המרוץ נגד מלאך המוות // יומנו של מתנדב

זאת מלחמה שלא פוסקת לרגע.

מלאך המוות יוצא לקטוף נשמות ואנחנו נלחמים בו בחירוק שיניים על כל צעד ושעל. אני יודע את כל זה משום שאני מתנדב תורן בארגון רפואה ושמחה, ואני נמצא שם בקו החזית. קבלו הצצה לחיים שלי בשבוע האחרון.

חג שמחת תורה לילה

01:00

הבחור הצעיר על הקו נשמע מבוהל. סבא שלו בן ה-80 הסובל ממחלות רקע רבות שוכב בביתו עם מחולל חמצן. אבל הבלון עוד להיגמר בעוד פחות משעה. אם לא נפעל אילו תהיינה נשימותיו האחרונות של הסב, פשוטו כמשמעו.

בדיקה מול סניפי 'עזר מציון' באזור מגלה שכל הבלונים הפנויים אזלו. בסניף אחד מדווחים על בלון של שניים וחצי ליטר אבל לחולה במצב כזה הדבר אינו רלוונטי. אנחנו הופכים את העולם. ללא טלפונים רק באמצעות הגוי שבת. לאחר רגעים מורטי עצבים אנחנו מוצאים בלון פנוי בקצה העיר.

ואני תוהה למה להגיע למצב הקיצון הזה? למה לא לפנות את הסבא האהוב לבית חולים? למה לא שמרו עליו מלכתחילה שלא ידבק?

03:00

קריאה לשיכון ויז'ניץ. אברך בן ארבעים משתעל ללא הפוגה. אשתו מגיעה היסטרית לשאול מה לעשות. בדיקה במד הסיטוראציה מורה על 87 אחוזי חמצן בלבד. אנחנו מבקשים לפנות את לבית חולים אבל החולה מסרב. פונים לרב השיכון אך הוא אינו מסכים לקבל החלטה. לאחר לחץ מצד בני משפחה החולה מסכים להתפנות לבית החולים 'מעייני הישועה'.

4:30

קריאה לרמת אלחנן. אישה בודדה בת 87 סובלת מהפרעות קצב ולחץ דם גבוה סובלת מחום גבוה. לאחר בדיקת פראמדיק נמצא שקיימת אי ספיקת חמצן חמורה. פינוי מיידי לתל השומר.

05:30

יוצא לתפילת שחרית כוותיקין. מספיק להתפלל עד 'נשמת' כאשר מתקבלת קריאה דחופה לשכונת אור החיים. בחור צעיר מישיבת 'אור ישראל', ללא חום וללא תסמינים, התעורר ללא תחושה ברגליים. לאחר בדיקת רופא כונן נשלל חשש לאירוע מוחי. נבדק קשר למחלת הקורונה.

7:00

מחפש מניין. מספיק לומר הלל ולשמוע קריאת התורה . הפעם קריאה משכונת מרכז בעלי מלאכה. אשה בת שישים, מורה במקצועה, סובלת מקוצר נשימה קיצוני. כל המשפחה שוכבת עם חום ותסמינים אך בעקבות הוראת הרב שלהם הם אינם נבדקים (!). המשפחה לא מוכנה כלל לשמוע על פינוי לבית חולים. הזעקנו צוות של מד"א שימשיכו טיפול.

9:00

מקרה טראגי בשכונת זכרון מאיר. אישה נפטרה במהלך הלילה בבית חולים. המשפחה עדיין לא מעודכנת. אנחנו מחפשים עובדת סוציאלית שתלך לדבר עם המשפחה והילדים.

כל זה מתרחש רק במהלכה של יממה אחת. המאבק המתיש והנואש נמשך גם ביום שלמחרת וגם בזה שלאחריו. עוד פינוי. עוד חוסר חמצן. עוד משפחה שקורסת.

ותורתנו הקדושה מכריזה ואומרת: "וחי בהם!". זה לא כזה מסובך לשמור על ההנחיות: לעטות מסכה ולשמור על הזקנים,

כמה חילולי חג היו נחסכים לו רק היינו טיפה מקפידים, כמה חולים קשה היו נחסכים לו רק נזהרנו על הוראות הבריאות. למה תפקירו אותי ואת חברי להתמודד לבד מול מלאך המוות? הטו גם אתם שכם למאמץ. ולא, אינני מצפה מכם להתרוצץ בשעות הקטנות של הלילה עם בלוני חמצן ובשורות איוב. רק לנהוג בתבונה בשעות היום על מנת שאנחנו את הלילה שלנו נוכל לעשות כמוכם בבית.

זה עד כדי כך פשוט.