדול – לא באה הישועה... הנה כעת אנו מגיעים לסגר נוסף, אחרי שבגל הראשון הממשלה שידרה כאילו הם עצרו בפעילותם את המגיפה וכו' וכו'. וכיום המערכת ניצבת בפני מבוכה וחוסר אונים, ומנסים שוב את מזלם בסגר נוסף. נו נו, יושב בשמים ישחק...

ומהצד השני אנו רואים את כוחם של היחידים, של היוזמות הפרטיות, את עוצמתה של דאגה הדדית לזולת, של אלו שהצילו חיים בהתעניינות כנה ופשוטה בשלומו של השכן מלמעלה, אותה פרוסה של עוגת דבש חמימה שנשלחת אל השכנה ממול כאות הזדהות והשתתפות בתוך הררי הבדידות שהיא חוותה בתקופה זו. ואפילו עזרה פשוטה לכאורה בקניות ליום יום עקב שהותו בבידוד. ממערכות כבירות חובקות עולם ברמת המקרו אנו מגיעים יותר ויותר לרזולוציה של מיקרו. ודווקא משם באה התקווה וההצלה.

וכעת לקראת סגירת הגבולות, העולם הגדול כמו עומד מלכת, לפחות לתקופה הבאה , הוא עומד להיות פחות כפר גלובלי ויותר כפר, כמו כפר...

גם צורתם החיצונית של חגי תשרי תיראה אחרת מכל שנה! תפילות ראש השנה ויום הכיפורים יתקיימו במתכונת מצומצמת יותר, אדם שהיה רגיל להתפלל בבית הכנסת הגדול שלו יחד עם אלפיים יהודים, עשוי למצוא את עצמו מתפלל עם מנין של עשרים איש! הפער אינו נתפס, האווירה תהיה אחרת. ומה יהיה?

רציתי להתייחס שוב,  דווקא לאתגר החיובי שבסיפור. אם אמרנו שהעולם עובר תהליך של יחידנות, של התמקדות בעשייה הפרטנית של יחידים, גם כאן נוכל למצוא את אותה נקודה.

בדור כמו שלנו שכמעט הכל נמדד לפי כמות, עוצמה ורושם. כשאנשי ציבור נמדדים לפי כמויות האנשים שהם מצליחים למלא בכיכרות או מדויק יותר בכמות העוקבים והאוהדים  ברשתות החברתיות ... כשזמרים נמדדים בנפח האולמות אותם הם ממלאים בהופעותיהם בדגש על קיסריה או היכל נוקיה ... ולהבדיל אדמורי"ם מקבלים דירוג תקשורתי לפי אורך שולחן הטיש  וכדומה... ואפילו יוזמות של חסד נבחנות בנפח החיצוני שלהם...  ביח"צ, בכמות המלל והתמונות שמתפרסמות.

ברגע זה בא כביכול הקדוש ברוך הוא, עוצר את העולם! ואומר לנו כי בראש השנה כל באי עולם, כ-ו-ל-ם עוברים לפניו כבני מרון... אחד אחד. כל אחד – לבד!

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

גם האפשרויות המעשיות בתקופה זו נותנות מימד אדיר ליכולות האישיות של האדם! ישנם לא מעט בני אדם שעד לרגע זה לא תקעו בעצמם בשופר, וכיום לצורך העניין הם 'יגלו את עצמם' כבעלי תקיעה נפלאים... כך גם לא מעט כאלו שלא ידעו עד לרגע זה כי הם יכולים לשמש כשלחי ציבור  , יגלו את עצמן כחזנים, בעלי תפילה מצוינים... כך גם חבר שהתגלה לפתע כבעל כושר ארגוני מדהים, תוך לילה הוא הגה תכנית לאכלוס מאות מתפללים לפי הכללים החדשים, כך מצא את עצמו כבורג המרכזי בארגון 'בית הכנסת הגדול' המאולתר... האתגרים המורכבים המונחים לפתחנו מגלים בנו יכולות וכוחות נסתרים וחבויים. כוחו של היחיד בתוך הציבור, כוחו של היחיד לזכות את הציבור. כל אלו ועוד הם תגליות נפלאות מימי הקורונה שעוד ילוו אותנו להמשך טוב ופורה.

מאז ומעולם הצטיינה האומה בחסדים חובקי עולם, עמודי החסד שמחזיקים את העולם. אך הפעם מראים לנו משמים והבורא מוביל אותנו במתווה אחר, משהו אישי יותר, מחויבות אישית של כל יהודי  לפעול בסביבתו למען הזולת.

זו העצה שלנו בשנה זו לזכות ביום הדין. לפקוח עיניים ולראות אם זה מבני המשפחה הקרובה או הרחוקה יותר, אם זה בשכונה, במקום העבודה והלימודים. במבט אנושי, פנים אל פנים. כל אחד יכול, וכל אחד צריך!

רגע לפני כניסת ראש השנה, עם תחילתם של חגי 'ירח האיתנים', תבדקו מי זקוק ומה הוא זקוק. ובנימה אישית אם אוכל בעצמי עם הצוות המסור של מדעים ויהדות להיות שליחים לשמח עוד מישהו, עוד משפחה. תהיה זו זכות ושמחה גדולה

ואולי עוד רמז לשנה הבאה עלינו לטובה שתהיה שנת תגלה שאתה פעיל אישית