זאת קורבן קורונה

כשבת סמינר מתגוללת שיכורה באישון לילה / טור

נפגעי הקורונה הקשים ביותר בחברה החרדית הם הנערים והנערות שמסתובבים לילות שלמים ברחובות עיר ללא מעש, ללא כיוון וללא כל פתרון נראה עין • קריאה להתעוררות (דעה)

נתנאל לייפר | כיכר השבת |
אילוסטרציה בלבד (צילום: שאטרסטוק)

מזה שמונה חודשים שהלימודים בבתי הספר לא מתנהלים כסדרם, בשל הסגרים והחופש. מאות אלפי ילדים ונערים נמצאים ללא מסגרת מסודרת, ולא, אל תגידו לי מרחב קולי או זום, זה פשוט לא זה. והתוצאות הרות אסון.

בגל הראשון פחדנו כולנו מהנגיף הסיני המסתורי, מההידבקות בו ומהחשש ממקרי המוות הרבים ששמענו מסין ומאיטליה. מאז, נדבקו בישראל יותר ממאתיים אלף בני אדם, 2452 מהם הסתלקו לעולמם, אך מתברר שהסיכון הגדול ביותר נמצא דווקא בקרב אלו שחיים, ואולי אפילו לא נדבקו כלל פיזית בנגיף.

לא מדובר רק בנערי שוליים, כפי שרבים נוטים לחשוב, אלא בילדים שהיו עד לא מכבר תלמידים במוסדות רגילים, חלקם אף מהשורה הראשונה, שמסתובבים בעיקר בלילות ברחובות קריה, כשהם משועממים וחסרי כיוון. האלכוהול וחומרים ממכרים אחרים מגיעים לידי ילדים בני 15-16, והתוצאות בהתאם, וזאת מבלי להתייחס לבעיות הצניעות הקשות וההידרדרות בכל קנה מידה אפשרי.

השבוע נאלצתי לחזות בנערה חרדית צעירה, תלמידת אחד הסמינרים הנחשבים בירושלים, כשהיא מתגוללת ברחובה של עיר, שיכורה כלוט. זהו מחזה נורא שהעלה לי אסוציאציות ממגילת איכה. ההורים כבר התייאשו, הסמכות ההורית שעוד הייתה בתחילת הגל הראשון אבדה במקרים רבים באופן מוחלט ולמרבה הצער לא מדובר במקרה חריג ונדיר.

מתברר, כי זו תמונת המצב בשכונות ובערים חרדיות נוספות: נערים מסתובבים בחוסר מעש, "חוגגים" לילות שלמים ומאבדים את צלמם האנושי והדתי, ותקציב בארגונים המוכרים לטפל בהם - אין. בינתיים אין מענה לאותם נערים ונערות, כולם עסוקים בדברים אחרים והחשש הגדול הוא כי עוד מעט יהיה ממש מאוחר מידי.

ראש הישיבה להורים: שהילד ירגיש אתכם כידידים שלו (באדיבות המצלם)

גם במקרים של הידרדרות קשה, וניסיון של ההורים למצוא מסגרות מתאימות שינתקו את הנער מהסביבה המשפיעה עליו לרעה, ישנה בעיה גדולה באיתור מסגרות חרדיות מתאימות. אלו נעות בין "ישיבה למצטיינים" ל"פנימייה לנערים בסיכון גבוה מאוד", האמצע לא קיים, וכך נערים ונערות רבים נותרים ללא פתרון חינוכי נאות, ואין פוצה פה ומצפצף.

במקום שנבחרי הציבור שלנו 'יהפכו שולחנות' כדי לאפשר מסגרות לימודיות המתאימות לרוח המצב, כולם עסוקים בלומר "אין מה לעשות", תוך קבלה מוזרה של המצב הנורא והקשה הזה, שמכלה את עולמם הרוחני של אלפי נערים.

מדוע מורים ומורות לא יכולים לצאת עם תלמידים בקבוצות קטנות למקומות פתוחים? אפילו חוקית זה אפשרי. מדוע לא מקימים מוסדות מתאימים? האם מחכים שאותם נערים כבר יגיעו לשלב 'הסיכון הגבוה מאוד'?

כל לילה שעובר, עוד נשמות נשרפות ומאבדות כיוון. אם לא נתעורר עכשיו, אולי לא יהיה כבר מה לעשות עם הנפגעים הללו - 'נפגעי הקורונה' האמיתיים.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר