בחמישי האחרון יצאתי לסייר בבני ברק, העיר בה גדלה אימי.
הציבור החרדי בעיני הוא ציבור נפלא וצר לי על העוול הגדול שנעשה לציבור זה לאחרונה ע"י חלק מכלי התקשורת.
השנאה הייתה מאז חורבן הבית ועד היום ככלי הרס בפני המשחית, וחיסלה כל חלקה טובה בעם ישראל באשר הוא.
כמה בתים חרבו, כמה משפחות נהרסו ולו בשל שנאה כזו המשתוללת בחוצות ומכה בנו ללא רחם. לכל אחד את הסיבה שלו, תהיה המוצדקת בעיניו ככל שתהיה.
יהיה כל צד צודק בטענותיו ככל שיהיה, עדיין השנאה הנמשכת מכך, היא כזו שנוגדת ופוגעת בעצם קיומנו כעם ומדינה.
כבוגר ישיבת נתיב מאיר, המקפיד למרות כל העיסוקים ללמוד תורה כל יום, ומאידך מחובר בעבותות לתרבות והעשייה הישראלית, חשתי שעלי לצאת ולפגוש את אחי החרדים.
יצאתי, פגשתי ונפעמתי. מסתבר כי 'דברים שרואים משם לא רואים מכאן'.
פתחתי את ביקורי בעיר בני ברק במעונו של ראש ישיבת פוניבז' וחבר מועצת גדולי התורה, הגרב"ד פוברסקי שליט"א.
ראש הישיבה למרות שאינו בקו הבריאות, קיבל אותנו במאור פנים וחיבה מיוחדת השמורה לרב שהוא גדול בתורה ובמעשים טובים כשהוא בתוך קפסולה - בהתאם להנחיות משרד הבריאות.
הרב התעניין בעיסוקיי, ובהקדשתי עיתים לתורה, הסביר את חשיבות לומדי התורה, ואת אהבתו לכל יהודי באשר הוא, גם אם אותו יהודי שונא אותו בשל דתו הוא.
הרב גם החדיר בנו אהבת ישראל אמיתית, תוך הסבר תלמודי מפורט מהי מצווה של 'ואהבת לרעך כמוך'.
הבעתי בפי הרב את הערכתי הגדולה ללומדי התורה. מבחנתי לומדי התורה חשובים לעם ישראל לא פחות מטייסים.ללומדי התורה אין תחליף. מי שמסוגל ללמוד תורה ולפתח את הקומה הרוחנית של עם ישראל, לטעמי, חייב לעשות זאת.
המשכתי את הסיור למרכזה של העיר, בדרכנו לישיבת פוניבז' המעטירה. הבטנו סביבנו, וראינו בני אדם – פשוטו כמשמעו, מאירי פנים ומלאי דרך ארץ. מה שראינו לא תאם את מה שאנו שומעים חדשות לבקרים על אחינו מהערים החרדיות.
רוב רובם של התושבים היו עטויים במסכות ע"פ ההנחיות. בחצרות הבתים התקיימו בתי כנסת ובתי מדרשות בקפסולות שבהם שהו אברכים ממוגנים ומופרדים איש מרעהו, במטרה לשמור על בריאותם ובריאות הציבור.
הגענו לישיבת פוניבז', בעיצומו של שיעור אותו העביר ראש הישיבה הגר"ג אדלשטין שליט"א. זהו אירוע מכונן בפני עצמו, לראות ולשמוע ראש ישיבה הנושק לגיל 95 כשהוא מצוי מאחורי מחיצה שקופה, כשהתלמידים רחוקים ממנו מטרים ספורים, והוא מרביץ בהם תורה, בכוחות ורעננות כאילו היה בן גילם.
הרב ותלמידיו עסקו בסוגיית 'מגו' במסכת בבא בתרא. ראש הישיבה הסביר בקצב ובמתיקות, כל תג וכל זווית בסוגיה. עלתה בי תחושת געגוע לתקופת לימודי בישיבה בה צללתי בסודות התורה ועיקרי הדת והאמונה.
בעוד אנו סובבים את העיר ואת לומדיה, נזכרתי כי זו העיר וזו השכונה בה גדלה אימי. יש לי זיכרונות ילדות מתוקים מהעיר הזו. מרחוב דסלר 15, סמוך מאד לכיכר הישיבה שם גרו סבי וסבתי.
ולמרות כל זאת ולמרות שהרקע ממנו צמחתי הוא בשכנות צרופה לזו של בני ברק, סיור אחד בן כמה שעות, הסביר לי שבאמת אני לא מכיר.
מסתבר שיש פער גדול בין המוצג בתקשורת לבין מה שרואים בשטח. תרבות השנאה והפצתה בקרבנו, עושה חללים רבים בתוכנו. כבר אמרו חז"ל – 'טוב מראה עיניים ממשמע אוזנים'.
אני מלא הערכה לבני עמנו באשר הם, בטח לאלו ששומרים על הגחלת ועוסקים בתורה ובמצוות. מצאתי לנכון לכתוב שורות אלו, בניסיון להאיר אור של אהבת חינם איש כלפי הזולת.
בואו ניתן יד איש לרעהו, כזו המותרת גם בתקופת 'הקורונה', ונדחק את השנאה החוצה, ונקשור עצמנו בעבותות של אהבת חנם, כי יהודים אחים אנחנו.
כותב שורות אלו הנו: ח"כ ממפלגת 'ימינה', בוגר ישיבת 'נתיב מאיר', טייס קרב, אל"מ במיל' ומפקד טייסת F16 לשעבר.