1:
שבוע שעבר קראנו בפרשת האזינו:
״ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישימון יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו״
רש״י הקדוש על המילה ״יסובבנהו״ אומר: ״שם סבבם והקיפם בעננים וסבבם בדגלים לארבע רוחות וסבבם בתחתית ההר שכפהו עליהם כגיגית״
ענני הכבוד הם בעצם הסיבה שאנחנו הולכים לשבת הלילה בסוכה, זכר לזה שהשם הקיף ושמר עלינו עם ענני הכבוד.
כתוב ״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר..״
המדרש שואל, ביום הראשון? והרי לוקחים את האתרוג ביום חמישה עשר? בט״ו בתשרי? ולמה כתוב ביום הראשון?
ועונה המדרש, שהכוונה לראשון לחשבון עוונות.
משל למה הדבר דומה, למדינה שהייתה חייבת הרבה כסף למלך.
ראה המלך שהם מתמהמהים ולא משלמים, יצא לכיוונם עם צבא קטן כדי לקחת את כספו המגיע לו.
שמעו במדינה שהמלך יצא לקראתם, מיד יצאו גדולי המדינה לקראתו, ובהגיעם אליו נפלו אפיים והתחננו לפניו שאין ביכולת מדינתם לשלם, ובבקשה שישקול לוותר להם.
שמע המלך את בקשתם והסכים למחול על חצי מהחוב.
הודו לו חשובי המדינה וחזרו לדרכם, והמלך ופמלייתו המשיכו לכיוון אותה מדינה כדי לגבות את חצי החוב הנותר.
לאחר כמה קילומטרים רואים המלך ופמלייתו עוד שיירה קטנה של אנשים מגיעים לכיוונם.
כשהגיעו ליד המלך השתחוו לפניו והתחננו שיוותר להם על החוב, כיוון שאין למדינתם כסף.
אמר להם המלך ״הרי ויתרתי כבר על מחצית מהחוב, מה עוד אפשר לעשות״?
ראה את מבטם המתייסר והסכים למחול גם על חצי מהחצי חוב שנשאר.
הודו לו בעיניים בורקות סוחרי העיר וחזרו למקומם.
לאחר כמה קילומטרים נוספים כשהגיעו הפמליה כמעט ליד שערי המדינה, רואה המלך את כל יושבי המדינה, אנשים נשים וטף באים לקראתו.
שואלם המלך, מה ברצונכם שבאתם כולכם אלי??
נפלו על פניהם כל תושבי המדינה מקטן ועד גדול והתחננו שיוותר להם על החוב, ״אין באפשרותנו לשלם אדוננו המלך, מדינה ענייה אנחנו, אנא רחם עלינו״.
המלך שכבר ויתר להם על שבעים וחמישה אחוז מהחוב חשב מה לעשות, לבסוף החליט לוותר להם לגמרי על כל החוב.
״מוחל אני לכם על כל החוב, קיבלתי את תחינתכם, אבל מרגע זה, חשבון חדש מתחיל״.
2:
המלך הוא כמובן הקב״ה שכולנו מבקשים ממנו שימחל לנו על החובות שלנו, כי רבים הם.
כתוב שבערב ראש השנה גדולי הדור מתענים ואז הקב״ה מוחל לעם ישראל על שליש מהחובות.
ואז בין ראש השנה ליום כיפור היחידים מתענים והקב״ה מוחל לעוד שליש מהחובות.
ואז מגיע יום כיפור שכל עם ישראל מתענה מקטן ועד גדול, ביום זה הקב״ה מוחל על כל החוב כולו לכל אחד ואחד, ככתוב ״כי ביום הזה יכפר עליכם״.
מה עושים עם ישראל, נוטלים ארבע מינים ביום טוב של חג, ומהללים ומודים לקב״ה.
ומה עונה להם הקב״ה? שאכן מחל להם לגמרי על כל. אבל מעכשיו נפתח חשבון חדש.
ולפי זה מסביר המדרש את הפסוק ״ולקחתם לכם ביום הראשון..״, ראשון למה? ראשון לעוונות.
