אאא

שורות אלו נכתבות ברגש רב, עם תחילת התורה מחדש בשנה זו, אחרי שמחת תורה שבה מסיימים את חמשה חומשי תורה, וכעת מתחילים מחדש, ביתר מרץ, ביתר התבוננות והעמקה, כי הלא אין סוף לתורה!

אציין כי כעת אני מתחיל בס"ד את המחזור השביעי  של כתיבת הטור השבועי בשילוב אקטואליה מפרשת השבוע, הדבר דורש ממני ומאתגר אותי, אך שכרו בצדו... כך עד אמצע השבוע אני חייב לעבור לפחות פעם אחת על הפרשה, וזה רווח נקי בשבילי... להתפנות מכל העיסוקים, כיבוי הנייד, מנוחת נפש. ואחר כך מגיע גם המשוב מצד הקוראים הנאמנים, ההערות וההארות. דיאלוג מרענן ומעשיר.

אשתף גם בסוד קטן מההיסטוריה של הטור, בתחילת דרכו הייתי עורך אותו בשלוש מהדורות שונות! אחד לעיתונות הכללית, אחד לעיתון דתי, ועוד אחד להורי התלמידים בבית הספר. כיום ברוך השם בחידוד המציאות ובגישה של 'יחד שבטי ישראל', כיום אני עורך אותו בגרסה אחת, וברוך השם אני שמח לשמוע שהיא שווה לכל נפש.

פעמים שהמסר מנקר לנגד עיני מיד במבט ראשון, זועק כשמש בצהרים. פעמים צריך יותר להעמיק, לבדוק במפרשים, במדרשי חז"ל ועוד. ואף לעיתים להגיע עד פסוקי ההפטרה  כדי לדלות את המקור והמסר המתאימים...

בנושא זה, פרשת השבוע שלנו שונה מיתר הפרשיות, באופן כללי בכל שנה רגילה, יש לי תחושת פספוס אדירה עם סיום הפרשה, (ושמעתי על כך גם מאחרים), בדרך כלל חג שמחת תורה יוצא אי שם באחד מימות השבוע, ואז הזמן עד לשבת בראשית הוא קצר יותר, וחסר זמן להתבונן בפרשה הכל כך חשובה הזו, יסוד היסודות, מבריאת העולם, חטא עץ הדעת, קין והבל, והמשך בעשרת הדורות שעד נח. אלפי שנים גלומים בפרשה אחת בתורה! ואפילו בשנה זו שיש לנו שבוע שלם, עדיין לא מספיקים לגעת באפס קצהו של פשט הפרשה, שלא לדבר על חלקי התורה הנוספים כמו דרש רמז וכו'.

ובכן, לדעתי, הדחף "להתחיל מבראשית" זועק כאן, העולם כולו זועק את זה. כולם רוצים לחזור קצת אחורה, "להתאפס", ולנו יש את הדרך הטובה והמקורית ביותר לכך. פשוט "להתחיל – ללמוד – מבראשית". ללמוד על בורא העולם, על השבת שניתנה לנו כמתנה כביכול ממנו יתברך על מנוחתו מהבריאה ביום השביעי, ועוד.

אני מציע באדיבות לכל אחד ואחת מהקוראים, על מגוון הקשת הרחבה שהיא כוללת, פשוט לפתוח את החומש, לעבור על הפסוקים, בדגש על פירוש רש"י. לא לוותר. להקדיש לכך לפחות כמה שעות. ואני מבטיח לכם שתגלו 'אוצרות בראשית'...

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

השבוע חל יום הזיכרון של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב המכונה "סנגורם של ישראל"  שחיפש תמיד את הטוב בכל דבר ובכל אדם. הוא נפטר לפני 211 שנה.

נזכרתי השבוע, במוצאי שבת וחג שמחת תורה תוך כדי שאני נוסע באחד מרכבי השמחה שיצאו לשמח את תושבי העיר במקום הבמות המסורתיות של הקפות שניות בכל שנה ושנה וראיתי את המוני עם ישראל שמחים בשמחת התורה מכל המינים ומכל הסוגים קטנים כגדולים בני נוער וקשישים, אמרתי לעצמי כמה היה מתאים כעת שרבי לוי יצחק מברדיצ'ב יסתובב אתנו ויראה את השמחה הפורצת מהמרפסות והחצרות ויגיד לעם ישראל, כמה מיוחדים אתם, מדהימים, איזה אמונה ואיזה כח. ואז יפנה לריבונו של עולם ויאמר: תראה את ילדיך, כמה הם משתדלים להתקרב אלייך במציאות כל כך הזויה, כמה הם רוצים לשמוח ולשמח בשמחת התורה! 

בהקשר זה ראיתי לנכון לצטט אמירה נאה ברוח הימים האלו " אנחנו צריכים רבי לוי יצחק מברדיצ'וב. כזה שיעשה את הדבר שהכי נצרך במציאות שלנו עכשיו: סניגוריה. סניגוריה שתלטף אותנו ותפסיק להטיח בנו כמה אנחנו לא, אלא כמה אנחנו כן. לא כמה שלילה יש בנו אלא כמה טוב אין סופי מתגלה דרך חרכי המחשכים, כמה דרך הצללים רואים אור צלול.

אנחנו צריכים רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. אולי נלך היום בדרכו ונסנגר על כל הסובבים אותנו, ליום אחד שקצת ישיב לנו את האמון, גם בעצמנו. הרי כך הוא לימד אותנו: הֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת – גם את עצמך. זכותו תגן עלינו אמן.

שבת שלום

 וחורף בריא