החיסול הנוכחי שונה גם מחיסולו של קאסם סולמאני שבוצע על ידי ארה''ב במטרה להשמיד את מי שהיה טרוריסט בינלאומי, חיסול בלב טהרן שונה מחיסול בעיראק, חיסול בכיר איראני על אדמת איראן משמעותו הטחת עלבון בפרצופו של המשטר, זהו אמנם חלק מקרב ההשהיה שמנהלים מדינות האזור נגד תוכנית הגרעין של איראן, אבל מעבר לכך חיסולו של פאחריזדה איננו חיסול של נקמה אלא חיסול התגרות.
גם הגינוי המביש של האיחוד האירופאי, מעיד על הלחץ באירופה מפני דרדור המצב במזרח התיכון לכדי מלחמה כוללת.
ישנם סימנים מעידים כי בחיסולו של פאחריזדה יש ניסיון לגרור את איראן לתגובה שתצדיק מהלומת נגד ישראלית או אמריקאית, הזעם האיראני אכן גואה, כל שדרת ההנהגה האיראנית מבטיחה נקמה אבל כפי שאמר נשיא איראן חסן רוחאני "המנהיגות האיראנית חכמה וסבלנית", היא מנהלת תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח תוך חתירה להגמוניה ושליטה אזורית.
זאת הסיבה כי לא סביר שאיראן תעניק לישראל או לארה''ב את התירוץ לתקיפה, במקום זה היא כנראה תנסה לפגוע במקום כואב אך כזה שמותיר לה מרחב הכחשה. התגובה יכולה לבוא מידי חיזבאללה הלבנוני או מידי זרועותיה האירניות שבסוריה.
מנגד, תגובה שתכאיב לאמריקאים יכולה לבוא דווקא בעיראק בה יש לאמריקאים אינטרס לשמור על שקט, ולישראל אין צידוק להגיב.
בחיסול הנוכחי יש מסר ברור -לקראת חילופי השלטון בארה"ב- כי מדינות האזור לא יאפשרו לביידן הדמוקרטי לשוב למתווה הגרעין המסוכן של אובמה ללא קרב, וכי הברית הסונית-ישראלית תנסה לסכל זאת.
לפי דיווחים לא מאומתים שיצאו מסעודיה, בפגישתם האחרונה בשבוע שעבר הציע נתניהו לנסיך הסעודי מוחמד בן סלמן לתקוף את מתקני הגרעין באיראן, אלא שהצעתו לא זכתה לגיבויו של הנסיך הסעודי ואף לא של מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו.
מבלי להצביע על האחראים לחיסול, נראה כי נתניהו ממשיך להוביל מדיניות אנטי-איראנית אגרסיבית ונחושה כמותה לא הכרנו בעבר.