מיום ראשון של סוכות הקב״ה מתחיל איתנו חשבון חדש.
השאלה הנשאלת, אם חשבון העוונות החדש מתחיל מיום ראשון של סוכות, מה עם ארבעת הימים שבין יום כיפור לסוכות?
מדוע לא מתחילים חשבון חדש ביום שלאחר יום כיפור?
על זה עונה רבי לוי יצחק מברדיצ׳וב, שקשה מאד לעשות מצווה במאה אחוז לשם שמים.
אבל הכנה למצווה, אכן אפשר לעשות במאה אחוז לשם שמים.
ובארבעת ימים אלו שבין יום כיפור לסוכות, עסוקים כל עם ישראל מי בבניית סוכה ומי בארבעת המינים, וכמו שאמר הברדיצ׳בר, להכין מצווה אפשר במאה אחוז לשם שמים.
קשה לנו לשבת בסוכה ולכוון כל רגע ורגע לשם ישיבת סוכה, אבל קל לנו לתת את כולנו בבניית הסוכה, בבחירת הסכך והקישוטים, ולהעביר שעות בשוק ארבעת המינים.
אם כן מובן מדוע יום הראשון לעוונות מתחיל בסוכות, כיוון שבארבעת הימים שבין יום כיפור לסוכות חזקה על עם ישראל ששקוע כולו בהכנות למצוות סוכה וארבעת המינים.
3:
הגמרא בתענית דף ט׳ אומרת:
שלוש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל על ידי שלושה פרנסים טובים.
נתן להם את המן בזכות משה רבנו, את הבאר בזכות מרים ואת ענני הכבוד בזכות אהרון.
שם כתוב, מתה מרים הסתלק הבאר וחזר בזכותם של משה ואהרון.
מת אהרון הסתלקו ענני הכבוד וחזרו בזכותו של משה.
מת משה הסתלקו שלושת הדברים ביחד ככתוב ״ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד״.
ולכאורה קשה, הרי משה אהרון ומרים לא מתו באותה תקופה?
מרים נפטרה בחודש ניסן, אהרון נפטר בראש חודש אב ומשה רבנו רק שנה אח״כ בז׳ אדר.
אלא זאת הכוונה שכשמת משה, הסתלקו המן, הבאר וענני הכבוד והרי הם כאילו הסתלקו ביחד משה אהרון ומרים.
האלשיך הקדוש שואל מדוע מצווים אנו לשבת בסוכה בט״ו בתשרי?
מילא חג פסח חוגגים לפי תאריך גאולתנו ממצרים, חג שבועות לפי תאריך קבלת התורה.
אבל מה הקשר בין סוכות לט״ו תשרי?
ועוד, אם נגיד שלזכר ענני הכבוד אנו חוגגים, מדוע לא עושים חג לזכר ה״מן״ או לזכר באר מרים, מדוע דווקא זכר לענני הכבוד?
חז״ל מתרצים שהמן ובאר המים היו הכרחיים לקיומו של עם ישראל במדבר, ולכאורה אפשר לטעון שאם הוציא הקב״ה את עם ישראל ממצרים, בפשטות שצריך לדאוג להם לאוכל ושתיה כדי לחיות.
אבל ענני הכבוד, זה כבר סיפור אחר לגמרי.
פה מדובר על דאגה מיוחדת שדאג לנו הקב״ה.
ענני הכבוד הם לא הכרחיים לקיומו של עם ישראל, אלא סוג של פינוק מאהבה, ועל דבר זה שקיבלנו אותם, אנו חוגגים את חג הסוכות, כתזכורת והודיה.
בספר ״בני יששכר״ מביא בשם החיד״א עוד תרוץ.
למן ולבאר המים לא עושים זכר כיוון שהם הגיעו ביחד עם תלונות של עם ישראל.
ברגע שלא היה מים, מייד התרעמו עם ישראל, כגון במי מריבה.
גם על המן באו בתלונות, ״קצנו בלחם הקלוקל״.
ועל דברים שבאו על ידי תרעומת, לא עושים תזכורת שלילית.
אבל ענני הכבוד הגיעו ללא שעם ישראל ביקש או התלונן, ענני כבוד הם קידוש השם נטו.
ואת זה הישיבה בסוכה באה ללמד, שידעו עד סוף כל הדורות, שאם עם ישראל יהיה זקוק למשהו, הקב״ה יתן את זה גם בלי שנבקש.
4:
אם כן הסברנו את סיבת הישיבה בסוכה.
אבל עדיין קשה, מדוע בחרו דווקא בתאריך הזה? מה מיוחד בו?
ואכן את שאלה זאת שואל הגאון מוילנה, מדוע נצטווינו דווקא בט״ו תשרי לשבת בסוכה? הרי ישנם יותר משבעה חודשים של קיץ שאפשר היה לשבת בסוכה?
ומתרץ כך.
בי״ז תמוז ביום שעשו את העגל הסתלקו ענני הכבוד.
ירד משה ביום הכיפורים ואיתו בשורה, ״סלחתי כדבריך״
למחרת, בי״א תשרי משה מקהיל את כל עדת ישראל ומבקש מהם לאסוף תרומה לבניית המשכן.
בי”ב וי”ג תשרי עם ישראל אוסף את התרומה, כסף וזהב, נחושת, תכלת וארגמן וכו׳.
יומיים בלבד לקח לעם ישראל לאסוף את כל התרומה לבניית המשכן ככתוב: ״בבוקר בבוקר..״.
ביום י”ד מעביר משה כרוז במחנה שיפסיקו להביא תרומה, כיוון שאספו כבר מספיק לבניית המשכן.
ביום ט”ו בתשרי התחילו לעבוד על עבודות המשכן ואז חזרו ענני הכבוד להיות על עם ישראל.
ואם אמרנו שיושבים בסוכה זכר לענני הכבוד, עכשיו מובן מדוע אנו מצווים בט”ו תשרי, כי ביום זה, יום שהתחיל עם ישראל לבנות את המשכן, זהו היום שחזרו ענני הכבוד, וזהו תאריך מצוין לשבת בסוכה.
(תמצית דברי התורה בטור זה מבוססים על אחד משיעוריו המופלאים של הדרשן ר׳ ברוך רוזנבלום. אני מאד ממליץ לכולם להקשיב לשיעורים שלו שהם מופלאים מאין כמותם)
5:
כתוב שאחת המצוות הכי קשות לקיום היא מצוות ״ושמחת בחגיך״.
איך אפשר לצוות לבן אדם להיות במצב נפשי מסוים?
אם אדם בתקופה קצת קשה, איך אפשר לבוא אליו בדרישה לשמוח?
והאם דרישה כזאת אכן אפשרית?
האם יש לנו בכלל את היכולת להעביר את עצמנו באוטומט למצב שמחה?
ואם כן, איך עושים את זה??
סבור אני שכדי להגיע למידת השמחה, צריכים לעבוד עליה כל השנה.
קשה מאד לבקש ממישהו ברגע מסוים לעשות סוויצ׳ ממצב מסוים למצב של שמחה, רובוטים אנחנו לא.
אז מה עושים?
אדם צריך לנבור בעצמו במהלך השנה מה באמת משמח אותו.
צריך להבין שהרגשות החזקים שלנו כגון שמחה, עצב, התרגשות מיוחדת ועוד, מקורם עמוק בנשמה ולא במשהו חיצוני גשמי.
חפשו מה גורם לכם אושר אמיתי.
גמילות חסד, קשר משפחתי חזק, לימוד תורה, אולי מוסיקה שנכנסת לנשמה.
לכל יהודי יש את הדבר המיוחד שיגרום לו לשמחה אמיתית.
אז אנו אכן מצווים ל״ושמחת בחגיך״, וכדי להצליח לקיים מצווה חשובה וקשה זאת, עלינו לעבוד עליה הרבה לפני סוכות.
בהצלחה לכולם במשימה.
חג שמח לכל עם ישראל
עמירן דביר (הלוי)